באר הגולה, באר ו ז

1פרק קמא דראש השנה (כ:), אמר ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לרבי שמואל, ידע מר האי מלתא דתנא* בסוד העבור ; נולד קודם חצות, [או] נולד אחר חצות . אמר ליה, לא. אמר ליה, מדהא לא ידע, איכא נמי מילתא אחרנייתא דלא ידע מר. כי סליק רבי זירא, שלח להו , זו שאמר אבא אבוה דרבי שמלאי , מחשבין את תולדתו ; נולד קודם חצות, בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה . לא נולד קודם חצות , בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה . למאי נפקא מינה , אמר רב אשי לאכחושי סהדא . אמר רבי זירא אמר רב נחמן, עשרים וארבע שעות מכסי סיהרא . לדידן , שית מעתיקא, ותמני סרי מחדתא . לדידהו , שית מחדתא, ותמני סרי מעתיקא . למאי נפקא מינה, אמר רב אשי לאכחושי סהדא , עד כאן. פירש רש"י ז"ל ; זו שאמר אבא אבוה* דרבי שמלאי - לפני שמואל, ולא ידע לפרשה מה חלוק בין נולד קודם חצות ובין נולד לאחר חצות, אני אפרש לכם. מחשבין - את מולד הלבנה. נולד קודם חצות - היום, בידוע שנראה [היום] קודם שתשקע החמה, שאין הלבנה מתכסה לבני* ארץ ישראל שהם במערב, אלא שש שעות אחר החדוש. נולד אחר חצות - בידוע שלא נראה היום, שהיא קטנה כל שש שעות, ונעלמת מעין כל. למאי נפקא מינה - למחשב, הרי על פי עדים אנו מקדשים. לאכחושי סהדי - אם נולד אחר חצות, ואמרו ראינו החדשה לפני שקיעת החמה כדי לקדשו היום, עדי שקר הם. כ"ד שעות מתכסה סיהרא - סמוך לחדושה מלפניו ואחריו, מתכסה מן העין מתוך קוטנה, שש [שעות] לפני חדושה ו[שש שעות] לאחר חדושה נעלמת מכל אדם, ולאחר מכן [שתים עשרה שעות] כשהיא במזרח נראית לבני מזרח ולא לבני מערב, מתוך קטנותה, וכשהיא במערב נראית לבני מערב, ולא לבני מזרח, והיא לעולם לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית, ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית. הלכך כשהישנה מתכסה במזרח, אין החדשה נראית להם [לבני מזרח] עד כ"ד שעות. וכשמתכסה מבני מערב, אין החדשה נראית להם עד כ"ד שעות, עד כאן .

2והנה גבורי מלחמה , היודעים בחכמת התכונה, הקולעים אל השערה ולא יחטיאו , זורקים אל המאמר הזה באבני קלע, אומרים דבר זה יכחיש חכמת התכונה . כי מה שאמר שאפשר שתראה הלבנה אחר שש שעות לחדושה ליושבי מערב, (-ו-)דבר זה אינו, כי התבאר בחכמת התכונה שאין הירח נראה אחר מולדו עד אחר יום שלם, או פחות מעט, או יותר מעט. ונמצא כי הירח מתכסה ב' ימים; יום לפני חדושו, ויום לאחר חדושו פחות מעט . וכן כתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות קדוש החודש (ה"ג), יום שלם צריך קודם שתראה הלבנה בתחלת החודש, עד כאן. וממילא גם כן יום שלם אין הישנה נראית, כי משפט אחד לחדשה עם ישנה . ומפני זה רבים אשר התחכמו בחכמה זאת, האריכו דברים על המאמרים אלו להשוותם ולאחדם עם חכמת התכונה, ועם מה שמעיד עליו החוש, שאין הלבנה נראית ו' שעות אחר חדושה , וטרחו טורח רב מאוד מאוד . ואין להשיב על דברים שלהם אם האמת אתם אם לא, אך דבר זה ברור, כי לא זה הוא הדרך, כי דברי תורה בלבד, ודברי חכמתם בלבד . ובודאי אם היו חכמים ז"ל מאחרים הזמן, לומר שהירח נראה אחר ב' ימים לחדוש הירח, וחכמי התכונה, אשר חכמתם נבנה על חוש הראות, היו אומרים שהירח נראה בפחות, היה זה קושיא עצומה . אבל כאשר חכמים קרבו והם רחקו, על זה נאמר (ר' זבחים קג:) לא שמעתי ולא ראיתי אינו ראיה.

3וזה כי חכמת התכונה בנויה כאשר יראה האדם הירח, והוא נראה מוחש ומורגש לעין כל, שיש לה אור גמור, ודבר זה קראו חכמים (ר"ה כא:) שנראה בעליל, פירוש מגולה לעין כל . וכל דבר חכמת התכונה הוא על ראיות הירח בעליל. ואין ספק, שלא נתנו שיעור לירח כאשר נראה מן הירח שעור שהוא כמו שעורה . ודבר זה לא היה ביכולתם ובחכמתם לדעת, כי חכמתם בנוי כאשר הירח נראה מוחש נראה לעין כל. ואין זה חכמת התורה, והוא סוד העיבור , שבנוי כאשר יראה לאותם הבקיאים לראות, ומעיד על הירח כאשר נראה ממנה* כשעורה . ואם אמר* אין יודעים, זהו מפני הטפשות . ולא יאמרו כל בעלי תכונה שהם שערו הירח כאשר נראה ממנו כשעור שעורה , מכל מקום סוד העיבור בנוי על שעור הירח כשנראה ממנו כשעור שעורה, וזה נקרא שלא נראה הירח בעליל, רק נראה למי שיוכל להכיר שהוא חכם בזה. והסברא והשכל מחייב זה , כי אם הירח נראה בפחות מיום שלם מעט אחר חדושה , וראיה זאת נגלה לעין כל, קטון וגדול, איך אפשר לומר שלפני זה הזמן לא יהיה נראה הכרה של מה . ואם היה שראיות הירח כאשר הוא נגלה לעין כל , מה זה שנתקשה משה בראיית* הירח, שבאת הקבלה האמיתית שנתקשה משה מראיית* הירח, עד שאמר לו הקב"ה 'כזה ראה וקדש' (רש"י שמות יב, ב). אבל דבר זה בודאי מן הקושי הגדול, להכיר ולדעת הירח, לכך אמר 'כזה ראה וקדש' . ולפיכך השעור אשר נתנו חכמים, כי אחר ו' שעות לחדושה אפשר שתראה הירח, היינו שאפשר בשום צד בעולם, למי שיש בו חכמה להכיר, כאשר יצטרף לזה שהאויר בתכלית הזכות מה שאפשר בעולם, והמדינה גם כן היא גבוה, ואינה יושבת בעמק, והיא קרובה בתכלית אל המערב . כי מה שאמר כאן 'לא קשיא, הא לן והא להו' , אין הפירוש שיהיה ההפרש הזה שהוא י"ב שעות, ההפרש בין בני ארץ ישראל ובין בני בבל . כי דבר זה אי אפשר לומר, שאין הרוחק בין ארץ ישראל ובין בבל כי אם פחות מב' שעות, ואיך יהיה ההפרש הזה ביניהם י"ב שעות . רק מה שאמר 'הא לן הא להו', כי לבני מזרח מכסה י"ח מחדתא, ולבני מערב שית מחדתא, והיינו אותם שהם באחרית המערב מתכסה להם ו' שעות. ואם כן מה שאמרו 'שית מחדתא לבני מערב', היינו שאפשר ויכול להיות בשום צד בעולם הראיה. וכיון שאפשר בשום צד, אין להכחיש העדים, מצד שמעידים על דבר שאפשר. כי כך הוא משפט התורה, שאין להכחיש העדים רק אם אמרו כזב נמנע מצד* עצם הראיה שאי אפשר שיהיה נראה , ואין נקרא ראש חודש רק אם הירח נראה בעולם באיזה צד שיהיה. אבל אם הירח נראה בעולם, אין מדקדקין אחר העדים עוד. שאין החודש תלוי בעדים , רק החודש תלוי בראוי לראות, רק שהמצוה הוא שיהיו* מקדשים על פי עדים (סהמ"צ לרמב"ם מ"ע קנג). וכיון שידוע לבית דין שהירח נראה בעולם, והעידו עדים שראו את החודש, אין לנו עוד . והמעיין בהלכות בפרק קמא דר"ה, ימצא שכך הוא בודאי ובלי ספק .

4וזהו החלוק בין סוד העיבור שנתן לנו מפי הקב"ה על ידי משה , כי הוא מסר לנו דברים אשר אפשרים להיות מצד עצמם . ומסר לנו כי פחות משש שעות אי אפשר שיהיה נראה הירח בשום צד, אף כאשר מצורפין ביחד כל ההכנות אשר מועילים לראיה; זכוך האויר, וגובה המדינה, שהוא גם כן עיקר גדול לענין הבטה, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות קדוש החודש* (פי"ז הי"ב). וגם קרוב המדינה אל מערב , וגם המביט הוא חכם בקי בענין להיות הירח, עד שאין צריך אליו שיהיה הירח נראה בעליל לגמרי, וכל ההכנות אשר הם ידעו , ואז אפשר שיהיה מכיר הירח ו' שעות אחר המולד. ופחות משש שעות לא יפול בו הכרה בעולם , כי כך הוא מקובל לנו מפי שהוא משער ויודע הכל . ודבר זה ראוי שיהיה נקרא 'חכמה', לפי שהוא משוער בלי פחות ויותר, שדבר זה ראוי לחכמה . אבל דברי חכמי התכונה אינם כך, רק השעור הוא לפי הראיה אשר לאדם, אשר ראיה זאת שיערו כאשר האויר הוא זך. ואפשר שיהיה זך יותר ויהיה נראה קודם במדינה הקרובה, ואפשר עוד קרובה . וכן אפשר לאדם להכיר יותר משמכיר איש אחר , ודבר זה אין לו גדר, ולא יכנס בחכמה כלל .

5ולא זה בלבד , רק כל חכמת התכונה אין ראוי שיהיה נקרא שם 'חכמה' עליו, כי אין נקרא 'חכמה' רק שידע הדבר כמו שהוא . ודבר זה לא תמצא בחכמתם, כי לא אחד שעמד על אמתתו. ומה לי אם ישקר הרבה, או ישקר מעט, סוף סוף לא ידע אמתת הדבר . כמו שהוא סוד העיבור, שהם ידעו אמיתתו כפי מה שהוא* מקובל מפי השם יתברך . ועוד, כל חכמי גוים* לא ידעו רק שעור זמן מהלך החמה והכוכבים והקפת הירח, ולא ידעו טעם הדבר, ומאיזה צד נמצא כך, ולמה כך בבירור . ודבר זה יקרא 'סוד העבור' , אשר יודע כל עניין הליכת החמה והכוכבים* בציור השכלי ומהותם . ודבר זה חכמה אחרת, וזה שנאמר (דברים ד, ו) "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" . כי מה שייך חכמה בדבר שאין לו טעם ולא ידע מהות הדבר, רק שידע שכך נמצא. ודבר זה אין ראוי שיהיה נקרא חכמה, רק החכמה מי שיודע מהות הדבר בעצמו .

6ומפני שאין מכחישים שום עדים אלא בדבר שאי אפשר בשום צד שלא ישקרו , אין כאן הכחשה. ובפרט בעניין קדוש החודש על פי עדים, שכבר ידעו בית דין המולד והזמן אשר אפשר שתראה הירח, ואין העדים רק למצוה לקדש על פי עדים , ואין מאיימין עליהם שלא לקדש . לכך אמרו (ר"ה כ:) שאם אמרו העדים שנראה להם הירח קודם ו' שעות אחר המולד*, בודאי הם משקרים. אבל אחר ו' [שעות], כיון שאפשר בשום צד שיהיה נראה, אין מכחישין העדים. ואילו אמרו חכמים שאין הירח נראה, והיו אומרים חכמי תכונה שהירח נראה, אז היה קושיא על דברי חכמים . אבל עתה אין קושיא כלל, כי דעת חכמים שאפשר ויכול להיות בשום צד שיהיה נראה הירח אחר ו' שעות. ולפיכך כאשר המולד הוא קודם חצות, אין דוחין ראש חודש, מפני שאפשר שיהיה נראה קודם השקיעה. וכאשר אפשר שהיה נראה באותו היום, מקדישין אותו היום, ומתחיל יום טוב מערב שלפניו*. אף על גב שהיה הראיה בסוף היום, דסוף סוף היום הוא קדוש, שנראה בו הלבנה חדשה . ודבר זה פשוט מאוד בכל התלמוד, ומשנה פשוטה (ר"ה כה:) ראוה בית דין וכל ישראל, [ו]לא הספיקו לומר 'מקודש החודש'* עד שחשיכה, הרי הוא מעובר. מכל זה נשמע שאם הספיקו לומר 'מקודש החודש', הרי הוא היום שלפניו מקודש . וזהו דרך האמת והישר , והנוטה מזה נוטה מדרך החיים , ודי בזה. והנה חכמי ישראל ביחוד משבח אותם הכתוב כמו שאמר (דברים ד, ו) "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" , וגם (דהי"א יב, לג) "ומבני יששכר יודעי בינה" , ועתה מהפכין לומר שהם ידעו*, וחכמי ישראל לא ידעו. ודבר שהוא מקובל לנו ממהלך הלבנה ומן מהלך החמה, הוא מרוצה ומקובל לחכמי התכונה ביותר .