באר הגולה, באר ו טו

1בפרק ט"ו (באמרי בינה) התחיל לדרוש בהגדות של דופי , שנמצא לרז"ל בירושלמי (שבת פט"ז ה"א); הדא אגדתא, הכותבה אין לו חלק , הדורשה מתחרך , והשומע אינו מקבל שכר . אמר רבי יהושע בן לוי, מן יומא לא אסתכלית באגדתא, וחד* זמנא אשכחית כתוב; קע"ה פרשיות בתורה - כנגד שנותיו של אברהם. קמ"ז* מזמורים [שכתוב בתהלים] - כנגד שנותיו של יעקב, (תהלים כב, ד) "יושב תהלות ישראל" . קכ"ג פעמים עונין הללויה - כנגד שנותיו של אהרן קדוש ה' וכו' . ובהפך זה פרק הפרה (ב"ק נה.), רבי תנחום היה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי באגדה . ובמדרש רבות רב שימי הוי שכיח קמיה דרבי שמעון בן פזי בשמעתא, וקמיה דרבי יהושע בן לוי באגדה. ובמדרש תהילים (מזמור כח) "כי לא יבינו אל פעולת ה'" (תהלים כח, ה), אמר רבי יהושע בן לוי, זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי אגדה . הרי הסתירה מבוארת . ובסוף כתב; ואמנה* אשר יוציא אותנו מן המצור, יהיה הגאון האמיתי רב שרירא ז"ל וגם בנו ההולך בדרכיו . כי רב שרירא גאון במגילת סתרים על דבר האגדות כתב, וזה לשונו; הני מילי דנפקא מפסוקא, ומקרי 'מדרש' ו'אגדה', אומדנא נינהו , עד כאן . ודבר זה מה שנמצא בשם רב שרירא 'הני מילי דנפקא מפסוקי כו", עשה עטרה לראשו. ועל כל דבר ודבר מדבריו, אשר הם אסורים להביט אליהם, כל שכן שישא האדם אותם על שפתיו, הביא דברי הגאון הנ"ל לתלות באילן גדול בחבלי שוא ובעבותות חטאה . וכתב וזה לשונו; ולפי זה נראה שהאגדות יש מהן דומה בצד מה אל המלאכים הנבראים מנהר דינור, שדברו ז"ל בכמה דוכתין , שאחרי אמרם שירתם יצאו ולא שבו למו , כי קצת מהן אחר הגיע הדרשן על ידם לתכליתו הנרצה כאמור, לא יזכרו ולא יפקדו להביא מהן [ראיה] על המעשים שנהיה, ואמיתת דברים הם רחוקים מן השכל, עד כאן. עוד כתוב* אחר זה, וזה לשונו; וכמו כן אצל אמרינו בדברי רב שרירא, שהגדות הם אומדנא, וכדברי הרמב"ם ז"ל שיחס להם תמיד המשל , תוכל עוד לשפוט בקצתן שהם המצאה גרידה וכו' . הנה האיש הזה בסכלותו נתן לדברי חכמים כמה דמיונים לפתות ההמונים, כאשר תראה שיאמר שהם המצאה ותחבולה* לפתות ההמון , וכל אלה הם דברי לעג בלבד, ודינו ידוע .

2ועתה צא ולמד בפרק הספינה (ב"ב עה.), יתיב רבי יוחנן וקדריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהם שלשים על שלשים , וחוקק בהם עשר ברום עשרים , ומעמידם בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא לא אשכחינן, כולה האי אשכחינן . לימים הפליגה ספינתו בים, חזי מלאכי שרת דמנסרי אבנים טובות ומרגליות, שהם שלשים על שלשים, חקוק עשר* ברום עשרים. אמר , הני למאן. אמרו, עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה, דרוש, ולך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי. אמר ליה, ריקה, אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה. נתן עיניו בו, ונעשה* גל של* עצמות, עד כאן . וכמה גלים וגלי גלים היו נעשים בעצמות האיש הזה, על כל דבר ודבר שאינו מאמין. כאשר יראה האדם בדבריו, שכל דבר אשר הוא קצת זר בעיניו, הוא אומר שהוא המצאה, וכיוצא בו.

3אמנם אשר רצה לתלות באלנא רברבא קדישא , שנמצא בשם רב שרירא גאון, הנה לא הבין דברי הגאון. שאם היה כוונת רב שרירא כמו שהבין, כי דברי אגדה אינם ברורים, רק הם לפי המחשבה, למה היה לו לומר 'הני מילי דנפקא מגו פסוקא' , וכי לא נמצא אגדות רק אותם שיוצאים מן הכתובים, ולמה לא כלל כל אגדה לומר אומדנא הוא. ולכך לא הבין את דבריו. כי הגאון ז"ל בא לומר, שאל יאמר כי כאשר דרשו דבר מן המקרא, והם באמת רחוקים מן לשון המקרא , ועל זה אמר כי הם אומדנא, רוצה לומר הסברא מחייב זה, רק שסמכו הענין על הכתוב. ואם לא היה הדעת והסברא מחייב אותם, לא היו דורשים אותם מן המקרא . וזהו לשון 'אומדנא נינהו' , ופשוט הוא . וגם לא מר בריה דרבינא חתם על הא מלתא , שיעשה האיש הזה דבר זה ראש ותכלית לדבריו לתלות באילן גדול בחבלי שוא.

4וכן הראיה שהביא מהא דאמר (ירושלמי שבת פט"ז ה"א) 'הכותבה אין לו חלק', חס ושלום שיאמר דבר כזה על האגדות, שכל סתרי תורה וחכמה צפונים שם, למי שידע להבין . אבל דבר זה, כי היו רגילים לכתוב אגדות, כי כל הלכות היו רגילים ושכיחים בהם על פה, אבל אגדות לא היו רגילים בה על פה, והיו צריכים לכתוב . ולפיכך תמצא גמרא בכמה דוכתי; (ברכות כג.) גבי רבי יוחנן, כד הוי עייל לבית הכסא, הוי נקט ספר אגדתא והוי יהיב ליה . ועוד (ב"מ קטז.), הוי מפיק ספרא דאגדתא בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר . ועוד (גטין ס.) רבי יוחנן הוי מעיין בספר אגדתא בשבתא . ולא תמצא 'ספר הלכות', וזה מפני כי היו רגילים בעל פה בהלכה, ולא היו צריכים לכתוב*. אבל אגדה היו כותבים, מפני שלא היו בקיאים בה על פה. ועל זה אמרו שם (ירושלמי שבת פט"ז ה"א) 'הכותבה אין לו חלק', מפני שאסור לעשות ספר חוץ מן כ"ד ספרים , ולפיכך 'אין לו חלק', כלומר שאין לו חלק לעולם הבא, דהוי כאילו מוסיף תורה , כך היה בימיהם . ועתה משום (תהלים קיט, קכו) "עת לעשות לה' הפרו תורתך", לכך כותבין תורה שבעל פה (גיטין ס.) . וכן 'הדורשה מתחרך', היינו שדורשה מתוך הספר. וכן 'השומע אינו מקבל שכר', מפני שבאה הדרשה על ידי דבר שאסור לעשות, ולפיכך אינו מקבל שכר . והרי הדבר מבואר בירושלמי בפרק כל כתבי (שבת פט"ז ה"א), דאייתי ליה אהא מלתא דאין כותבין תורה שבעל פה . והנה גברא דלא ידע להבין סוגיא דגמרא ופשט המאמר, יקשה על דברי חכמים, עד שכתב בסוף דבריו, וזה לשונו ; 'ואשר יוציאנו מן המצר הזה יהיה הגאון רב שרירא, כתב וזה לשונו; הני מילי דנפקא מפסוקא וכו". הראה שלכך סבירא ליה לרבי יהושע בן לוי* דאין ללמוד האגדות, משום דאין בהם דבר רק אומדנא . ולא הבין לא דברי ירושלמי, ולא דברי רב שרירא , אם כתב רב שרירא גאון הדברים האלו .

5ומה שכתב הרבינו נסים גאון בסוף ברכות על מעשה דאובא טמיא (ברכות נט.) ; הא מלתא אגדתא היא, ובכל דדמיא ליה אמרו רבנן אין סומכין על דברי אגדה', עד כאן. לא כמו שהבין האיש הזה שכתב, וזה לשונו; כל אחת ואחת נאמרה כפי הצורך, למשוך לב העם לטעם זה או לטעם זה, ובעל הדבר עצמו לא קבע מסמרות, אבל בדברי ירושלמי הנזכר 'מתחרך' , עד כאן. כל אדם בעל דת, כאשר ישמע דברים אלו, אשר הרים איש זה בדת תורת משה ובחכמים, כאילו לא היה דברי אגדה רק דברי תחבולה, ולמשוך* לב בני אדם בעבותות שקר, על זה יקרע לבבו, ודברים כאילו יהיו נתנים בדפוס . ודברי הרבינו נסים גאון, חס ושלום שיהיה כונתו כך. רק שרוצה לומר שאין לסמוך על דברי אגדה לפרש האגדה כפשוטה, ויאמר שיש כך וכך לפני הקב"ה, כמו שנזכר במעשה דאובא טמיא , כי דבר חכמה יש כאן. והרי פירשנו למעלה הדברים באר היטב, כאשר תעיין בהם. ולפיכך אין לסמוך על פשט דברי אגדה . וזהו בעצמו מה שאמרו אין משיבין באגדה , כי אפשר האומר אותה אמרו על דרך נעלם, ולפיכך אין משיבין ואין מקשין באגדה לפשוטה . כך יראה מדברי קצת מפרשים שזהו טעם שאין סומכין על דברי אגדה, ואין מקשין ואין משיבין באגדה. מפני כי כאשר ישיב או מקשה על האגדה, הוא סותר האגדה ההוא, ואפשר כי הדבר אין קשיא, ולמבין אפשר לתרץ, ולא נסת[ו]ר האגדה ונבטל אותה . בשלמא בדבר הלכה ודין, הרי אין ראוי לפסוק דין אלא אם כן אין עליו שום סתירה, ואם יש עליו סתירה, אין ראוי לעשות מעשה עליו , ולפיכך יש להקשות. אבל דבר כזה, שאין דין יוצא מזה, לא איסור ולא היתר , אין להקשות ולסתור* המאמר, כי אולי לא ימצא תירוץ, ויסתור המאמר עד שיהיה בטל, ומסתמא אינו קשיא, כי לא טעה בעל המאמר .

6ובשביל כך אמרו גם כן (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח) אין למדין הלכה* מתוך האגדה , כי לא נתברר על ידי קושיות ותשובות, שאז היה ראוי ללמוד הלכה מתוך האגדה, אבל כיון שלא נתברר בבירור, אין למדין הלכה מתוך אגדה . וזה שאמרו בענין העקידה (ב"ר נו, ו), מנין לשחיטה וכו' , ואמר שם אי מן אולפן אמר לך, לית הוא הדר ביה. ואין מן אגדה אמר לך, הדר הוא בזה. פירוש, אי אמר לך ללמוד דין שחיטה מקרא , בודאי נתברר דין זה על ידי קושיות ותרוצים, והוא מזוקק שבעתיים, לכך אינו חוזר בו. אבל אם אמר דברי אגדה בלבד, ומתוך שלא נתברר בזיקוק על ידי קושיות ותרוצים, לפעמים הוא חוזר. ומפני שלענין ההלכה צריך שיתברר על ידי קושיות ותרוצים , לכך אין למידין הלכה מתוך אגדה. וכן בשביל טעם זה אמרו אין למדין הלכה מפי משנה . הטעם כי לא נתברר במשנה על ידי קושיות ותרוצים, כמו שנתבארה ההלכה שבגמרא , כי הגמרא בירור המשנה .

7אמנם מה שאמרו אין למידין הלכה מתוך דברי אגדה, ואין משיבין באגדה*, הוא עוד דבר חכמה, כי ההלכה הוא הלכה למעשה, ודבר שהוא הלכה למעשה אינו נוטה מן האמת הגמור . אבל דבר שאינו הלכה למעשה, כמו דברי אגדה, דבר זה אף שאינו לגמרי כך , רק בצד מה בלבד . והנה התורה יש לה כמה פנים , מכל מקום דבר שהוא הלכה למעשה אינו רק פנים אחד . לכך אמר שאין מקשין ושואלין בדברי אגדה, ואין למדין הלכה מדברי אגדה. וזהו פירוש האמיתי, אין ספק בו . אבל שלא יהיו האגדות דברי תורה כמו שאר תורה שנאמרה מסיני , האומר כך אין לו חלק בעולם הבא . וזה מוכח מכל אשר הביא הוא לראיה, שעל ידי האגדות מכיר בוראו* , שהם דברי חכמה אלקית למי שמבין את דבריהם , לא למי שאין לו חכמה ודעת כלל, ואינו משיג רק דברים הגשמיים אשר הם לפניו , אבל דברי חכמים הם השגה עמוקה מאוד מאוד.

8ואל תתמה אם האגדות הם השגה עמוקית, למה אמרו (חגיגה יד.) מה לך אצל אגדות וכו' , למה לא נקדים למודיהם יותר על דברי הלכות. שאין הדבר הזה קשיא, שלעולם ההלכה מעולה מכל, וזה כי ההלכה שלימות* המעשה, כמו שאמרנו . ולא כך האגדה, שאינה מביאה לידי מעשה, ותכלית התורה הוא המעשה . ולפיכך אמרו בירושלמי (הוריות פ"ג ה"ה) "ולא השליטו אלקים" (קהלת ו, ב) , זה בעל אגדה לא אוסר ולא מתיר וכו' . כלומר שאין באגדה מעשה, אשר הוא תכלית התורה. אבל כל דברי אגדה חכמת התורה היא, שעל זה אמרו (ספרי דברים יא, כב) אם רצונך להכיר את יוצר הכל, עסוק באגדה, עד כאן . כי הם בודאי פותחין שער השמים, ופותחים* כל אוצר סתום וחתום . אך לאיש אשר אין לו מפתח, אוצר הכבוד בעיניו* רואה, וממנו לא יאכל . וזהו לסכלותו אשר לא ידע להבחין, וכל דבריו אשר אמר אינו רק להג ולעג. אבל בזה נחה ושקטה רוחי ודעתי נתקררה, כי לא יהיה אדם אשר הוא בעל דת תורת משה, אשר ישתה מימיו הרעים המאררים האלו, אשר נתן האיש הזה לבני אדם. כי כל אדם המשיג האמת מן השקר, יראה כי ברוב דבריו טעה, וכל דבריו אינו רק סכלות, מה שאין אדם ראוי לטעות, מורה זה על חסרונו וסכלותו בחכמה.