באר הגולה, באר ו יח

1עוד בספר ימות עולם , התחיל לצאת מן הכלל ולחלוק על כל קבלתינו , על דברים המקובלים לכל חכמי ישראל בגמרא בבלית וירושלמית ושאר כל המדרשים, עד שהדבר הזה כאילו היה דבר מוחש כי בנין בית הראשון ת"י שנה, ובנין בית שני ת"ך שנה . והוא לקח עצמו לצד אחר מחמת סופרי אומות עולם, וקצת ראיות והוכחות מן הכתובים לפי שבוש דעתו, שהיה בית ראשון יותר מן ת"י שנה* . וכן בנין בית שני יותר מן ת"ך שנה . ואחר כך הוסיף לומר , כי אפשר כי שני מספר* היצירה מה שאנו מונין, והוא מפורסם אצל כל ישראל אשר הם על פני האדמה , ואמר זה החשבון אינו ודאי, כי אפשר להוסיף. ועוד חלק על רבי יוסי בברייתא בפרק קמא דע"ז (ט.), בחשבון מלכות פרס ויון . ואילו רצה להכריח דבריו מסופרי אומות עולם כדרכו וכמנהגו, היה די לו. אבל רצה להביא ראיה לדבריו מן הכתובים , כאילו רבי יוסי וכל חכמי ישראל לא ידעו שבוש ראייתו. והנה צאו וראו הנהיה כמוהו. כי הדברים הראשונים שחשב על חכמי אמת שלא ידעו החכמה האנושית, היא חכמת התכונה , יש לו על זה התנצלות מה, לומר כי לא נמצא בדבריהם חכמה זאת מפורשת. אך עתה בא לחלוק עליהם במה שהם מפרשים הכתוב*, אשר התורה היא מסורה להם , ותורתם נקראת . וזה האיש בא לחלוק עליהם בזה. ובזה ניכר ענין האיש הזה, אשר כל חכמי אומות לא עלה על דעתם דבר זה לחלוק בפירוש הכתובים . ולכך לא באתי להשיב על דבריו . גם כל איש היודע והמבין דבר מה, הוא יכול לדעת ולהבין טעותו. ועם שקצת מפרשים גם כן הלכו בדרכיו , היו הם מפרשים הפשט לפי דעתם. אבל האיש הזה בא להרחיק דברי אמת ויושר, ופירש מדעתו מה שירצה . וכי לא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלו , וכל מה שהביא משיחת וספורי הסופרים שהם שיחה בלבד, ולא יגרע בזה כח חכמים. ואם הם רבים סופרים , הרי נראה שעל הרוב זה אמר בכה, וזה אמר בכה, ואינם על דרך אחד . וכן במספר שנות בית שני, הולך וסוער ומקשה עצמו לדעת , ולחפש פקפוקים מן הכתובים ולמנות חשבון אחר , והביא כמה מפרשים, שזה פירש בכה, ויהיה מספר השנים כך, וזה פירש כך, ויהיה מספר השנים יותר או פחות . וכל אחד מפרש הכתובים כמו שנראה אליו . ואילו היו הכל מסכימים על ענין אחד, היה לו התנצלות לומר שכך מוכרח לפרש. אבל הוא בעצמו מביא כמה חלופי פירושים*. וכי לא תהא חכמת חכמים עם קבלתם הנאמנה והאמיתית, כח להם לפרש בכתוב גם כן, כמו שעשו המפרשים האחרונים, ולמה סר מן האמת ומן הקבלה שלא לצורך. אין זה רק שמגרה יצר הרע בעצמו . וידוע כי מספר שני הבית , אי אפשר לדעת רק מפי הקבלה, וכל אשר מונה מספר שני הבית לפי מספר השנים שנמצא בכתוב , הוא טועה, ואי אפשר שיהיה. שהרי על פי הרוב יש כאן שנים מקוטעות , דקיימא לן בפרק קמא דראש השנה (ב:) מלך שעמד כ"ט באדר , מונין שנה אל המלך החדש, וגם שנה אל המלך שמת . וכן מלך שמת אחד בניסן, מונין שנה למלך שמת, גם שנה למלך שעמד . נמצא שנה אחת נחשבת שתי שנים לפי המלכים, וכדאיתא אהא מלתא בפרק קמא דמגילה (יא:), דחשיב ע' שנה לגלות בבל על פי שנות המלך , ונמצא מיותרים . ומתרץ, שנים מקוטעים היו . ואם כן טעות הוא לחשוב על פי שנות המלכים. אבל העיקר הוא קבלה, שכך מקובל לנו שכך וכך עמידת הבית, והיה מפורסם דבר זה. ולפיכך כל דבריו הם שוא ותפל, ואינם כדאי להשיב עליהם, כי כל דברי חכמים הם על הקבלה האמיתית מצורפת ומזוקקת.

2ואם נמצא לפעמים חילוף בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, כמו הא מלתא, דבגמרא* בפרק קמא דיומא (ט.), אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (משלי י, כז) "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה", "יראת ה' תוסיף ימים" זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים, ולא שמשו בו רק י"ח כהנים גדולים. "ושנות רשעים תקצרנה", זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר מג' מאות כהנים גדולים. צא מ' שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, ועשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום, צא וחשוב לא הוציא כל אחד שנתו, עד כאן. ובירושלמי ובספרי קאמר שבבית שני ששימשו בו פ'* כהנים גדולים . הרי תרצו התוספות קושיא זאת, שבירושלמי ובספרי לא מנה רק הכהנים שעמדו מפנחס, עד כאן לשונם. ואשר היה נראה אלי ברור, כי בגמרא דידן חשיב כל כהנים הגדולים ששימשו בו. הרי לפעמים אירע פסול בכהן, שמש אחר תחתיו , או שהיה חולה שלא היה יכול לעבוד. וחשיב ליה בגמרא דידן כל אשר שמשו בבית שני. ובמקדש ראשון שהיה זכותם גדול, לא אירע כל כך פסול בהם, ולכך לא היו רק י"ח כהנים גדולים . אבל במקדש שני, אין ספק שנמצא הרבה פעמים שאירע פסול בכהן שלא היה יכול לשמש, וכדאיתא בפרק קמא דיומא (יב:) , מעשה ביוסף בן אלם בצפורי, שאירע בו פסול בכהן גדול, ומנהו תחתיו. ואמרו חכמים, ראשון חוזר לעבודתו וכו'. ובפרק הוציאו לו (יומא מז.), אמרו עליו על רבי ישמעאל בן* קמחית, פעם אחת ספר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צנורא מפיו על בגדיו ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. ושוב אמרו (שם) על רבי ישמעאל בן קמחית, פעם אחת יצא וספר עם הגמון בשוק ונתזה צנורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. ובודאי היה זה כמה פעמים. ולא שהביא גמרא דבר זה שהיה חדוש, רק בשביל הדבר שנאמר על זה (יומא יב:) שאמרו חכמים ראשון חוזר לעבודתו. ובמעשה השני (יומא מז.) שראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד, ומפרש שם באיזה זכות היו כל בניה כהנים גדולים, כדאיתא התם . ומה שאמר (יומא ט.) ולא הוציא אחד מהם שנתו , כלומר כאשר תחלק השנים של בית שני על מספר כהנים ששמשו בו, לא יגיע לכל אחד שנה, אף על גב שהיה כמה שהיו יותר משנה, מכל מקום כאשר תחלק השנים על מספר הכהנים, לא הוציא כל אחד שנתו .

3ויש לך לדעת, כי מה שחשיב בירושלמי ובספרי פ'* כהנים גדולים, היה* זה ראוי שיהיו משמשים שם שמונים כהנים* גדולים. שהרי הכהן הגדול משמש בשמונה בגדים כידוע* (יומא עא:), ומזה תדע כי מעלת הכהנים הגדולים מספר זה . ושמונים*, ושמונה, הכל אחד, רק כי כל מדריגה ומדריגה עד השמינית כוללת עשר , והם שמונים . ובגמרא דידן שאמרו שלש מאות כהנים גדולים שמשו בו, גם כן זה מדריגה הגדולה של כהונה גדולה, ודבר זה ידוע לנבונים, ובארנו זה במקום אחר , ואין כאן מקומו, ולפיכך היו ג' מאות . ודרך הירושלמי ודרך בבלי הכל דרך אחד, ושניהם אמת. כי בירושלמי מונה אותם שהיו כהנים ממונים מפני שהיו קונים אותה* בדמים , ולא שייך זה רק באותם שנתמנו . וגמרא דידן לא אמרה* רק "שנות רשעים תקצרנה" אותם ששמשו בו , וחשיב כל אותן שהיו משמשין בו. ודבר זה הגון, וכל אחד יש לו סבה של חכמה עמוקה. וזה האיש בהגיע לזה המאמר , היה מכה ומרפא ברוק תפל , לומר שדברו חכמים דרך גוזמא . ואין זה גוזמא, רק דברי חכמה גדולה .

4ועל שאר דברים בכלל אין צריך להשיב יותר, שאם באנו להשיב על כל דבר ודבר, יאריך* הספור שלא לצורך. כי זה האיש הוציא מפיו דברים נגד קדושים עליונים, ולא הבין פשט דבריהם, כמו שעשה בכמה מפרקיו . לכן ספר זה הוא בכלל ספרים החיצונים, אשר אסור לקרות בהם . וכל איש בעל דת תורת משה , ומאמין בתורה שבכתב ובתורה בעל פה, יהא הספר הזה בבל יראה ובל ימצא , ולא יביט אליו ולא יסתכל בו, לא ראיה שכלית, ולא ראיה חושית . ומתחילה אמרתי בלבי כי דברי שלמה עליו השלום אשמור, שלא לענות אותו (משלי כו, ד) . אך מפני שראיתי כי דבריו יצאו בדפוס לרבים, אמרתי הלא יחשוב אדם כיון שנתנו בדפוס, יש ממש בדבריו , יצאתי כנגדו, לקיים הפסוק השני (משלי כו, ה) "ענה וגו'", וכדמוקי ליה בגמרא בפרק במה מדליקין (שבת ל:) . והוא יתברך יודע כי לא לבזות ולא לחרף כתבנו אלו דברים, רק כי קנאת ה' וקנאת תורתו עשה זאת, בראותי* דברי אלקים חיים חוצבים להבות, והאיש* הזה מתעתע בהם כאילו הם דברי ריק, אין בהם דברי מועיל. וראוי להפלא ופלא על איש אשר נכנס בבריתו של אברהם אבינו , ובכלל 'ישראל' יכונה, ידבר דברים כאלו. כי אף אם תמצא אשר לא מבני ישראל המה, בקצת דברים מילין לצד עילאין קדישין עליונים ימללו , הלא קנאת הדת תעשה זאת . אבל אדם שנכנס בדת ישראל שיוציא מלים כמו אלו מפיו, דבר זה לא היה כלל, ולא עלה על לב שיהיה נמצא כמו זה בבני ישראל, זרע אברהם, מאמינים בתורת משה בתורה שבכתב ובעל פה . והוא יתברך יציל זרע שארית ישראל, שלא ימצא בנו עוד פרץ נותן כבוד והוד לזרים , אמן סלה.