באר הגולה, באר ו ט

1בפרק אין דורשין (חגיגה יב.), ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח:), אמר רבי אלעזר, אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר (דברים ד, לב) "מן היום אשר ברא אלקים אדם וגו'" , וכיון שסרח מעטו, שנאמר (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה" . אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון מסוף העולם עד סופו , שנאמר (דברים ד, לב) "ולמקצה השמים ועד קצה השמים", וכיון שסרח מעטו, שנאמר "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה". קשו קראי אהדדי , אידי ואידי חדא שעורא הוא . ודבר זה הוא זר בעיניהם, כי איך אפשר דברים אלו, שיהיה מן קצה השמים שהוא מזרח, עד קצה השמים שהוא מערב, כמו מן הארץ עד הרקיע. כי אם נשים הארץ באמצע השמים, כמו שהוא האמת , ידוע כי מן קצה מזרח עד קצה מערב כפל מן הארץ עד השמים , ודבר זה מבואר לכל . ואיך נאמר שאין הארץ באמצע השמים, הפך אשר יעיד עליו החוש, כי נגלה חצי השמים, וחצי נסתר, כמו שידוע לבעלי חכמת התכונה, ומורה זה כי הארץ היא באמצע השמים .

2ועתה אם באנו להשיב כפי מה שהם מבינים דברי חכמים, כי מה שאמרו 'מן קצה השמים ועד קצה השמים הוא* כמו מן הארץ עד השמים', היינו על קו המדה היוצא מן קצה השמים המזרחית עד קצה השמים המערבית, הוא כמו מן הארץ עד השמים, על קו היוצא מן הארץ עד השמים , יש לנו להשיב על דבריהם כפי מה שהם מבינים, וכפי שפירשנו בחבור גור אריה (דברים פ"ד אות כ). שודאי מן קצה השמים המערבית הוא כמו מן הארץ עד השמים, והוא על אופן זה; כי כאשר השמים הם כדורית*, ידוע כי הקו שהוא עוברת מן קצה השמים עד קצה השמים, ועוברת על הארץ שהוא באמצע השמים, הוא כפל הקו היוצא מן מרכז השמים, שהוא אמצעי - הארץ, אל השמים, וזאת הקו היותר גדול . אמנם כל כדור הוא רחב באמצע, והוא הולך ומתקצר למעלה. ולפיכך הקו שעובר את העגול, והוא מחלק העגול לשני(-ם-) חלקים שוים, הוא היותר ארוך. והקו שעובר למעלה מזה, ואינו מחלק העגול לשני חלקים שוים, הוא קצור* יותר מן הראשון. וכן הקו שאתה מוציא עוד למעלה, הוא קצור יותר, עד שהקו שהוא למעלה לגמרי מן קצה השמים הוא מעט . ואם כן, כאשר אתה אומר 'מן קצה השמים מזרחית עד קצה השמים מערבית', באיזה קו מדבר . אם אתה אומר במקום רחב שהוא בכדור השמים, דהיינו הקו היוצא מן קצה השמים ועובר על אמצע הארץ . יש לך להשיב מנא לן לומר כזה, אדרבא, בקוים אחרים שהם קצרים יותר יש לשער, ולומר (ר"ה ד:) תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת , ונשער בקוים הקצרים יותר .

3אמנם פירוש הדבר כך הוא; כי יש לחלוק כדור השמים אשר הוא על הארץ לצדדין, ארבע, שהם; מזרח ומערב, צפון ודרום. וגם יש לתת לו מעלה ומטה*, כמו שנתנו לו ד' צדדין, יש לתת לו המעלה והמטה, כי המטה הוא הארץ, והמעלה ינתן לו גם כן . וחלקו ד' צדדין אלו לחלקים שוים, וכן המעלה [והמטה], עד שיש לכל אחד ואחד חלק בשוה מן כדור השמים . באופן זה יש לחלוק העיגול היותר גדול מן כדור השמים; שליש למזרח, ושליש למערב, ושליש יהיה לצד המעלה, ובזה יהיה נחלק כדור השמים כראוי. וכן צפון ודרום גם כן, עד שיהיה כאן ד' צדדין שוים, המעלה והארץ היא במטה, ונחלק בזה כדור השמים אל הצדדין ואל המעלה [והמטה] בשוה . וכאשר תבין דבר זה, תדע כי מן קצה השמים המזרחית עד קצה השמים המערבית, כאשר תשער ביותר קרוב , הוא כמו מן הארץ עד השמים. שכבר התבאר לך, כי יש לך להוציא קו מן קצה השמים עד קצה השמים במקום היותר קצר, ואין לך להוציא הקו במקום רחב מן הכדור, רק במקום היותר קצר. ויש לך להוציא הקו מצד המזרח למעלה, דהיינו ממקום שמתחיל המעלה , כי שם הוא היותר קצר, ושם יש להוציא הקו מן המזרח עד המערב . וכאשר תוציא שם הקו מן הקצה אל הקצה, הוא בעצמו כמו הקו שהוא מן הארץ עד השמים . וזה כי כבר התבאר בחכמת המדה, שכאשר תעשה צלע משושה בעיגול, דהיינו שתעשה שש קוים שוים בעיגול, יהיה כל קו כמו חצי קוטר העיגול בשוה, ודבר זה תוכל לראות בחוש העין . וכאשר חלקנו חצי כדור השמים אשר הוא על הארץ, כי חצי כדור השני הוא תחת הארץ, וחלקנו אותו לג' חלקים שוים; חלק אחד מצד המזרח, ושכנגדו צד מערב, וחלקו אחד המעלה, הרי נחלק כדור השמים כולו, עם מה שהוא תחת לארץ, לשש חלקים שוים. כי חצי הכדור נחלק לשלשה, וכאשר תצרף אל זה חצי השני אשר מתחת לארץ, נחלק לשש חלקים. נמצא כל כדור השמים נחלק לשש קשתות שוים. ומיתרי קשתות אלו, הם הקוים המונחים על קשתות, אשר נחלק עליהם* הכדור , והם שש קוים שוים הנעשים בעיגול. וכבר התבאר כי צלע משושה הוא כמו חצי קוטר העיגול. ונמצא כי הקו השוה שהוא נמשך מן המזרח, דהיינו ממקום שמתחיל המעלה, עד קצה השמים השני, שהוא המערב, וזהו בעצמו צלע משושה מן הכדור, שהרי קו זה הוא מיתר מונח על חלק המעלה, שהוא ששית הכדור, והקו הזה הולך מן המזרח עד המערב. והוא בעצמו כמו חצי קוטר הכדור, שהוא הקו היוצא מן אמצע* הארץ עד תכלית הגובה. הרי מבואר לפניך כאשר תוציא הצדדין וגם המעלה כמו שראוי להוציא, וכאשר תוציא הקו מן קצה השמים המזרחי עד קצה השמים מערבי במקום היותר קצר*, שכך ראוי שכל שאפשר לקרב יש לקרב, ואז הקו אשר הולך מקצה השמים מזרחי עד קצה השמים מערבי,

4הוא כמו קו אשר הוא מן הארץ עד השמים, כמו זה.

5שמים

6קצה השמים [מערב] קצה השמים [מזרח]

7מערב מזרח

8התחלת התחלת

9מערב ארץ מזרח

10ונגלה ומבואר . כך יש להשיב לבני אדם אשר הם מבינים דברי חכמים על קו המדה המוחשת .

11אמנם יש לך לדעת, כי גם בזה לא הלכו חכמים למדוד בקו המדה , רק דבריהם מה שאמרו 'מקצה השמים עד קצה השמים שהוא כמו מן הארץ עד השמים', הוא על הריחוק בצד עצמו . וזה כי השמים והארץ הריחוק שלהם זה מזה, לא מצד הקו אשר הוא נמשך מזה לזה, רק מצד כי השמים הם המקיף, והארץ הוא האמצע תוך המקיף, והמקיף והאמצע הם רחוקים זה מזה בתכלית, וכדכתיב (תהלים קג, יא) "כי כגבוה שמים על הארץ", אם כן אין רחוק כמו זה . ועל זה אמר כי מן קצה השמים עד קצה השמים, הוא כמו מן הארץ, שהוא האמצע, עד השמים. כי מה שמן קצה השמים עד קצה השמים הוא כפל מן הארץ עד השמים, אין כאן תוספת רחוק, כי הרחוק הגדול הוא מן המקיף עד האמצע, ומה שהוא חוזר אל המקיף, אין זה רחוק כלל . רק הרחוק בשניהם שוה, אין כאן תוספת בין מקצה השמים עד קצה השמים, ובין מן הארץ עד השמים, הרחוק הוא מן המקיף עד האמצע, והם שוים . וזהו אמתת דברי חכמים, והם דברי חכמה, לא כמו שחשבו כי דבריהם יוצא מן היקש השכלי. והרי אין ספק בזה הפירוש .

12ובמסכת תמיד (לב.), שאל אלכסנדרוס את זקני הנגב, איזה רחוק ; מן השמים לארץ, או ממזרח למערב. אמרו ליה, ממזרח למערב. תדע, חמה במערב מסתכלין בה, חמה באמצע השמים אין מסתכלין בה . וחכמים אומרים זה וזה שוים, שנאמר (תהלים קג, יא-יב) "כי כגובה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו כרחוק מזרח ממערב וגו'" , ואי חד נפיש, לכתוב ההיא דנפיש . אלא מאי טעמא חמה באמצע השמים אין הכל מסתכלין בה כו' . ואתה אל תאמר, כי מה שהשיבו חכמי נגב מתחלה שרחוק יותר מן המערב, הוא בשביל כי עובי הארץ ממעט מן השעור של מן הארץ עד השמים . כי דבר זה לא יתכן שיטעו בזה, שיהיה עובי הארץ נחשב כל כך, עד שבשביל זאת לא יוכל להסתכל בחמה כאשר היא באמצע השמים, ויוכל להסתכל בה במזרח ובמערב. ועוד, שהביאו ראיה כי כאשר החמה עומדת באמצע השמים, אין הכל מסתכלין בה. וכשהיא עומדת במערב, הכל מסתכלין. ואדרבא, הפך הוא ראיה, שהרי החמה יותר גדולה במערב, ואם כן הוא יותר קרוב אל המערב ממה שהוא מן הארץ עד השמים, שנראה שם החמה קטנה .

13אבל הדברים האלו כמו שאמרנו לך, כי לא דברו חכמים כלל מרוחק הגשמי, ואין להם עסק עם זה כלל . אבל השאלה היה להם על רחוק העצמי, אם יותר רחוק ריחוק עצמי מן הארץ עד השמים ממה שהוא אל המערב, וכמו שבארנו . והשיבו הם כי יותר רחוק ריחוק עצמי מן המזרח אל המערב, ממה שהוא רחוק מן הארץ עד השמים. רוצה לומר, שנחשב החמה מרוחקת מן הארץ יותר כאשר היא במזרח ובמערב, משנחשב החמה מרוחקת מן הארץ כאשר היא באמצע השמים . כי שם אין האדם יכול להסתכל בה, ולכך נחשבת שם יותר מרוחקת מן האדם אשר הוא על הארץ . ובודאי לא היה נעלם הסבה שיכול האדם להסתכל בה במזרח ובמערב, מפני האדים שעולים מן הארץ, והם מפסיקין בין החמה ובין האדם, עד שהאדם יכול להסתכל בחמה. וכאשר היא באמצע, אין דבר מפסיק כלל . מכל מקום נחשב קרוב אל הגבוה, כיון שאינו יכול להסתכל בחמה, ממה שיש לו קירוב אל מזרח ואל מערב, שיכול להסתכל בחמה. ולא דברו כלל מרוחק הגשמי, רק כל דבריהם הם על הקירוב , שהוא יותר שייך אל החמה כאשר היא באמצע השמים, כיון שאינו יכול להסתכל בה . אבל במזרח ובמערב יכול להסתכל בה. ונחשב זה קירוב אל החמה לא מצד המדידה, רק באיזה מקום נחשבת החמה קרובה אל הארץ, אם כאשר החמה היא במזרח, או כאשר היא בגובה. והיו סוברים, כי יותר יש רחוק עצמי אל המזרח ואל המערב, ממה שהוא מן הארץ אל השמים, מטעם שמפרש (תמיד לב.), כי קוי נצוצות החמה נופלים על קו ישר מבלי מונע כאשר החמה היא בגובה, ובשביל כך שם נחשבת החמה קרוב אל האדם. ולא דברו מן קו המדידה כלל . אבל חכמים אומרים, כי הכל שעור אחד מצד הרחוק העצמי שלהם, וכמו שהתבאר למעלה , כי הרחוק העצמי הוא מן המקיף אל האמצע, ולא יוסיף דבר כאשר יחזור אל המקיף . ואף על גב שבמערב יכול האדם להסתכל בחמה, בשביל כך לא נאמר שיש לו רחוק עצמי, בשביל שיש דבר מפסיק האדים שהם בין החמה והאדם הרואה בחמה, כי האדים מפסיקים עד שיוכל האדם להביט בה, ואין זה רחוק עצמי כלל . כך פירוש דבריהם, והם בחכמה ובהשכל, מיוסדים על אדני אמת .

14ואם יקשה לאדם, אחר שהדבר הזה נאמר על רחוק העצמי, וכאשר יאמר מן קצה השמים עד קצה השמים הרי הוא חוזר אל המקיף, ואם כן מן קצה השמים עד קצה השמים אין כאן רחוק כלל , ויותר רחוק מן הארץ עד השמים, שהוא מן האמצע עד המקיף, כי מן קצה השמים ועד הקצה הכל הולך אל המקיף . דבר זה אינו קשיא כלל, כי בודאי במה שהאמצע בין קצה מזרח ובין קצה מערב, ובתוכם עובר מן המזרח על האמצע עד צד המערבי, על כל פנים יש כאן הרחוק מן קצה השמים עד האמצע , ושעור זה בודאי הוא כמו הרחוק מן הארץ עד הרקיע, מפני שהוא הולך מן האמצע אל המקיף, והרי יש כאן רחוק מן המקיף אל האמצע . אבל לא נחשב מה שחוזר הקו אל המקיף רק תוספת, שאין בו רחוק מה שהוא חוזר אל המקיף . והדבר הזה מבואר לכל חכם משכיל .

15אמנם מה שאמרו , כי היה קומת אדם הראשון מן הארץ עד השמים, ומסוף העולם עד סופו, הוא דבר חכמה גדולה. שרצה לומר כי מעלת האדם כאשר היה בשלמותו , היה לו מעלה נבדלת בלתי גשמית . והמעלה הנבדלת אין לה שעור ואין לה הגבלה . ולפיכך היה האדם בבריאתו מסוף העולם ועד סופו . וכאשר חטא ונטה אל החמרית, אז נתמעט, ולא היה לאדם מדריגה הנבדלת . ודבר זה צריך ביאור רחב מאוד, כי הם דברי חכמה . ואין כאן מקומן של דברים אלו, במה שבאנו לפרש (חגיגה יב.) 'אידי ואידי חדא שיעורא', שזהו עיקר התימה והקושיא .

16ותדע כי כל דבר זה הגיע להם, במה שהם מבינים דברי חכמים על שעור הגשמי. ואין זה כן, כי מה שבארו חכמים במקום זה כי מן הארץ עד השמים הוא שעור אחד עם מקצה השמים עד קצה השמים, רצונם לומר כי המטה והגובה מתחלפים בעצמם , במה שזהו המטה במוחלט, וזהו הגובה במוחלט . הצדדין מתחלפים גם כן בעצמם, במה שזה צד מזרח, וזה צד מערב . ועל זה אמר כי חילוף הצדדים שוה לחלוף הארץ מן השמים. ואין הפירוש הרחוק הזה על ידי המדה, רק החלוף בעצמו, במה שיש חלוף בין הגובה במוחלט ובין המטה במוחלט, והצדדים גם כן. ולפיכך כאשר שאל אלכסנדר את זקני הנגב (תמיד לב.) איזה רחוק; מן הארץ עד השמים, או ממזרח למערב. לא היה דעתו כלל על הרחוק במדה, כי זה אין לשאול, כי דבר זה ידוע אל כל אדם . אבל הכונה בזה על החלוף בעצמו, איזה רחוק בצד החלוף; אם הארץ שהוא תכלית המטה , מן השמים שהם תכלית הגובה, או רחוק מזרח מן המערב, שהם צדדים מתחלפים, כמו המטה והגובה. והם היו אומרים כי יותר מתחלפים הצדדין זה מזה , שהוא מזרח ומערב, מן התחלפות המעלה והמטה. ולפיכך הביאו ראיה, כאשר החמה באמצע הרקיע אין האדם יכול להסתכל בה , והרי מטעם הזה יותר קרוב בצד עצמו הגובה אל המטה , שהרי יכול להסתכל בחמה כאשר היא במזרח או במערב. ואף כי מצד הרחוק הם שוים לגמרי, מכל מקום נחשב יותר רחוק מן מזרח למערב, יותר מן הארץ עד השמים, כיון שכאשר החמה באמצע השמים אין הכל מסתכלין בה*, וזה מורה על קירוב יותר . וחכמים אומרים, כיון שמה שיכול האדם להסתכל בה כשהיא במזרח או במערב, זהו מפני דלא קאי בהדיא (תמיד לב.), כמו שהתבאר למעלה , דבר זה אין נקרא רחוק בצד עצמו כלל, והרי הכל הוא אחד מן המזרח עד המערב, ומן הארץ עד השמים. כי חלוף שני הצדדין הנוכחים , וחלוף הגובה והמטה, הוא דבר אחד. ולפרש כל דבר זה בפירוש גמור, ולברר דבר זה, היה ארוך מאוד, וכבר הארכנו בזה מאוד. כי בני אדם הבלתי מבינים דברי חכמים, היו קוראים תגר כאילו חס ושלום לא היו יודעים דברים הנודעים לחכמי האומות*. ובאמת כמו שהם היו חושבים עליהם, כך הם רחוקים מן החכמה האמיתית . ויצא גם כן כנוגה צדקם במאמר הזה, שהוא מאמר של חכמה מאוד. והנה בארנו מה שאפשר לפרש בדבריהם העמוקים, כי אל תחשוב כי אפשר לפרש דבריהם עד תכלית הבנתם, שדבר זה אי אפשר בדברים אלו . אבל כלל אומר לך בדברי חכמים, כי כל דבריהם הם שכליים, והוא השגות המציאות על אמתתו , ולכך בארנו לך מה שאפשר לבאר. ובודאי לקצת בני אדם יהיה דברינו מסופקים, או רחוקים מן המאמר עצמו. אך דע כי אין ספק בשום צד בדבר זה, כך הוא פירוש דבריהם . ואם שלא בארנו דבריהם על תכלית, הלא דברינו הם אמת ואמונה, לא יסופק בו רק מי שלא ידע דרכי חכמים . ובארנו מדבריהם ממה* שנראה יותר זר ויותר קשה . ואם ימצא עוד בדבריהם, שאין ספק כי לדברי תלונה אין קץ , יחפש בדבריהם עד כי יהיה נגלה לו דרך האמת . או יניח אותו כמו שהוא, עד כי יערה עליו רוח ממרום (עפ"י ישעיה לב, טו) , ולא יוציא מחשבת פגול על חכמי העולם.