באר הגולה, באר ו יז

1עוד אסף מן המאמרים (פט"ז באמרי בינה) להראות איך חכמים דברו דברים זרים, והם כמו המצאה . והוא המאמר בפרק הנזקין (גיטין נו:), אצל טיטוס שנכנס יתוש ב[חוטמו ונקר ב]מוחו, ונקר בתוכו ז' שנים, והיו פוצעין את מוחו לאחר מיתתו. אמר רבי אליעזר בר יוסי , אני הייתי בין גדולי רומי, וכשמת פצעו את מוחו, ומצאו בו כצפור דרור משקל ב' סלעים. במתניתא תנא, כגוזל בן שנה משקל ב' ליטרין. אמר אביי נקטינן, פיו של נחושת, וצפרניו של ברזל, עד כאן. והקשה על זה, כי איך ידומה כל כך ריקות בין המוח והגלגולת, להכיל* גוזל בן שתי שנים, ושלא יכבד על המוח ויפחיתהו . ובחולין פרק ג' (נח.) כל בריה שאין לו עצם, אינו מתקיים י"ב חודש . ומאי 'פיו של נחושת וצפרניו של ברזל', כי איך יתילד במקום ההוא נחושת וברזל , עד כאן. ובסוף דבריו, וזה לשונו; וכן מעשה טיטוס אני יכול לומר ורשאי לומר, כי ספורו אינו רק המצאה, ואופן למוד הזה נוהג אצל תמימי דעת למסור בלב ההמון וכו' , עד ובחכמה רבה יחקו ההמצאה שדמי* לרשע נכון לו , הוא טיטוס, אשר דמה לנו . הלא על כיוצא בזה יראה דמותר לשנות מפני השלום (יבמות סה:), שיוטל בינינו לאבינו שבשמים. עד כאן תורף דברי האיש, אשר נתן פיו ולשונו לחטוא, כי יהיו דברי חכמים בשקר. ואילו היו דברים אלו יוצאים מאדם שאין נכנס עמנו בדת, ראוי להחריש, כי חילוף הדתות גורם הסתר האמת, ולראות הישר - מעוות* . אבל אשר נכנס עמנו בדת תורת משה , דבר זה ראוי להפליא ופלא להוציא מילין כאלו לצד קדישין עילאין* . וכבר אמרנו לך פעמים הרבה מאוד , כי דברי חכמתם היו בחכמה והשכל, ואינם דברים גשמיים, ולכך נקראו "דברי חכמים" (קהלת יב, יא), שהם דברים שכלים בלבד . ולא היו דברי חכמים רק מן מהות הענין, ואין להם עסק בדברים החמרים הנגלים. אמנם מה שהקשה האיש מן הטבע, דבריו אין מכריעין כלל כי אין מביאין ראיה מן הטבע למעשה ניסים, כי מעשה נס היה זה .

2אבל האמת הוא* כך; כי מה שאמר כאן שנכנס היתוש בחוטמו, הענין הזה כי לכל בעל חי יש מהות מיוחד בפני עצמו, שבו הוא מה שהוא . ודבר זה נכנס בחוטמו, מהות היתוש, והיה פועל בו. כי היתוש הוא כח פועל, ודבר זה נכנס בחוטמו כח פועל, וזהו מהות היתוש . ומה שאמר (גיטין נו:) כאשר שמע קול הפטיש מן הנפח אשתוק . דבר זה ידוע, כי שנוי כמו זה שהיה במוחו , היה פועל עד שאינו שנוי עוד, וכאשר הוא מורגל, שוב לא יפעל עוד. וזה שאמר כיון דדש דש . ואמר כיון שמת פצעו* מוחו להכיר השנוי הנעשה במוחו, ואז אמדו* כי הכח אשר היה פועל הוא כח פועל כצפור דרור משקל ב' סלעים, או כגוזל בן שנה משקל ב' ליטרא. אף כי מתחילה היה כח קטון כאשר התחיל לפעול, מכל מקום אחר כך נעשה כח גדול . ומה שאמר שהיה משקל ב' סלעים, או משקל ב' ליטרא, דבר זה יתבאר בסמוך . ואביי אמר כי פיו היה נחושת וצפרניו ברזל, הכל הוא על מהות המיוחד שהיה לו. ובאור זה, כי היתוש מצד שני דברים היא פועלת* באחר; האחד, מצד שהיא מכה ומנקר, והפעל הזה על ידי הכאה, שהוא מנקר בו. וכל שהוא יותר קשה ויותר חזק, הוא פועל יותר . ופעל שני מצד החדות, הוא מחתך ופועל באחר, ופעל זה על ידי הצפרנים, שהם חדים, ובהם מחתך ומסרט . וכל שהוא יותר חד, יותר פועל . ואצל טיטוס נכנס כח פועל, הן מצד הקושי, הן מצד החדות . לכך אמר כי נכנס בו כח חזק לפעול בתכלית, עד שמהות הכח הקשה הזה מהות קושי של נחושת, שאין לך דבר יותר קשה כמו נחושת . וזה שאמר 'פיו היה נחושת', כי פעולת הקושי מתיחס לפה של עוף, שהוא קשה . ועוד היה לה החדות בתכלית, עד שהיה* מהות החדות שלו מהות חדות הברזל, וזהו 'וצפרניו היה של ברזל', רוצה לומר מהות החדות שלו היה מהות חדות הברזל , ודבר זה היה פועל בו בתכלית . ואל תאמר כי פירוש זה יוצא מן פשט דברי חכמים, שהפשט הוא על יתוש גמור חמרית, וכל הדברים כמשמען. כי דבר זה הוא מפעל הדמיון . אבל למי שיש בו דעת וחכמה, שיודע כי כל הדברים הם בענין המהות, כי החומר משותפים בו כל הנמצאים , רק המהות הוא עצם הדבר . וכבר אמרנו לך, כי אין דברי חכמים רק מן המהות, לא מן הגשמי. וכאשר תקח הדברים בלתי גשמיים, הנה כל הדברים כפשוטם* לגמרי, מבלי שום פירוש, רק דברי חכמה הן.

3וכדי שתדע פירוש המאמר הזה עוד, שתדע שכלו הוא הלולים , ולא נאמר המאמר הזה בדרך המצאה רק חכמה גדולה ועמוקה, וכל דבור ודבור ממנו הוא סתרי חכמה. דע, כי טיטוס הוא אשר החריב ושרף והשחית את בית אלקינו , ואין אדם כמוהו בעולם שהיה מתנגד אל השם יתברך כמו זה הרשע. וזהו אף כי נבוכדנאצר הרשע החריב את בית אלקינו , אינו דומה לזה, כי מפני שהיו מורדים בו, היה מחריב (מ"ב כד, א), ולא היה עיקר דעתו להחריב את בית אלקינו. ולא היה אדם כמו טיטוס, שלא היה דעתו כי אם לשם יתברך ויתעלה . ודבר זה העידו עליו חכמים באמרם (גיטין נו:) שאמר "אי אלהימו צור חסיו בו" (דברים לב, לז), זה טיטוס הרשע, שחירף וגידף כלפי מעלה, כמו שמסופר עליו . והנה בדבר זה היה יוצא מכלל כל המלכים אשר היו מורדים בו יתברך, היה מיוחד זה הרשע להתנגד אל השם יתברך בעצמו . ואולי ישיב אדם, שהרי נמצא בספר יוסיפון כי אדרבא, טיטוס היה מוחה בהם שלא לשרוף . אף כי נודה לדברי יוסיפון, הן חכמי אמת יודעים באמתת התורה, והם* היו יודעים שלא היו דברים אלו, רק להעמיד בית המקדש להיות בידו למלאות רצונו וחירופו וגידופו בו. והוא יתברך אשר ידע לבו, נתן בית המקדש לשריפת אש, למען לא יתעולל בו הרשע בחרופו וגידופו, כאשר עשה, כי לא היה כוונתו רק להתנגד אל השם יתברך , ואם לא כן, לא היה נעשה על ידו מעשה זה, שנשרף בית אלקינו, ודבר זה אין נעשה רק על ידי מי שמוכן לו . ולפיכך כל דבריו אשר נוטים שהיה רוצה שלא יהיה בית אלקינו נשרף, הכל עשה לחלל כבוד המקדש בתועבותיו. ולפיכך ראוי שיבא עליו כפי מה שהוא מתנגד אל השם יתברך בפרט. ולא היה ראוי לו טביעת המים, כמו שאמר שם (גיטין נו:) , רק כי זה הרשע אמר כי מפני שאין כח ממשלת האדם במים , כי האדם נברא שיהיה בישוב , ושם כח האדם , ולפיכך אין כחו יתברך על האדם רק במים. וזה שהיה אומר שיעלה ביבשה , כי כח האדם הוא בישוב. והיה סובר כי בישוב ששם כח האדם, לא יוכל לו השם יתברך. וכאשר אחד רוצה להתגבר על מי שהוא מתנגד לו, כמו שהיה טיטוס הרשע מתנגד אל השם יתברך, אשר לו הגבורה , אז מתגבר עליו אשר לו הכח לגמרי . כי אם אדם שפל מרד במלך, אינו בא עליו בכל חילו, שאם כן אף אם היה מתגבר על מתנגדו, היה אומר כי המורד הוא עצום גם כן, רק שהמלך מפני שהוא יותר עצום בחיל שלו נצחו . ולפיכך שולח עליו אחד מעבדיו וגובר עליו, וגבורה זאת שמתגבר עליו הוא בתכלית הגבורה, שהרי אחד מעבדיו הקטנים גבר עליו . ומפני כך שהיה טיטוס הרשע מחרף ומגדף, לא היה ראוי שיתגבר עליו רק דבר קטן, ולפיכך היתוש הוא דבר שראוי שיתגבר על המתנגד הזה .

4וקאמר שהוא כצפור דרור משקל ב' סלעים, ולברייתא משקל ב' ליטרא (גיטין נו:). לא היה זה בחנם, שלפי דברי הכל היה בו שנים; או משקל ב' סלעים, או משקל ב' ליטרות*. ולפי שניהם היה בו גם כן שלימות; או כמו צפור דרור שלימה, או כגוזל בן יונה שהיא שלימה בשנתה . כי רוצה לומר שהיה מן השם יתברך המלחמה הזאת, ומפני זה היתה היתוש הזאת מוכנה למלחמה, שהיה לה כח שלם . כי מה שהוא כצפור* דרור או כגוזל בן שנה, זהו כח שלם, כי צפור דרור הוא דבר שלם וכן גוזל בן שנה שלם בשנתו. ומה שאמר משקל ב' סלעים או משקל ב' ליטרות, רוצה לומר שבכחה ההריגה, שכל הריגה הוא חלוק . ולפיכך אמר משקל ב' סלעים, או משקל ב' ליטרא, שכל שניות הוא חלוק ופירוד . והנכנסים בפנימית החכמה, יודעין ענין זה, ומאיזה מדריגה נמצא בריה זאת, שיש לה כח חלוק והפרדה. כי היתוש הוא דבר קטון, וכל דבר קטון מחלק ומפריד ביותר . ולפיכך אמר שהיה דוקא יתוש, והיה בה משקל ב' סלעים או ב' ליטרא, ורוצה לומר שהיה בה כח חלוק וההפרדה*. וכל זה מפני שהשחית טיטוס בית אלקינו, והוא היה ראש המשחיתים, בא עליו השחתה והפרדה גמורה. ודבר זה בארנו בחבור הנצח, עיין שם . והכל נאמר על המהות כמו שהתבאר למעלה, כי כן ראוי לחכמים לדבר מן איכות ומהות הדבר, ואין מדבר מן הגשמי, רק המהות המופשט מן הגשמי. והדברים האלו מובנים ליודעי חכמה. כלל הדבר, זה שרצו לומר, כי מפני שטיטוס השחית את בית אלקינו, שעל ידי הבית הזה היה חבור ישראל* לאביהם שבשמים , ועל ידו היה חבור כל העולם אל השם יתברך , והיה עולם אחד . והיה הוא משחית ומקצץ חבור זה, עד שהיה כאן פירוד וקיצוץ. לכך המכה שבאה עליו היה כח מקצץ ומפריד, כי בודאי פועל כזה הוא מקצץ. לכך אמר שהיה כח זה ביותר, כמו שאמר שהיו צפרניו של ברזל ופיו של נחושת כמו שמבואר למעלה . ואמר* כגוזל בן שנה משקל שני ליטראות, כלומר כח שלם מיוחד לקצץ. ומפני שהיה הרשע הזה מוכן אל הקיצוץ, ולכך כאשר מת צוה לקבץ* את קטמו, ולפזר אותו על שב ימי* , כמו שבארנו במקומו , ורוצה לומר כי כפי מעשה הרשע בחייו, כך גוזר* על עצמו שיהיה נעשה בו אחר מותו. וזה נקרא שציוה לעשות לו כך אחר מותו, אף כי לא ציוה זה בפירוש . לכך כד אסקוה בנגידא , אמר כי דינו ומשפטו כמו שפסק הוא על נפשו, כמו שבארנו במקומו, עיין שם , ואין להאריך כאן. ולא בארנו לך דברים אלו רק שהדברים מסודרים בתכלית החכמה, כי בא על טיטוס עונשו הראוי לו מן השם יתברך. והיה משחית את בית אלקינו, לכך בא עליו כמו שהוא ראוי לרשע כמותו. ומה שהביא ראיה מסופרי האומות , אין להשיב על זה, שאם כן היה צריך להשיב על כל מה שאמרו סופרי האומות. וכאשר האדם יעיין בדברים אלו, ימצא כל הדברים שנאמרו מפיהם* הם סודי התורה והחכמה. ואף אם היה הדבר הזה כמו שהעידו קצת מסופרי האומות, אף כי זה אומר בכה, וזה* אומר בכה , הלא לפי הפירוש אשר אמרנו למעלה אין קשיא כלל אפילו לדבריהם, כי כל הדברים נאמרו ואינם רק דברי חכמה , ולפיכך אף אם נאמרו שהרשע מת בחולי מה שמת לא יקשה לזה כלל . ואם היה בו חכמה היה עומד קצת על דבריהם, אך לא הבין דבר מה מדבריהם. ואין להאריך עוד בזה.