באר הגולה, באר ז ה

1ובפרק אין מעמידין (ע"ז כו.) , הגוים לא מעלים ולא מורידין . והמינים והמוסרים והמשומדים , מורידין לכתחילה לבור, עד כאן. פירוש זה, כי הגוים אשר הם עוזבים אלקי עולם, ועובדים אלהי נכר , לא מעלין ולא מורידין; לא מעלין, כיון שהוא אינו עובד אלקים חיים אשר הוא ראוי לעבוד, רק עובדים אלהי נכר . כי אם אינו עובד עבודה זרה, הוא בכלל 'תושב', וכך נקרא מי שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה . אבל במקום שאמר 'הגוים', רוצה לומר אותם שהם עובדים אלילים. ולכך אין לתת אליו חיים להעלותו אם הוא בבור, מפני שבזה יחיה האדם לעבודה זרה . אבל אין מורידין אותו בידים גם כן לבור, מפני שהמעשה של שפיכות דמים הוא דבר מתועב ומגונה בעצמו , ולא יעשה דבר שהוא מגונה בעצמו, אף כי עשה זה למי שהוא עובד אלהי נכר ואלילים. לכך יש לו להרחיק את מעשה זה , ועוד יתבאר בסמוך . אמנם המינים והמשומדים והכופרים , אלו שלשה מורידין לבור. וזה כי המשומד הוא שעוזב את אלוה שלו, ועובד אלהי נכר. ולשון 'משומד' הוא בא על מי שהיה תחלה עובד השם יתברך, ואחר כך נשתמד . וזה לשון 'משומד', שהיה מתחילה בנוי, ואחר כך נשתמד לעבודת אלילים . ולכך ראוי אליו גם כן השמדה לגמרי . אמנם הגוי, אף שהוא עובד עבודה זרה, אין לו משפט הזה, כי לא סר מאחרי ה' כמו מי שהיה עובד השם יתברך, ואחר כך הלך לעבודה אלילים, שזה ראוי לו השמדה לגמרי . וכל המינים, שהם אדוקים בעבודה זרה לגמרי. ואין המין דומה לגוי, שאינו אדוק לגמרי בעבודה זרה . והם אותם שלא די להם שהם עובדים זולתו יתברך, (-רק הם-) אבל הם תמיד רודפים אחר התעתועים , לפתות אחרים לעזוב אלקים חיים, ולעבוד אלילים, אלו נקראים 'מינים' . ומפני שהם דביקים לגמרי בעבודה זרה, משפט שלהם כמו המשומד, להוריד אותו לבור .

2ומה שנמצא בדברי חכמים (רש"י שמות יד, ז) 'כשר שבגוים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ מוחו' . אפילו נודה לדבר זה, כי מפני שאמר 'טוב שבגוים הרוג' , היינו אפילו אינו עובד אלילים, כי אותו הוא טוב שבגוים. ועם כי דבר זה אין ראיה כלל, כי פירוש 'טוב', אף שאותו גוי רגיל שעושה לו טוב , מכל מקום כיון שהוא עובד אלילים, הרוג . אבל אפילו אם נאמר שלשון 'טוב שבגוים' משמע שאינו עובד עבודה זרה , הרי הוציאו זה ממה שכתיב (שמות יד, ז) "ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים", 'משל מי היו הסוסים, אם תאמר משל ישראל, והרי כתיב (שמות י, כו) "גם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה". אם תאמר משל* מצרים, והכתיב (שמות ט, ו) "וימת כל מקנה מצרים". משל מי היו, משל הירא את דבר ה', שנאמר (ר' שמות ט, כ) "הירא דבר ה' הניס מקנהו". מכאן אמר רבי שמעון בן יוחאי, טוב שבגוים הרוג' . ופירושו 'טוב שבגוים הרוג' במלחמה, כמו שהיה במצרים, שהיו המצריים מצירים את ישראל והורגים* אותם , אין לך מלחמה יותר מזאת. והטוב שבגוים אין ראוי לרחם במלחמה, שאם יפול הוא בידו , לא יהיה הגוי מרחם עליו , לכך אל ירחם עליו, שלא יבא אליו רע* מאותו גוי עצמו, כיון שהוא במלחמה . כמו שהיה במצרים, שהגוי שהיה טוב כאשר באו המכות, מכל מקום לבסוף השאילו סוסים שלהם לרדוף אחר ישראל, שמזה תראה שאין שום גוי טוב במלחמה, ועל זה אמרו 'טוב שבגוים הרוג' . וכבר מפורש זה במרדכי בפרק אין מעמידין (ע"ז סימן תתיד), וזה לשונו; הגוים לא מורידים (ע"ז כו:), ומיהו במלחמה, בהא אמרינן בקידושין טוב שבגוים הרוג , עד כאן. הרי כי הוא ז"ל מפרש שהגוים, אשר הם נבדלים מישראל , ובאו במלחמה על ישראל, אף על פי שהוא טוב, אל תאמין לו במלחמה, והרוג אותו במלחמה. הרי הדברים האלו מבוארים, כי איך יהיו דבריהם סותרים, שאמרו (ע"ז כו:) אין מורידים אותם לבור . אבל מפני כי דבריהם צריכים באור והבנה, לכך האדם אשר יקח דבריהם בהבנה ראשונה, אין עומד על דבריהם , והוא רחוק להם .