באר הגולה, באר ה ו

1פרק אלו מגלחין (מו"ק יח:) ובמדרש תנחומא (קרח סימן י) "ויקנאו למשה במחנה" (תהלים קו, טז), מלמד שכל אחד ואחד קנא למשה מאשתו , דכתיב (במדבר טז, ד) "וישמע משה וגו'", מה שמועה שמע, שחשדוהו מאשת איש , עד כאן. ודבר זה הוא להם כקוץ בעיניהם, והם סתרי חכמה ותעלומה. ועם שהיה ראוי מצד הענין בעצמו שלא לבאר דבר זה, ולגלות יותר ממה שגלו הם בעניין זה , מכל מקום כדי להראות לעין כל חכמתם בתורה, ובכל חכמה, יש לבאר המאמר הזה .

2כי מה שאמרו ז"ל 'מלמד שחשדו אותו מאשת איש', כי הם ז"ל שידעו בלבד סודי התורה והחכמה , וכאשר ידעו מדריגת משה, כי הוא היה צורת כל ישראל, עד שאמרו עליו (מכילתא שמות יח, א) 'שקול משה נגד ישראל', וזה בשביל שהיה צורה אל ישראל, ואין ספק שהצורה במה שהוא צורה אל הכל, הוא שקול נגד אשר הוא צורה אליו, ודבר זה מבואר . וכאשר יעיין האדם בדבר זה, יפתחו* לו בזה שערים הרבה בתורה אשר הם נעולים מאוד . וזה תמצא במשה שנשא בת יתרו (שמות ב, כא), ולא היתה מבני ישראל. ואהרן אחיו נשא אלישבע בת עמינדב (שמות ו, כג), ממשפחת* נשיאים . וכבר אמרו ז"ל (ב"ב קט:) שדבר זה גרם חסרון בתולדות משה, כמו שמבואר בדבריהם . ואין ראוי שדבר זה יהיה במקרה, חס ושלום לומר כך שיהיה עניין משה, אדון כל הנביאים במקרה . וראוי שיהיה זיווג משה מן השם יתברך, שלא גרע זיווגו של משה מכל זיווג שהוא מן השם יתברך, כמו שאמר (בראשית כד, נ) "מה' יצא הדבר" . וארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצא בת פלוני לפלוני (סוטה ב.) , ואיך היה זה שיהיה מזדווג משה באומה אחרת . וכאשר תבין יש לדבר זה סבה מחייב, וזה כי כאשר היה משה שקול כנגד ישראל, כמו שדרשו (שמות יח, א) "וישמע יתרו את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל", שקול משה נגד כל ישראל (מכילתא שם). ועוד אמרו שדרש הדורש בצבור; אשה אחת היתה במצרים, וילדה ששים רבוא בכרס אחד. מחכו עליו ציבורא. ואמר להם, זה משה, שהיה שקול נגד ששים רבוא ישראל . ומעתה כיון שכתוב בכל אשה שהוא זיווג לאדם (בראשית ב, יח) "אעשה לו עזר כנגדו", ו"כנגדו" משמע דומה לו שוה לו . ואיך אפשר שתהיה אשה אחת מן הכלל, והיא פרט אחד בלבד, עוזר למי שהוא שקול נגד הכלל כולו, ואין כאן יחוס ושווי כלל ביניהם, כי איך יהיה פרט אחד דומה ושוה אל אשר הוא כמו הכלל . אבל כאשר נשא את* בת יתרו, אף כי אין בת יתרו יותר במעלה מן בת ישראל, מכל מקום שייך לומר "אעשה לו עזר כנגדו", כי משה מישראל*, ויתרו מן האומות, וישראל והאומות הם כלל בני אדם , ובזה שייך לומר "אעשה לו עזר כנגדו" . אבל אם נשא מבנות ישראל לא שייך כלל "אעשה לו עזר כנגדו", כאשר משה שקול נגד הכלל, ודבר זה ראוי להבין .

3וזה שאמר שכל אחד קנא למשה מאשתו, גם כן אמרו שחשדוהו מאשת איש. וזה כי היו אומרים כי משה, אשר הוא צורה לכל ישראל, וכבר התבאר שאין הצורה הוא צורה אל צורה, רק הצורה יש לה זיווג לחומר . ומפני שהאיש הוא נחשב כמו צורה, והאשה חומר , הרי יש למשה חבור וצירוף לנשותיהן, שהם כמו חומר, שזהו חבור צורה אל חומר, וזה שחשדו אותו מאשת איש. שאי אפשר במה שהוא צורה אל כלל האומה, שלא יהיה הוא במדריגת הצורה לנשותיהם, הרי שחשדוהו מאשת איש . ודבר זה בודאי אין ראוי לפי המציאות, והוא שנוי סדר המציאות, כי ראוי שיהיה כל אחד צורה לאשתו, מבלי שיהיה שום צירוף צורה אחרת לאשתו . ואם תאמר, ואם כן מאי חטאו בזה, הרי באמת משה הוא צורה לכלל ישראל . דבר זה אינו, כי משה הוא בודאי צורה אל ישראל, אבל הוא צורה נבדלת בלתי משותפת עם אשר הוא צורה אליו, רק צורה נבדלת, ואין כאן אשת איש, כי אין לו צירוף וחבור כלל אל נשותיהן, אבל הוא כמו צורה הנבדלת . ומפני כי היו סבורים כי מעלת משה כי הוא משותף להם, לכך חשדוהו מאשת איש. וזהו החטא הגדול שחטאו, במה שחשבו כי מעלת משה אינו נבדל מכל וכל, ואז היה כאן בודאי אשת איש, כי היה למשה משפט הצורה שיש צירוף וחבור אל החומר, ובזה היה בא על אשת איש, במה שהוא צורה אל מי שיש לו צורה אחרת , שכל אחד מישראל הוא צורה לאשתו, ואם כן יש לנשותיהם צורה מיוחדת. וזה נקרא שכל אחד חשדו מאשתו .

4וכן אמרו בפרק קמא דבבא* קמא (טז:) על ירמיה הנביא, שחשדוהו מזונה, או שחשדוהו מאשת איש. כי היה לירמיה מדריגה בלתי פרטית, כמו שהיה למשה מדריגה בלתי פרטית מיוחדת. וזה אמרם במדרש (ילקו"ש ח"א תתקיט) "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך וגו'" (דברים יח, טו), זה ירמיה, שהיה דומה למשה; מה משה נביא אל יהודה וישראל, וכך ירמיה נביא אל* יהודה וישראל . ולכך על שאר הנביאים לא היו אומרים כך כלל, כאשר לא היו נחשבין צורה לכלל ישראל, כמו שהיו משה רבינו ע"ה וירמיה נביאים לכל ישראל, ובזה נחשבים כמו צורה אל הכל . ודוד המלך , ושאר מלכים , אף על גב שהיו מלכים על ישראל , המלך בודאי אין לו שתוף וחבור עם הכלל, כמו שהוא ענין כל מלך, שהוא נבדל מן העם, ולא שייך בזה 'שחשדוהו מאשת איש' כאשר הוא נבדל מן העם . רק הנביא שאין לו עניין זה, כי הוא משותף להם , והוא שלימותם , עד שנחשב צורתם . לכך משה רבינו ע"ה, שהוא נביא לכלל ישראל, נחשב זה אשת איש , כי חבור שיש לו אל ישראל הוא זיווג של אשת איש, או זיווג של זנות . והפרש יש בין מדריגת משה למדריגת ירמיה; כי משה היה צורת ישראל לגמרי, ולכך כל אחד חשד את משה מאשתו. אבל ירמיה אין מעלתו כל כך, הוא היה רק צורה במה, ואין כאן צורה גמורה, וזה נקרא שבא על אשה זונה, כי היה מתחבר אל ישראל בדבר מה, כמו מי שמזנה עם הזונה, שאין חבור גמור, רק חבור בדבר מה . לכך אין זה נקרא אשת איש, רק זנות .

5ועוד תדע והוא* עיקר הפירוש, ותדע עד כמה הגיעו דבריהם. ותדע, כי השם יתברך הוא צורה אחרונה לישראל . ולכך השם יתברך נקרא "איש" לישראל בכל כ"ד ספרים , שנקרא השם יתברך "איש" לישראל . ועל זה אין צריך להביא ראיה כלל, כי השם יתברך הוא צורה אחרונה לישראל, ודבר זה בארנו בכמה מקומות . וכמו שמורה שם "אל" אשר חתם השם יתברך בשם "ישראל", מורה כי הוא יתברך צורה אחרונה להם . ולפיכך בזה שאמרו (במדבר טז, ג) "כי כל העדה כלם קדושים", ששמעו מפי הגבורה "אנכי" ו"לא יהיה לך" (שמות כ, ב-ג) , כלומר שהשם יתברך הוא אלקיהם, והוא יתברך ויתעלה צורה מיוחדת להם , ואם כן "ומדוע תתנשאו על קהל השם יתברך" (שם), להיות משה כמו צורה אל ישראל. והנה זהו אשת איש לגמרי . וכן אמרו על ירמיה . רק כי לחד מאן דאמר , דעתו כי לא היה לישראל באותו דור המעלה כמו שהיה בימי משה, שהיו ישראל אל השם יתברך לגמרי . ולכך משה שהיה רוצה להשתרר על כלם*, ושלימות צורתם הוא מן השם יתברך, נחשב מה שמשה רוצה להשתרר עליהם - זה נחשב אשת איש . אבל בימי ירמיה, שאז השם יתברך עזב אותם, והיה מסלק שכינתו מהם , מה שירמיה היה נביא מוכיח להם ומושל על כל* ישראל, אין זה נחשב רק כמו שבא על הזונה, ואין זה אשת איש . וכבר הארכנו גם בזה בחבור גבורת ה', עיין שם .

6וזה שאמר משה (במדבר טז, טו) "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם". שפירושו, שאם היה משה משותף עמהם, היה בודאי נוטל חמורו של אחד, שהיה משתמש בשלהם. אבל בשביל שמשה נבדל מאתם, לכך לא היה משתמש בשלהם . כלל הדבר, כי הדבר שאינו נבדל מאחר, משתמש באחר. אבל דבר שהוא נבדל, אין לו שמוש באחר . ורמז גם כן במה שאמר "לא חמור אחד מהם נשאתי", שאין למשה, שהוא הצורה לישראל, משפט הצורה החמרית, שהוא משתמש בחומר, לפי שיש לו דביקות בחומר, אבל יש למשה משפט הצורה הנבדלת, שאין לה דביקות וחבור בחומר כלל. לכך אמר "לא חמור אחד מהם נשאתי" . ואמר "לא הרעותי את אחד מהם", כלומר שאין לו שתוף כלל עמהם. כי המשתתפים יחד מריעים זה לזה, בעבור כי האחד נכנס בגדר האחר, שהם משתתפים יחד. ודבר זה ידוע, כי דברים שהם משתתפים יחד, מריעים זה את זה, שכל אחד נכנס בגדר של חבירו . ולכך אמר משה "ולא הרעותי את אחד מהם", וזה בעבור שלא ישתתפו ביחד, והיה משה נבדל מהם . לא כמו שהיו חושבים אותם, שחשדו אותו מאשת איש, שיש לו חבור וצירוף אליהם, והיה זה אשת איש . הנה התבאר לך מה שאפשר לומר בזה, והם דברים יקרים ונכבדים מפז רב, ומכתם אופיר . ולכך תנו שבח והודאה אל חכמי עולם, אשר גלו לנו בחכמתם סודי תורה זאת* , זכרונם לחיי עולם הבא.