באר הגולה, באר ז ג

1בפרק בתרא דכתובות (קיא:), אמר רבי אלעזר, עמי ארצות אינם חיים, שנאמר (ישעיה כו, יד) "מתים בל יחיו רפאים בל יקומו". דתניא, "מתים בל יחיו", יכול לכל , תלמוד לומר "רפאים בל יקומו", במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר, עד כאן. ודבר זה הוא לקצת בני אדם לקוץ מכאיב* , שלא יהיה תחיה כי אם לתלמידי חכמים, ויהיה כל שאר בני אדם לבטלה . ואומרים שגם בזה העבירו חוק מדריגת בני אדם , לא אותם שהם אינם מזרע יעקב בלבד, אבל כל אשר אינם בעלי תורה, נטלו הצלחתם האחרונה ממנו , והוא נמשל כבהמות נדמה . ואין* להשתומם ולהתפעל מזה, שהרי בעל המאמר בעצמו מפרש דבריו, דאמר* (כתובות קיא:) חזיה לרבי יוחנן דהוי מצטער , אמר ליה, רבי, מצאתי להם רפואה ממקום אחר , שנאמר (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", וכי אפשר להדבק בשכינה, והרי כתיב (דברים ד, כד) "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא", אלא שיהיה דבק בתלמידי חכמים, ומעלה עליו הכתוב כאילו דבק בשכינה , ועליו נאמר "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום". הרי שיש להם תיקון שהוא נקל מאוד. כי בודאי השם יתברך, אשר נתן התורה לישראל, עיקר נתינתה לישראל שיהיה דבר זה הצלחתם האחרונה . ומפני כך אדם שאינו בעל תורה, והוא חסר ממנה, אי אפשר שיגיע אל ההצלחה האחרונה , רק שיהיה טפל אצל אותם שהם בעלי תורה . והנה דבר זה חסד גדול להם מן השם יתברך.

2ועתה יתבארו * לך דברי חכמים, אשר כל איש שאין נוטה נפשו אל הנצוח , ויודה על דברי אמת , יודה בהם. דע, כי האדם הוא מאברים רבים; מידים ורגלים, ושאר אברים, עד רמ"ח אברים . וכולם אין בהם חיות מצד עצמם*, כי אם באבר אחד , אשר הוא יושב ראשונה במלכות (עפ"י אסתר א, יד), מקבל החיות תחלה, שהוא מוכן לזה . וכאשר האבר הראשון הזה, הוא הלב, בטל ממנו החיות, אז כל האברים בטלים, ואין להם עוד חיות . והנה כל בני אדם נחשב כמו אדם אחד פרטי . ויש אנשים שהם מתיחסים ביחוס האבר הראשיי* אל האדם, וכן שאר האברים, לפי מדריגת ומעלת כל אחד ואחד, מתיחס כפי מה שראוי . וזה כי הנשיא או המלך, אשר הם על העם , נקראים "ראש", שהם כמו ראש האדם . והחכמים שבהם, מנהיגים העם בחכמתם ובתורתם, כמו הסנהדרין והדיינים, נקראים "עיני העם", וכדכתיב (במדבר טו, כד) "אם מעיני העדה נעשתה לשגגה", ודרשו ז"ל (שיהש"ר א, טו) "עיני העדה" אלו סנהדרין, שהם "עיני העדה". שהם כמו העינים מנהיגים את האדם, ואחרי העינים האדם הולך. וכן הסנהדרין הם מנהיגים את העם, והעם הולכים אחריהם (שם) . ומזה הטעם נקראו גם כן החכמים המלמדים לעם* חכמה "לב העם" , כמו שיקראו "עיני העדה" אותם אשר מנהיגים העם . ודבר זה הוסכם הוא מהחכמים, כי בני אדם בכלל דומה לאדם פרטי, ודברו מזה הרבה, והאריכו בדברים אלו, והוא באמת דעת חכמים ז"ל במדרשיהם , ואין כאן מקומו. מכל מקום נלמד כי מדריגת האנשים מתיחסים אל האברים . ומעתה יתבארו לך דברי חכמים מה שרצו בזה . שכמו שאין חיות לאברים רק אל הלב שהוא מקבל החיות תחלה, ואין אבר אחר מקבל החיות. כך* עמי הארץ, אשר נפשם נוטה אל החומר העב והגס, והם* במדריגת שאר האברים, לכך אינם מקבלים החיות הוא התחיה . רק החכמים הם ראשונים לזה, במה* שהם רחוקים מן החומר , לכך ראוים לקבלת החיות , כמו הלב שהוא בפרט מצד עצמו ראוי לקבל החיות . וכאשר ראה רבי אלעזר לרבי יוחנן רבו שהוא מצטער על זה שלא יהיה ראוי לקבל החיות רק החכמים, אשר להם שכל העליון, הוא התורה , אמר לו, רבי, מצאתי להם רפואה ממקום אחר, שיהיו דביקים בתלמידי חכמים.

3ביאור עניין זה כמו שאמרנו, כי בני אדם נחשבים כמו אדם אחד פרטי, וכמו שבאדם פרטי אין החיות אל הרגל מצד עצמו, רק שמתפשט אליו החיות, ומקבל אותו מן הלב . כך כלל בני אדם נחשבים כמו איש אחד פרטי, ובני אדם שהם במדריגת שאר האברים, מקבלים החיות על ידי הלב, שעל ידו מקבלים החיות. ולפיכך צריך שיהיו כל האברים דביקים אל הלב, דהיינו שיהיה לבני אדם התחברות אל מי שהוא במדריגת הלב, ואז יקבלו החיות על ידי האדם הפרטי , שהוא כמו לב, אשר הלב מביא החיות אל שאר האברים. וכאשר נסתם (-השכל-) [השביל] המביא החיות אל האבר, אותו האבר הוא מת ובטל, בעבור שנפסק ונכרת מן אשר מביא לו החיות . וכן אותו האדם אשר נחשב במדריגת שאר אברים, אם נכרת ונבדל מן אותם שהם ראשונה לקבל החיות , אין לו חיות, ולכך הקיום שלו כאשר יתחבר אל מי שהוא אליו במדריגת הלב, ואז מקבלים החיות . ודברים אלו הם מושכלים, ואין בהם ספק.

4וכאשר תחפש בדבריהם, לא תמצא כך כלל שיהיו נוטלים העולם מן אותם שהם עמי הארץ. הרי אף אשר* לא מבני ישראל המה* נתנו לו חלק לעולם הבא, דרבי יהושע דהלכתא כותיה לגבי דרבי אליעזר , סובר שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, וכדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קה.) . ויותר מזה, ידוע כי זרע עשו מתנגדים לישראל . ובפרק קמא דע"ז (י:) שאל אנטונינוס את רבי, אתינא לעלמא דאתי, אמר ליה, אין*. אמר ליה, והא כתיב (עובדיה א, יח) "לא יהיה שריד לבית עשו". בעושה מעשה עשו. תניא נמי הכי, "לא יהיה שריד לבית עשו", יכול לכולם, תלמוד לומר "לבית עשו", בעושה מעשה עשו, עד כאן. הרי שהם לא חסרו מדריגת בני אדם כלל , רק הכל הולך אחר המעשה , ודבר זה מבואר.