באר הגולה, באר ו יד

1והנה האיש אשר זכרנו חפש בספרי הגוים והאומות, ובשביל כך בא לחלוק על דבריהם, וכתב בפרק* י"ב סתירה נראה בדבריהם, ברצותם להגיד לנו מי הכרית את היהודים באלכסנדריא . וסוף פיהו דברי הוללות, כתב וזה לשונו; בשגם נרצה להודות שקצת דברים באו לאזני חכמים באזני שבוש , וככה ספרו לנו, אין נגרע מכבודם [דבר], עד כאן לשונו. וכל דבריו מהא דאיתא במסכת סוכה בפרק החליל (נא:), דאמר שם; מי שלא ראה בכבוד של אלכסנדריא, לא ראה בכבוד ישראל וכו', וכולם קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. ובירושלמי (סוכה פ"ה ה"א) איתא הך מעשה בפירוש, וקאמר שם ארכינוס* הרגם . וכן במדרש איכה רבתי ושאר מדרשים , ובשביל כך כתב כו' . הרי הוא מגרה יצר הרע בעצמו , כי מה לו להוציא מלבו דברים לרז"ל איזה דברים בשבוש, ובודאי השבוש הוא אתו . ואם נכסף נפשו לקושיתו, שקשה לו הגרסא הא דגרסינן (סוכה נא:) 'אלכסנדרוס מוקדן', הלא רז"ל בעלי תוספות, ושאר מפרשים, כאשר נראה סתירה בגירסא, היו אומרים ד'הכי גרסינן' . כי דבר זה ברור כי מה שהאחד גורס יבא לו שבוש בגרסתו, ולפיכך היו מוחקין הגרסא , ומכל שכן בחלוף שם, אחר שהוא רגיל הרבה מאוד . וכך היה לו לומר, ולא להיות כסיל מוציא דבה (עפ"י משלי י, יח), כמו שעשה בכל דבריו. שאין ספק כי על דברי פלסתר שלו כל מאורות השמים נלקו , כי הוא רוצה להחשיך בשבושיו כל מאורות שנתן השם יתברך בעולם . וכבר אמרנו כי על דבריו אין לתת לב , שלא נמצא בכל דבריו רק רבוי דברים, כמו כל אדם מרבה דברים . ולא תמצא שום פירוש אשר ראוי לחכם בר שכל ודעת, כי אם סכלות ורבוי דברים. אשר כבר אמרנו כי זהו דרך הכסילים, שהאחד שואל יותר ממה שישיבו אלף חכמים. ולהביא ספרי האומות , וכיוצא בזה. רק על היום שיצאו שבושיו לאור יחשיך היום ההוא, לא תופיע עליו נהורא, יום שיצאו דבריו בדפוס . אבל בודאי חוץ מזה שהיה יכול לומר ד'כך וכך גרסינן' , הוא מקשה עצמו לדעת, ומגרה יצר הרע בעצמו , וכך רובי תורתו זר נחשבו , כי רוב בניינו על סופרי אומות* , ולהם יתן יד ושם .

2ובודאי נוכל לומר כי הגרסא נכונה (סוכה נא:), כי אלכסנדרוס מוקדון החריבן, שנענשו. ומה שאמר בפרק ה'* דגיטין (נז:) על (-לא הוסיפו-) "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כז, כב) , זה אדרינוס הקיסר* שהרג באלכסנדריא כפלים כיוצאי מצרים . כבר פרשוה תוספות שם (ד"ה זה) שמא פעמיים נחרבו, אחד בימי אלכסנדרוס מוקדן, ואחד בימי אדריינוס הקיסר . והא דלא חשיב בירושלמי גם כן , מפני כי אלכסנדר הוא שהתחיל לבטל כבודם וגדולתם, ולא חזרו לכבודם הראשון, עד אדריינוס שהרגם לגמרי . רק במסכת סוכה שם הזכיר אלכסנדר, שהוא התחיל לבטל כבודם הגדול . ומה שאמרו בירושלמי טרכינוס* הרגם, ואילו בפרק ה' דגיטין (נז:) אמרו 'זה אדרינוס קיסר שהרג כו". יש לומר כי אדרינוס הוא המלך ששלח עליהם טרכינוס למלחמה , ואליו נחשב הכל . ובירושלמי (סוכה פ"ה ה"א) לא זכר רק בעל המעשה, הוא טרכינוס, שהיה הורג בהם, וקאמר בירושלמי טרכינוס הוא שהרג באלכסנדריא. וכן נמצא בכמה מדרשים זולת זה כי הריגת אלכסנדריא הוא על ידי טרכינוס .

3ועוד הקשה , דבגמרא (גיטין נז:) קאמר 'זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר וכו" , ובירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) ובשאר מדרשים מוכח שאדריינוס קיסר הרג ביתר, ולא אספסיינוס קיסר . ובזה יש לתרץ גם כן, כי בירושלמי זכר בעל המעשה, והוא היה אדריינוס קיסר . ולפיכך לא קשיא, כי לא לעולם* הקיסר בעצמו יצא למלחמה, וכדאמרינן (גיטין נו.) 'שדר עלייהו לנירון קיסר', 'שדר לאספסיינוס קיסר'*, (גיטין נו:) 'שדר עלייהו לטיטוס'. והסברא נותן כך כיון שאמר 'זה אדריינוס קיסר שהרג', שאינו רק בעל המעשה שהרג . ולא תתמה מה שאמר 'אדרינוס קיסר', כיון שהוא אינו קיסר . וזה לא קשיא, כי הוא פלגא דקיסר, כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין צח:) גבי "ועבדי דוד נשיא להם" (יחזקאל לז, כה), דקאמר שם כמו קיסר ופלגא דקיסר . דהכי נמי צריך לומר , דקאמר (גיטין נו.) 'שדר עלייהו לנירון קיסר* וכו", ואי אפשר לומר דמלך כלל, דהא נירון אגייר . ואי אפשר לומר שהיה הוא קיסר בתחלה , דהא קאמר 'שדר עלייהו לנירון קיסר', וכן (שם) 'שדר עלייהו לאספסינוס קיסר' , משמע בשעה דשדר עלייהו היה קיסר . וזה אינו, שאחר כך נמנו עלייהו לקיסר , ולא הוי ליה לומר 'שדר עלייהו לאספסינוס קיסר' . אלא כל הני לאו קיסר גמור, רק פלגא דקיסר, לכך נקרא בשם "קיסר". והשתא לא קשיא מידי.

4אמנם אף כי נראה ברור שאין קשיא כלל, אני אומר כי אין דברי חכמים ספר דברי הימים, שכותבים הסופרים המעשים שהיו. שאילו היו באים לדבר מי הוא שהרג בביתר, ומה שאירע (-לטריינוס-) [לאדריינוס], היה קשה . אבל לא באו חכמים לספר מזה, רק מה שהגיע לישראל ולארץ הקדושה, שהחריבו מלכים אותה, ודרשו זה הכתוב (בראשית כז, כב) על "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" . ואין דעת חכמים נוחה מזה שיהא שתי חורבנות , כי פעם אחד נגזר עליהם החורבן, ולא שני פעמים . כי ביתר, אף כי נמשך מלכותם איזה שנים אחר החורבן , מכל מקום חורבן אחד הוא, ואינם שני דברים מחולקים . ובודאי אילו לא נחרב ירושלים, לא נחרב ביתר, והכל נמשך אחר חורבן ירושלים. ודבר זה מבואר, שתמצא בפרק הנזקין (גיטין נה:) מספר חורבן טור מלכא וביתר עם חורבן ירושלים, כאילו היה הכל מעשה אחד . ואין ראוי לומר שהיו שנים , לכך תולה חורבן ביתר באספסינוס. וזה חכמה גדולה לעשות חורבן הבית וביתר חורבן אחד ממש . כלל הדבר, כי זה האיש דמה בדעתו חס ושלום להחליף האמת בשקר , וכל אדם בעל דת ומבין, ידע כי דברים אלו נאמנים .