באר הגולה, באר ה ד

1ועוד אמרו כי נמצא בתלמוד דברים, לא שהם דברים שאין בהם ממש, רק כי אין ראוי לאדם לדבר אותם, ומכל שכן שיהיו נתנים בספר, כי הם דברים של גנאי.

2בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ פד.), אמרה ההיא מטרוניתה לרבי ישמעאל ברבי יוסי ולרבי אלעזר בר שמעון, בניכם אינם שלכם. פירוש, שכריסם היה גדול כל כך, עד שאין יכולים נזקקין לנשותיהם . ואמרו לה*, (שופטים ח, כא) "כי כאיש גבורתו" . ואיכא דאמרי, אהבה דוחקת את הבשר . אמר רבי יוחנן, אבריה דרבי ישמעאל כחמת בת תשעה קבין . אמר רב פפא, אבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשה קבין. ואמרי לה, בת ג' קבין. דרב פפא גופיה כי דקולי דהרפנאי , עד כאן. ודבר זה נראה זר לכתוב זה בתלמוד דברים אלו. ואף כי כבר תמצא בתוספות למה נכתבו אלו דברים , אבל יש לך לדעת כי התוספות כתבו לאותם שאי אפשר להם להבין דברי חכמה, אבל האמת כי דברים אלו הם סתרי החכמה . וראוי היה להשגיח בשני דברים; האחד, מה שאלו דברים, תמיד האומר היה בו עניין זה. כי רבי יוחנן העיד על רבי ישמעאל ברבי יוסי, והיה נמצא בו עניין זה גם כן. וכן רב פפא העיד על רבי יוחנן, והיה בו גם כן עניין זה, ודבר זה אינו במקרה. השני, כי תמיד הדור הראשון יותר בשיעור, כי רבי ישמעאל ברבי יוסי היה מכת התנאים , ורבי יוחנן סוף התנאים , ורב פפא סוף האמוראים , ותמיד השיעור פוחת והולך, וגם זה לא במקרה הוא.

3אמנם גם זה אמרו לכבוד השם יתברך ולפארו . כי הרבה מחכמים, והם החוקרים בשכלם על הנמצאים , שהם אומרים כי זה חרפת האדם ובשתו וכלימתו חבור איש עם אשתו, עד שאמרו בהסכמה מוחלטת חוש המשוש חרפה הוא לנו . ודבר זה באו להרחיק חכמים, כי לא יסבול דבר זה הדעת, כי יהיה יסוד הכל, אשר הוא קיום העולם, שהוא פריה ורביה , יהיה נבנה על דבר גנאי וחרפה . ויותר מזה, כי אין זה כבוד השם יתברך שיהיה דבר שהוא יסוד העולם, על דבר שהוא גנות וחרפה, וכאשר היסוד הוא רעוע, כל אשר הוא נבנה עליו הוא נופל . ולכך ראוי להרחיק את דעת זה, כי אין בחבור איש עם אשתו שום דבר של פחיתות כלל. ודבר זה הוא בודאי דעת התורה, דכתיב (בראשית ב, כה) "ויהיו שניהם ערומים גו' ולא יתבוששו" . הרי הדבר הזה לא היה גנאי כלל, ואילו היה גנאי למה לא יתבוששו. ואם בשביל שלא היה דעת בהם , דבר זה לא יסבול הדעת , שהאדם שקרא שמות לכל הנבראים (בראשית ב, כ), וזה יורה על הפלגת חכמתו , לא יהיה בו דעת* שדבר זה פחיתות לאדם . ועל זה כתב הרמב"ם ז"ל (מו"נ א, ב) כי דבר זה כאילו אמר איש* אחד חטא, ובשביל שחטא הושם כוכב בשמים. כך הוא דבר זה, שאיך נאמר שקודם שחטא לא היה בו דעת, ואחר שחטא קנה דעת וחכמה . אבל העניין הוא כמו שאמרנו, כי אין פחיתות בעניין זה כלל מצד עצמו, רק בשביל שהאדם מכוון לתאותו ויצרו, ומצד הזה הדבר הוא גנאי . ולפיכך קודם שחטא ונטה אל תאותו ואל יצרו, אין בזה שום גנאי. רק כאשר נכנס בו היצר , והתלבש בתאוה חמרית , אז הוא גנאי מצד התאוה. ובמדרש (ויק"ר יד, ה) "הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" (תהלים נא, ז), אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהא בו צד אחד מעון*. אמר דוד, כלום נתכוין אבא* ישי להעמידני, והלא לא נתכוין אלא לצורך עצמו . הרי אף אצל חסיד שבחסידים, המעשה הזה הוא לתאותו, ולכך הוא גנאי . וקודם לכן היה המעשה הזה כמו שאר המעשים . ומה שאמר הכתוב (בראשית ג, יא) "מי הגיד לך כי ערום אתה" , פירוש ומי הגיד לך שיש להקפיד על שאתה ערום, ויש חרפה וגנאי בזה, וכן פירש רש"י ז"ל . ואחר שנטה אל התאוה, אז ראוי היה להם לכסות בשר ערוה . וזה שאמרו שם על דבר זה "כי כאיש גבורתו" (שופטים ח, כא), ורצה בזה כי כגבורת אנשים האבר הזה. ודבר זה מורה על חשיבותו, ולא על פחיתותו, כי הפחיתות והגנות אין ראוי להיות מצורף אליו הגבורה, שלא נאה הגבורה, שהיא שלימות, בדבר שהוא מגונה בעצמו . אבל הדבר הזה כמו שאמרנו למעלה, כי אין בדבר הזה בעצמו גנאי, כי אדרבא, מצד עצמו אינו גנאי, לפי שהוא יסוד אשר נבנה עליו הכל. אמנם אשר מתלבש בתאותו, ומשמש בו לתאותו, כמו שהוא אצל כל אדם, הוא גנאי וחרפה, לא מצד המעשה עצמו .

4והמאמר שלפני זה , שחולקים, שיש שאומר אהבה דוחקת את הבשר, ויש שאומר "כי כאיש גבורתו" , גם מחלוקת זה אינו דבר קטן. כי למאן דאמר אהבה דוחקת הבשר, כי חבור האדם עם אשתו שיהיו לדבר אחד לגמרי . והחבור הזה אל תאמר כי הוא דבר גשמי, כמו שאר בעלי חיים, אין הדבר כך, כי יש להם לאיש ואשה כח החבור מן השם יתברך, וכמו שנרמז במלת "איש" ו"אשה", כי בהם נשתתף שמו, הוא שם י"ה; היו"ד באיש, הה"א באשה (סוטה יז.), לומר כי השם יתברך מחבר הזיווג הזה, ומאחד אותם, לכך שמו ביניהם . ודבר זה הוא החבור מן איש ואשה , ולכך כח עליון מחבר אותם . ועל זה אמר אהבה , שהוא עצם החבור , שהוא מן השם יתברך , דוחק הבשר הגשמי . שודאי ראוי שיהיה גובר כח החבור על הבשר הגשמי , שהוא עומד כנגד זה . ואידך סבר "כי כאיש גבורתו", כי אבר התשמיש יש לו כח איש, כי האבר הזה עצמו* הוא ההבדל בין איש לאשה , ואליו ראוי ביותר שם "איש", ולכך יש לו כח מיוחד יותר . והבן דעת האומר 'אהבה דוחקת את הבשר', רוצה לומר כי כח אהבה, שהוא חבור זכר ונקיבה, כל כך גדול, שהוא דוחק את הבשר. והב' אומר*, כל כך גדול כחו של איש במה שהוא איש, שדוחק הבשר . ושניהם כוונתם כי יש בחבור הזה כח שהוא על הטבע וגובר על הטבע המתנגד, ובזה התבאר כי אין כאן גנות וגנאי בעצם הבריאה כלל, רק ההפך הוא, שהדבר שחושבים שהוא גנות וגנאי, אינו כך כלל. ואדרבא, נמצא בו הדבר שהוא שבח , הוא הגבורה והכח. ואם באמת כי חרפה הוא האבר הזה , דבר זה הוא מצד האדם עצמו, שהוא פונה אל תאות המשגל, ואינו נמשך בפעל הזה אל אשר נברא האדם עליו לקיום העולם , רק אחר תאותו ויצרו, ובשביל כך בודאי הוא גנות וגנאי וחרפה כמו שנתבאר. אבל אין זה מצד עצם הבריאה .

5ועתה בא לפרש* כמה כחו ורב גובריה, ומה שלטון של אבר הזה. כי בני אדם רואים האבר הזה בזוי ושפל בתכלית, ועל דבר זה לא ברא אותו יוצר הכל . ועל זה אמר אבריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי כחמת בת תשעה קבין. דע, כי מסודי* היצירה, כמו שאמרו במסכת נדרים (לב:) "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" (קהלת ז, יט), מאי "עשרה שליטים", שתי עינים, שתי אזנים, שתי ידים, שתי רגלים, וראש הגויה, והפה. ופירוש הכתוב לפי זה, כי השכל אשר לאדם, תעוז והוא יותר במעלה מן עשרה אברים שהם שליטים בגוף האדם . שהגוף נקרא בשם "עיר" בכל מקום , כמו שהוא מבואר במקום אחר . וגם מזה תוכל להבין, כי לא אשר יחשבו בני אדם הוא דרך חכמים , שהרי מנה האבר הזה עם עשרה שליטים, שהם האברים החשובים. ויותר מזה, כי כל האברים הם זוגות, ואילו ראש הגויה והפה אלו שנים בלבד הם יחידים . וזה כמו שאמרנו , כי על ידי האבר הזה האדם הוא איש, אשר האיש נחשב כמו צורה, כמו שאמרנו . וכן הפה, שבו הוא חי מדבר, דבר זה הוא נחשב צורה . ומחולקים הם , כי הפה הוא אל הדבור , אשר הדבור הוא שכלי, כמו שאמרנו בכמה מקומות . וראש הגויה הוא בשר . והפה שבו הדבור בודאי נחשב כמו צורה, וראש הגויה מפני שעל ידי אבר זה נחשב איש, והאיש הוא נחשב צורה, ובזה הוא משלים כל האברים שהם תשעה . אבל אין בכלל הזה הפה שהוא עשירי, כי כבר אמרנו כי הפה בעצמו נחשב כמו צורה, והוא משלים את הכל מצד שממנו הדבור השכלי. ולכך מנה ראש הגויה והפה ביחד, כי אלו שתי אברים הם לאדם השלמה מצד שתי בחינות; כי האברים של אדם משמשים את האדם במה שהאדם יש בו השכל , ומצד בחינה זאת הפה הוא השלמה לאדם, כי הפה בו הדבור שהוא שכלי. ומצד בחינה שנית, במה שהאברים משמשים אל האדם במה שהוא אדם גשמי , וראש הגויה הוא השלמה להם, כי האבר הזה הוא השלמת האדם .

6ולפיכך אמר אבריה דרבי ישמעאל כחמת בת ט' קבין. וכל אלו דברים גדולים מאוד, ומוציא את כלם אל הפעל, עד שהוא בפעל לגמרי . ואמר אבריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי כחמת בת תשע קבין, כי ראוי לו מספר תשע מטעם אשר אמרנו, כי הוא השלמה אל כל התשעה . ואמר אבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשה קבין. ודבר זה, כי רבי יוחנן שהוא אמורא , והוא מדריגה למטה מזה, ולפיכך אמר אבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשה קבין. ורוצה לומר, כי הוא המשלים לחמשה אברים האחרונים, שהם שתי ידים ורגלים. ולא היה כאן השלמה אל כל הט', רק אל חמשה אחרונים . 'ואמרי לה כחמת בת ג' קבין'. ורוצה לומר, כי אין לתת לו השלמה רק אל שנים האחרונים, ולפיכך אמר כחמת בת שלשה קבין . וכל ענין זה שזכר כאן לא בא לומר רק על ענין מהות האבר הזה, שיש לו חשיבות הצורה, ומוציא את האדם אל הפעל ואל השלימות . ומפני שכל שתי מדריגות שהם זה על זה, על ידי התחתונה העליונה הוא בפועל, כאשר העליונה יש לה מדריגה עליה . ולכך רב יוחנן מעיד על רבי ישמעאל, ומוציא אל הגלוי אבריה דרבי ישמעאל. ורב פפא מוציא אל הגלוי אבריה דרבי יוחנן, כאשר כל אחד ואחד הוא השלמה יותר. ולעולם אשר אין לו השלמה כל כך, מוציא אשר עליו אל הפעל הנגלה. ולכך כל אחד מעיד על אשר הוא עליו . ואמר כי אבריה דרב פפא כי דקולא דהרפנאי , רוצה לומר שהכל פונה אליו , מפני שהוא צורה, והכל נמשך אחר הצורה, והיא השלמת הכל. וזהו מה שאמר כי הוא כמו דקולא דהרפנאי, שהכל פונה ונמשך אחריו, כמו שהוא ראוי אל הצורה שהיא משלים הכל .

7ובמדרש זוהר (ח"א, יח.) , "ויאמר אלקים יקוו המים" (בראשית א, ט), באורח קו מישור לאתוי באורח מישור , דהא מרזא דההוא נקודה* קדמאה נפיק כולה בסתימא , עד דמטי ואיתכניש להיכלא עלאי , ומתמן נפקין בקו מישור לשאר דרגא, עד דמטי לאתר חד דכניש כלא בכלל ונקרא "מקום אחד" . ומאי איהו, חי עולמין. ועד קשורא דיחודא דעלמא עילאי לאתיחדא בדרגא חד כו', עד הדא איהו חי עלמין, תמן אתכנשין ואתקשר עלמא עילאי ביחודא דליה, ובגין כך אקרי "מקום אחד" . דכל דרגין וכל שייפין מתכנשין תמן, והוי כולה חד בלי פרודא כלל. ועוד אמר שם (זוה"ק ח"א לג.), אמר רבי יוסי "אל מקום אחד" (בראשית א, ט), דא הוא אתר דכתיב ביה (ר' ישעיה נד, י) "וברית שלומי מאתו לא תמוש", דהא איהו נטיל ושדא בימא , עד כאן. וכל זה נרמז במה שאמר 'כדיקולא של הרפניא', שנקרא כך על שם שהכל פונים אליו, וכמו שהתבאר במדרש הנעלם הזה . ויש לך להבין ולדעת.

8ותדע כי האבר הזה בו נחשב האדם בפעל. כי כבר אמרנו כי על ידי האבר הזה נקרא 'איש', ויש לאיש מדריגת הצורה, ועל ידי זה נחשב בפעל הגמור . ודבר זה הוא סוד המילה, שצריך להסיר הערלה, אשר הוא כמו מכסה לאבר הזה , והערלה מונע עד שלא נמצא האדם בפעל, כי כל אשר יש לו כסוי ואטימא אינו נמצא בפעל הנגלה . והרי על ידי אבר הזה הוא איש אשר האיש נחשב צורה, שעל ידי הצורה הוא בפעל הגמור, ולכך צריך להסיר הכסוי והאטימא שהוא הערלה, עד שיהיה איש בפעל, כמו שראוי אל הצורה שהוא נמצא בפעל . ודווקא אל ישראל נצטווה המילה, מפני שיש אל ישראל מעלת ומדריגת הצורה, כמו שהתבאר פעמים הרבה . ולפיכך ראוי ומחויב להסיר הערלה. והרי הדברים האלו מבוארים מאוד, שאין לספק בכל אלו דברים, עד שנראה כשמש בצהרים הדברים העמוקים האלו , כי באו להסיר הדעת הנפסד שאומרים כי האבר הזה מרוחק מצד עצמו, ויש בו הגנות והחרפה. ואם כן היה זה גנאי לאדם, אשר [נברא] בגנות וחרפה, והיה מורה על מיעוט שלימות האדם. לכך באו חכמים ועקרו הדברים אלו, כאשר יבין אותם. ואין הדברים כמו שאמרו, רק כי כל מעשה ה' אמת, אין גנאי ובזיון בהם, ובפרט באדם, רק הכל בשלימות . לכך לא נמנעו חכמים מלכתוב דבר זה בספר הקדוש, כי גם דבר זה קדוש ומקודש, והם מסתרי התורה מענין האדם וצלמו, אשר החוקרים מדעתם ושכלם בזו אותו וגם צלמו .

9וכאשר תבין את זה, אז תבין מעלת צלם האלקי שבאדם . והפלסופים לא ראו והביטו רק הטבע כמו הרופאים לא ידעו ולא יבינו רק הטבע, ולכך לא עמדו על הבריאה הזאת הוא האדם, כי יצירת האדם בפרט, הכל הוא ענין אלקי, ולא טבעי . ומעתה איך תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות (איכה ד, א), מושלכים רמוסים תחת רגלי האדם, נתונים למרמס, עד שהאדם מואס בם הדריסה עליהם . והם אבנים יקרות, יותר משוהם וישפה ספיר גזרתם. ואין חכמתם דומה לחכמת חכמי האומות, כי חכמי האומות, אף כי היו חכמים , היה* חכמתם שכל האנושי. אבל חכמינו, חכמתם חכמה פנימית , סתרי החכמה, מה שידעו על פי הקבלה מרבם, ורבם מרבם, עד הנביאים, ועד משה רבינו עליו השלום . לכן עיני עיני הורידו כנחל דמעה אל תתנו פוגת לכם, איך נחשבו דברי יקר להבל אין חפץ בו. ואם לא שלא יתעללו בהם אנשים שאין ראוי להם לפרש סתרי החכמה, היה ראוי להוסיף פירוש בדברים* אלו , למען דעת כל עמי הארץ כי אין חכמה זולת חכמתם . והוא יתברך יכפר בעדנו, אמן .