באר הגולה, באר ו ב

1בפרק ב' דסוכה (כט.), על ד' דברים חמה לוקה ; על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה, ועל נערה מאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכר, ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד . ובשביל ד' דברים מאורות לוקים; על כותבי פלסתר , ועל מעידי עדי שקר, ועל מגדלי בהמה דקה* בארץ ישראל , ועל קוצצי אילנות טובות . וסבות אלו שנתנו בלקות המאורות, לפי דעתם יכחיש החוש הנגלה, כי ידוע שלקות המאורות תלוי במהלך המאורות, בחבורם ובנגודם, בהתרחקם ובהתקרבם, באורך וברוחב . ואם כן, איך אפשר לומר שיהיה לקות המאורות תלוי בדברים כאלו, שהאדם יודע זמן הלקות, שהם על פי החשבון, ואיך יתלו הלקות בחטא המעשים . וגם דבר זה הוא טעות, שאין מדרך חכמים ז"ל להסיר הסבה הקרובה, שודאי תלוי לקות המאורות במהלך המאורות . אבל סבת הסבה נתנו הם ז"ל. כי אם לא היה החטא בעולם, לא היה דבר זה. כי אין ספק שלקות המאורות הוא פחיתות גדול וחסרון בעולם , ואם לא היה החטא נמצא בעולם, לא היה סדר הבריאה נותן שיהיה לקוי המאורות, שהוא פחיתות וחסרון, כמו שמוסכם מכל אדם . וכמו שתמצא במעשה בראשית, שאלמלי* לא חטא האדם, היה מקום האדם בגן עדן , ומזונותיו פירות גן עדן . ובשביל שחטא אז, סידר השם יתברך עניין האדם, כמו שספרה התורה (בראשית ג, יח) "קוץ ודרדר תצמיח לך" . הרי שהשם יתברך סידר הנהגת האדם לפי מדריגתו ומעלתו . ומפני כי העולם שייך בו חטאים אלו, ולפיכך מתחלת בריאת עולם לא נתן השם יתברך להם אור שלא יקבל לקוי . ובזולת חטא לא היה סדר זה, סוף סוף בשביל חטאים אלו הוא לקוי המאורות.

2ואולי תאמר , אם כן מוכרח האדם לחטוא . אין זה קשיא, שאין ספק כי אין כלל העולם כולו צדיקים , עד הזמן שיקוים (דברים ל, ו) "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך וגו'" , ואז לא יהיה לקות המאורות חסרון כלל , כי אז נאמר (ישעיה כד, כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'" . ונאמר (ישעיה ס, יט) "לא יהיה לך השמש לאור יומם וגו'* והיה ה' לך לאור עולם" . אבל בעולם הזה, אין העולם נקי מן החטא .

3כלל הדבר , כי השם יתברך סדר העולם במדריגה הראוי לבני אדם . כי כל הנמצאים משמשים האדם כפי מה שהוא אדם . ולפיכך בשביל חטא הנמצא בעולם, נתן להם אור כמו שראוי להם. ולכך אמרו שם (סוכה כט.), תנו רבנן, בזמן שהחמה לוקה, סימן רע לכל העולם. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לכל עבדיו, והניח פנס לפניהם . כעס עליהם, אמר לעבדו טול הפנס מפניהם, והושיבם בחושך , עד כאן. וביאור עניין זה, כי המלך מכבד את עבדיו, ועושה להם סעודה לכבוד . וכאשר כועס עליהם מפני שמרדו בו, נוטל המאור מלפניהם, כי המאור הוא כבוד הסעודה . וכן הקב"ה, כאשר הוא כועס על העולם בשביל פחיתות חטאם וחסרונם, נוטל כבודם , כי המאור הוא כבוד העולם. ודבר זה ברור כי האור הוא כבוד העולם, וכמו שתקנו (תפילת שחרית) 'אל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה טוב יצר כבוד לשמו' . וכן בתחלת הבריאה ברא השם יתברך את המאורות כפי מה שהם ראוים לזה .

4אמנם לבאר למה על ד' דברים אלו בפרט , ולא בשביל שאר חטאים, דבר זה אין כאן מקומו כלל, כי לא היה הכוונה פה רק על השאלה שנמצא התמיה בדבריהם , וכבר התבאר לך כי אין כאן קשיא כלל, ואין הדברים אלו חסרון. אבל לבאר למה היה דבר זה על ידי דברים אלו, אין זה מדברינו, כי לא באנו לתת טעם, רק להסיר השאלה הנופלת על דבריהם . ואם הדברים הם רחוקים מן הדעת, למה בשביל חטא אלו דברים דווקא , זה עצמו מורה על העלם דבריהם וחכמתם. ואם אמרו בשביל עבודה זרה וכיוצא מן העבירות השכיחים ורגילים, היה לך לומר שהם בחרו חטאים לפי דעתם, אותם חטאים שהם גדולים ביותר . אבל עתה אין לך לומר רק שדבריהם נאמרו על פי החכמה והדעת.

5וכאשר תעיין בדבריהם, תדע כי עמדו על סודי המציאות, וידעו אמיתת מציאות . וכבר התבאר לך למעלה שאין דבר יותר ראוי להיות נקרא בשם 'מציאות' כמו האור . והפך זה החושך, הוא העדר בודאי . ולפיכך תחלת המציאות היה האור , לפי שהאור ראוי למציאות יותר מכל . ואם אין אור, הנמצאים הם עומדים בהעדר, שהוא החושך . אמנם כל הנמצאים דבוק בהם העדר , ואין דבר זה יוצא מן סדר המציאות, כיון שהוא בטבע כך . ולפיכך החושך שהוא לילה, שהוא העדר טבעי, אין בזה דבר העדר , במה שהוא טבעי. אבל כאשר יש חושך שהוא העדר בלתי טבעי, כמו לקות המאורות, כי אף שלקות המאורות הוא כסדר העולם , מכל מקום הוא בטול והפסד אל המציאות, והוא האור , כמו שיקרא לקוי . לכך אי אפשר שיהיה דבר זה, כי אם שהעולם מוכן בצד עצמו אל ההעדר, יוצא מן הסדר מצד שיש בו חטא . ולפיכך היה האור שלהם גם כן בעניין זה שיש בו העדר בלתי טבעי. כי האור מתיחס לעולם, שכפי מדריגת העולם ומעלתו, האור זורח עליו . ומפני כי האדם יש בו חסרון, ובשביל זה נוטה אל ההעדר* מצד עצמו , ולכך האור של העולם* שייך בו העדר גם כן .

6וזה שאמר על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה. כי האב בית דין ראוי לכבוד במיתתו, כי המת נסתלק מן הגוף , וכאשר נסתלק מן הגוף ונשאר הנפש בלבד , וראוי לכבוד . ודווקא אב בית דין, כי האב בית דין, מצד אשר הוא ממונה על הדין , ואין דבר אשר לו המציאות הגמור כמו שיש לדין, כי הדין הוא דבר מחויב שיהיה , וכל דבר שמחויב שיהיה יש לו המציאות הגמור . ולפיכך כאשר נברא העולם, בכל מעשה בראשית נאמר שם "אלקים" , שהוא דין (ב"ר לג, ג) , ודבר זה בארנו בכמה מקומות . ועל פי הסוד הזה אמרו (שבת י.) כל היושב בדין שעה אחת, כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית . ולפיכך כאשר מת האב בית דין, שהוא בעל דין, ובטל הוא מן העולם, ולא נספד כהלכה . שאילו נספד כהלכה, אם כן אין מיתת אב בית דין נחשב בטול גמור, כי בוודאי יש לו מציאות בעולם הבא . וזה נראה כאשר נספד כהלכה, ועושים לו כבוד , ומורה זה שנסתלק מן* הגוף, וכל אשר נסתלק מן* הגוף, ונשאר הנשמה שהיא נבדלת, יש כאן הכבוד . שאף הזקן, כאשר נחלש הגוף בלבד , ראוי לו הכבוד, כדכתיב (ויקרא יט, לב) "מפני שיבה תקום וגו'" . וכל שכן כאשר נסתלק הגוף לגמרי, שראוי לו הכבוד. וזה מורה שאין כאן העדר, רק סלוק הגוף, ולכך ראוי אל הכבוד . אבל כאשר לא נספד כהלכה, ואין עושים לו כבוד, זה מורה על העדר גמור . והוא בעצמו אב בית דין , שהוא בעל דין, ששייך אליו המציאות הגמור. לכך המאורות, שהם בפרט אשר ראוי להם המציאות ביותר , הם נלקים גם כן. ואל תאמר כי עצם החטא גורם לזה , רק כי פירושו בשביל כי העולם יש בו בחינת מה, אשר מצד אותה בחינה אינם מספידים כהלכה על אב בית דין שמת, שדבר זה הוא העדר גמור, ומצד הזה העולם גם כן מוכן על העדר המאורות .

7ואחר כך אמר (סוכה כט.) 'ועל נערה המאורסה'. ההעדר הזה מצד המעשים , כי כל חטא אין ראוי שיהיה נמצא המעשה ההוא, ולכך העושה החטא הוא נוטה אל ההעדר הגמור . ולפי גודל החטא, שאין ראוי שיעשה, נחשב המעשה שהוא נוטה אל ההעדר . והחטא בכל מקום שכאשר רוצים להפליג בחומר החטא, אמרו שבא על נערה מאורסה . והטעם, מפני כי הבא על נערה המאורסה לפי שהוא חוטא בקדושה, שהנערה היא מקודשת לאחר , והנה בא עליה, לכך הוא חוטא בקדושה. ואינו כמו מי שבא על בעולת בעל, שכבר היא אשתו , ואין כאן שם קדושין . ואף על גב דלא פקע מינה קדושין הראשונים , מכל מקום אין שם "מאורסה" עליה, רק בעולת בעל . ולכך המיתה של ארוסה חמורה מבעולת בעל . ומפני גודל החטא הזה, הוא העדר גמור . וכן משכב זכר, מפני שאין ראוי אף לפי הנהוג בבעלי חיים , ולכך המעשה הזה הוא העדר גמור . וכן גם כן ב' אחים שנשפך דמם כמים, הוא העדר המציאות לגמרי, לשפוך שני אחים כאחד . נמצא כי כל אלו חטאים העדר המציאות, עד שהם נוטים אל ההעדר* לגמרי.

8ולכך בכל החטאים האלו, החוטא בהם מקבל מיתה והעדר כפי מעשיו . ובשביל פחות מדריגת הנמצאים, שיש בהם דבר זה, דהיינו העדר בלתי טבעי, שכל אלו דברים הם העדר בלתי טבעי , ולכך ראוי שיהיה נלקה האור, שהוא המציאות, והוא מקבל העדר בלתי טבעי, כמו שהתבאר . וכבר אמרנו , כי הכל הוא מתיחס אל האדם, שכפי מדריגת האדם נתן לו משמשים. כי השמש והירח משמשים העולם, שהעיקר הוא האדם . ואלמלי* לא היה אדם מדריגתו ההעדר כמו זה, לא היה האור של העולם מקבל העדר . אבל בשביל שהאדם מדריגתו פחיתות זה, וחסרון זה, ולכך היה האור, שהוא המציאות, מקבל לקוי והעדר . וכבר בארנו , כי לא באו לגלות רק על דבר זה , שיש בחינה בעולם, שמצד אותה בחינה העולם נוטה אל ההעדר. ואם לא היה בחינה זאת בעולם, שהוא מוכן אל ההעדר, לא היה ראוי אל לקות מאורות. ולפיכך על אלו , חמה - שהוא המאור הגדול (בראשית א, טז) - לוקה , ומקבל האור, שהוא המציאות, העדר. כלל הדברים, כי כל אלו הדברים מתיחסים אל ההעדר, ודבר זה במדריגת התחתונים , ולכך במדריגתם גם כן לקות המאורות.

9וכדי שתבין דבר מעט מן דברי קדושים, אף שאין ראוי להאריך בדברים אלו, כי כבר סלקנו מהם התלונה , מכל מקום מה שאפשר לפרש בדבריהם לא נעלים . וזה כי האדם מורכב ומחובר מד' דברים ; האחד הוא הגוף, והשני הוא הנפש, והשלישי הוא יותר מכל, שיש בו הצלם האלקי . כאשר הוא מחובר מגוף ונפש, שהם חלקיו, אז על ידי שניהם ביחד יש לו צלם אלקים , וכדכתיב (בראשית א, כז) "ויברא אלקים את האדם בצלמו" , וכבר הארכנו בזה בכמה מקומות , והדבר הוא פשוט. והרביעי, כי אף אשתו נכנס כנגד האדם, שהרי לא נקרא "אדם" רק עם אשתו, שנאמר (ר' בראשית ה, ב) "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם" . וכאשר נוטה באחד מאלו חלקים אל ההעדר היותר , יש כאן העדר גמור , כי אלו ד' דברים הם מציאותו* . והאב בית דין שמת, הוא נטילת הנפש , ולא נספד כהלכה, הרי מצד הנפש נוטים אל ההעדר, והוא ההעדר הגמור . ודווקא אב בית דין, מטעם אשר התבאר למעלה , וזהו חלק אחד. ועל נערה מאורסה, ההעדר הזה מצד הגוף, כי כל זנות הוא מצד הגוף, ודבר זה בארנו בכמה מקומות . ורמזו ז"ל בענין הסוטה (סוטה יד.) היא עשתה מעשה בהמה, אף קרבנה שעורים (במדבר ה, טו), שהוא מאכל בהמה . ודבר זה ידוע כי כל זנות הוא חמרי, שנמשך אחר תאותו החמרית, ואין צריך ראיה . ולפיכך נערה מאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע, החטא וההעדר הזה מצד הגוף החמרי, להיות חוטא בנערה שיש עליה קדושין, והוא חוטא בהם , שנמשך אחר החומר, והוא העדר גמור מצד החומר . ושני אחים שנשפך דמם כאחד, החטא הוא מצד צלם האדם, שהאדם נברא בצלם אלקים, שנאמר (בראשית ט, ו) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם" . וזה שהוא שופך דם שני אחים כאחד, אין לך יותר מזה . ועל משכב זכור, כי השם יתברך נתן לאדם חבור שלו נקבה, וזה מתחבר לזכר , ואין לך חטא והעדר מצד השלמת האדם יותר מזה . ולכך אלו ד' דברים הם העדר גמור. ולכך מצד שנמצא חטא זה בעולם, ראוי אל העולם לקוי מאורות, שהוא העדר גמור גם כן . והבן הדברים האלו, כי הם ברורים מאוד .

10וכן מה שאמר (סוכה כט.) בשביל ד' דברים מאורות לוקים , בשביל ההפרש שיש בין לקוי החמה ובין לקוי שאר המאורות ; כי החמה היא עצם האור , וכאשר החמה נלקה, אז יש כאן העדר המציאות לגמרי. אבל שאר המאורות, אין לקוי שלהם נקרא העדר לגמרי, רק העדר במה . ולפיכך אמרו (שם) 'בשביל ד' דברים מאורות לוקים; על כותבי פלסתר', והם שטרות מזויפים , והזיוף אין לו מציאות כלל, שכתב מה שאינו נמצא. וכן (שם) 'מעידי עדי שקר', מעיד על דבר שאינו נמצא כלל . וכן (שם) 'מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל', משחיתים ארץ ישראל , שהוא עיקר המציאות . וכן קוצצי אילנות טובות, משחיתים* הדבר שהוא המציאות* . הרי כל הדברים האלו הם העדר המציאות במה. רק כי הראשונים הם דברים שהם העדר גמור בתכלית, עד שאין עוד, כמו שאמרנו . ואלו הם העדר המציאות במה, ואין כל כך העדר . הרי כי הדברים האלו הם לפי החכמה מאוד משוערים , שידעו בחכמתם החטאים אשר הם מתיחסים אל העדר אשר הוא שייך בתחתונים, ולפי מדריגתם היה האור . ואין להאריך בדברים אלו כאן, שאין כאן מקומן .

11והמעיד על פירוש הדברים אשר זכרו כאן הוא חכמה נפלאה ביותר , עד שאי אפשר לפרש דבריהם לגודל ההשגה באלו ד' דברים, כי למה אמרו בשניהם; 'על ד' דברים החמה לוקה', 'על ד' דברים המאורות לוקים', דוקא מספר ד'. כי ד' קצוות יש בהם העדר, לפי שכל אחד ואחד קצה . וכל אחד מאלו ד' דברים, החוטא נוטה אל קצה אחד, שבו ההעדר, ולכך המאור מקבל ההעדר. ודברים אלו הם סתרי החכמה, ואין כאן מקומן .

12ולא היה צריך לכתוב מזה כלל, כי אין דבר זה קושיא, כמו שהתבאר למעלה , כי אין השאלה רק מה שאמרו כי לקות המאורות הוא בשביל חטאים, והשאלה היה כי לקות המאורות לפי החשבון, לא לפי המעשה . ולכך אמרנו, כי לפי מדריגת האדם ומעלתו, הן משמשים לו המאורות . ואין ספק אילו היה האדם במדריגת המלך , היו משמשיו גם כן כפי מה שהוא. וכאשר דרכי האדם בפחיתות, הנה גם כן משמשיו בענין זה, ודבר זה אין להכחיש כלל . ומה שאמרו 'על ד' דברים החמה לוקה', רוצה לומר כי לפי מדריגתו* ומעלתו יש לו פרנס , שהם מושלים בעולם . ומפני שיש בעולם בחינה של העדר, כמו שהתבאר למעלה, לכך העולם ראוי להעדר האור שלא בטבע, מפני שיש בתחתונים העדר שלא בטבע ושלא כסדר* המציאות . ואין הקפידה בחומר החטא, רק במה שהם נוטים אל ההעדר , לכך גם כן יש בהם העדר האור.