באר הגולה, באר ז ד

1ועוד אמרו שהעבירו חוק, ושינו את משפט בני אדם אשר לא מבני ישראל המה . כמו שאמרו (ב"ק לז:) "שור רעהו" (שמות כא, לה), ולא שור נכרי*. וזה נראה להם חמס וגזל ועושק משפט . וגם בזה נברר שלא העבירו חוק ומשפט משום בריה בעולם, רק הכל במשפט ובצדק. דע, כי בני אדם, על פי דת תורת משה המקובל ביד חכמים , נחלקים לג' חלקים; האחד, הם העם אשר בחר בו השם יתברך באבות ובזרעם אחריהם , ונתן להם תורה וחוק ומשפט על ידי משה עבדו .

2חלק השני , שאר בני אדם שאינם בכלל ישראל השייכים בתורת משה , ומכל מקום אינם יוצאים מן הראוי להפוך הקערה על פיה לעבוד זולת השם יתברך, אשר הוא הכל . ואינם עובדים רק הסבה הראשונה, אשר אליו הכל . כי מה שאמרו בכל מקום גוי 'עובד עבודה זרה' , הכוונה שהוא עובד זולתו יתברך . שבלשון אשר אמרו 'עבודה זרה', כללו כל אשר הוא זולתו יתברך נקרא 'עבודה זרה', שהכל זר אצל השם יתברך . ולכך אין לומר גוי 'עובד אלילים', משמע דוקא עובד פסילים, והם אלילים . אבל עובד לחמה ולמזלות, שאין זה אלילים , לא היה בכלל זה. ולכך אמרו 'עובד עבודה זרה', רוצה לומר כל דבר בעולם, אף חמה ולבנה ולמלאכים* , הכל הוא זר אצל השם יתברך. וכאשר קבל עליו לעבוד הסבה הראשונה, נקרא 'גר תושב', ודבר זה הוא נזכר בכמה מקומות בתורה, שאף [ש]אין מקיים תורת משה, רק שאין עובד זולתו, נקרא 'גר תושב' בתורה . כתיב* (ויקרא כה, לה) "כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך", ופירש רש"י (שם) 'אף אם הוא גר או תושב. ואיזה גר תושב, כל שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואוכל נבילות', עד כאן. ועוד בגמרא בפרק כל הבשר (חולין קיד:) "לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" (דברים יד, כא), אחד גוי ואחד גר, בין בנתינה בין במכירה . רבי יהודא אומר , גר בנתינה, לגוי במכירה. מאי טעמא דרבי יהודא, דאי סלקא דעתך כדאמר רבי מאיר, לכתוב 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה (-או-) [ו]מכור לנכרי' . ורבי מאיר, ההוא להקדים נתינת גר למכירה דגוי . ורבי יהודא, ההוא לא אצטריך קרא, סברא הוא, זה אתה מצווה להחיותו, וזה אי אתה מצווה עליו להחיותו , עד כאן . ובפרק איזהו נשך [בבבא] מציעא* (עא.) גר ותושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואוכל נבילות, עד כאן . ובפרק המקבל (ב"מ קיא.) גר תושב* יש בו משום (דברים כד, טו) "ביומו תתן שכרו", ואין בו משום (ויקרא יט, יג) "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר". ופירש רש"י (ב"מ שם) 'גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, ואוכל נבילות וטריפות', עד כאן. הרי הכל אלו שיש להם חלק בפני עצמם* , מי שקבל עליו שלא לעבוד זולת* השם יתברך. כי אף אם אינם מקיימים המצות אשר נתן השם יתברך לישראל, רק שהוא אינו עובד זולתו* יתברך, הוא בכלל 'גר תושב'. רק שלא נקרא 'גר צדק' (קידושין כ.), שהוא מקיים כל מצות תורת משה, אבל 'גר תושב' נקרא, כמו שבארנו למעלה . וחלק* הזה יש בו דין מיוחד שמצווה עליו להחיותו, כמו שמבואר בפרק כל הבשר (חולין קיד:) דקאמר סברא הוא דקדים נתינה דגר למכירה דגוי, שמצווים* עליו להחיותו .

3חלק השלישי מבני אדם הם העובדים עבודה זרה. פירוש, שהם עובדים זולת הסבה הראשונה, וחלק זה נקרא בשם 'גוי' סתם . כי הכתוב מלא מזה כי כל הגוים היו עובדים לאלהים אחרים, שלא היו פורשים עצמם מעבודת אלהי נכר, ועבדו זולתו . ועל זה נתקן 'עלינו לשבח שלא עשנו כגויי הארצות וכו" , ופירשו המפרשים שיהושע תקן זה . ולפיכך אמר 'על כן נקוה לך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם וכו", שהיה מתפלל שתתבטל עבודה זרה מן העולם, כאשר היו כל האומות עובדים אלילים . נמצא כי בני אדם נחלקים לג' חלקים; האחד, שהוא חפץ בעבודת הסבה הראשונה, לקיים המצות כולם אשר נתן השם יתברך. החלק הב', אינו עושה המצות, מכל מקום אינו מחליף טוב ברע לעבוד אלהים זולתו, אשר ברא הכל. החלק הג', הם מחליפים*, נותנים כבוד לפסילים וזרים . אמנם יש כת רביעית, שהם המינים ואפיקורסים* , ואין זכר לאלו בני אדם בכלל הנבראים, כמו שיתבאר .

4וכאשר התבאר לך אלו ג' כתות, הנה תדע בכל מקום אשר הזכירו משפט הגוי ומעשהו, כאילו אמרו בפירוש החלק אשר אינו עובד הסבה הראשונה, רק הם לקחו לעצמם לעבוד מה שירצו, בחשבם כי זהו הצלחתם . ולפיכך מה שאמרו במשפטי הגוים (-בפר"ק-) [בפרק רביעי] דבבא קמא (לז:) שור של ישראל שנגח שור של נכרי, בין תם בין מועד פטור. 'נכרי' האמור כאן הוא החלק הג'. והנה אותם* שהם עובדים אל השם יתברך, יש להם שיתוף וחבור יחד במה שיש להם אל אחד, הוא הסבה הראשונה , המקשר אותם, ומאחד אותם . אך אותם שהם עובדים זולתו יתברך, הם נבראים* נבדלים מן כל הנבראים אשר נבראו לעבודתו . ולכך ראוי מצד זה לפטור שלא יחייב בהיזק הבהמה לבהמה שלהם , כי אין ראוי שיהיה האדם חייב על שמירת הבהמה שלו , כי דבר זה שישמור בהמתו שלא יזיק לאחר, הוא דבר חדוש בתורה . כי לפי הדעת והסברא על הניזק לשמור עצמו מן ההיזק . ואם אי אפשר לו שלא תהיה* בהמתו יוצאת לשדה לרעות, גם המזיק איך לא תצא בהמתו לרעות . וגם עתה, אין מי שדן על פי הנימוס כאשר שור של אחד נגח לשור אחר שחייב לשלם . והתורה חייבה לשלם למי שיש לו עמו חבור וריעות . כי מאחר שיש לו עמו ריעות, אין ראוי שיבא היזק מזה לזה, אף על ידי ממונו, שדבר זה היפך הריעות והחבור . ולפיכך אמרה תורה (שמות כא, לה) "וכי יגף שור איש את שור רעהו", כי לשון ריעות מלשון התחברות, כמו (משלי יח, כד) "איש ריעים להתרועע", וכיוצא בו הרבה . ומפני שיש להם חבור ביחד, לא יבא היזק מזה לזה, ולפיכך ישלם ההיזק שעשה לו ממונו . אבל מי שלקח את עצמו לצד אחר, שאינו עובד מי שברא הכל, רק עובד זולתו, שנקרא בלשון 'נכרי' , אין לו ריעות כלל עמו, ולא הזהירה התורה לשלם. שהמשפט הזה בעצמו הוא הרחקה מן ההיזק , שישמור האדם את ממונו שלא יזיק ממון אחר, כי על הניזק להרחיק עצמו .

5ובפירוש נתנו שם* (ב"ק לח.) הסבה הזאת, מפני שאינם מקיימים ז' מצות בני נח שנצטוו עליהם* . כי בני נח נצטוו (סנהדרין נו.) על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל הרציחה, ועל העריות, ושלא לגזול, ולדון בין איש לרעהו, ועל אבר מן החי, שלא לחתוך ממנה אבר ולאכול אותו, שזה אכזריות גדול מאוד , והם לא שמרו. לכך בענין זה, כאשר ממון שלנו* מזיק את שלו*, אין חייבים לשלם . וכן פירשו התוספות בפירוש (ב"ק לח. ד"ה עמד), וזה לשונם; התיר ממונן, משמע דוקא בענין זה, שנגח שור שלנו לשור שלהם . הרי לך כי בשביל שלא קיימו ז' מצות, שמצאנו בכתוב שהיו עובדים לזולתו יתברך , ומכל שכן שלא היו מקיימים שאר מצות , בשביל כך אמרו שהתיר ממונן בענין זה, כאשר נגח שור שלנו לשור שלהם. ומשמע מזה שאם היו מקיימים ז' מצות , לא היה להם דבר זה. רק בשביל שאינם עובדים אל השם יתברך, לכך משפט שלהם כך . ומכל מקום לגזול מהם אסור, כמו שפרשו התוספות (שם) , [ד]דוקא שאין מוזהר על היזק ממון .

6וכן מה שאמרו במסכת בבא מציעא שאונאת הגוי* מותר, דכתיב (ויקרא כה, יז) "ולא תונו איש את עמיתו" . דבר זה מדבר כאשר אדם מוכר דבר לחבירו, ונמצא שנתאנה בשתות, צריך להחזיר לו . אף על גב שלא ידע המוכר בעצמו בשעה שמכר, מכל מקום צריך להחזיר לו האונאה כשנודע לו שנתאנה, כמו שהוא מפורש ומבואר בדברי חכמים . ודבר זה הרחקה יתירה וחומרא גדולה, מה שאינו נמצא במשפט האומות. שמשפט בני אדם , כיון שקנה , אף על גב שנתאנה, אין צריך להחזיר לו . והתורה החמירה כמו שנמצא בפירוש, ודוקא שהוא עמיתו בתורה ובמצוה , והוא רעהו , ולכך הזהירה על זה*.