באר הגולה, באר ז ז

1אמנם במה שאמרו כי נמצא בדבריהם על דתם , והוא לא לרצון להם . האמת כי לא מצאנו בדברי חכמים דברים אלו, רק כאשר ימצא בדבריהם שאפשר לפרש אותו על ענין זה שהם חושבים, אין מלמדים זכות עליהם כלל שלא כיונו לזה, ומרבים התלונה בזה . ומקום שימצא דבר מה ששייך בו תלונה*, נמצא בפרושים הקדמונים, כמו התוספות, שפירשו דבריהם שאינו כך . ולא שמענו שהראשונים שהיו לפנינו היה להם תלונה זאת על דברי חכמים, על דברים אשר הם בספרים המפורסמים והנגלים . ואין זה רק בשביל אחת משתי סבות; או בשביל אף שנראה שהוא כך בדעת הראשון, אבל המדקדק לא ימצא כך. או בשביל שאין ראוי שיהיה התלונה* בזה כלל, כי אין ראוי שידחה דברי זולתו, כמו שהארכנו למעלה בתחלת תלונה חמישית . ואף חכמי האומות, והם חכמי המחקר , הסכימו על זה. וכתב החוקר בספר שמים ועולם , וזה לשונו; ואז נתחיל ונביא דעות הקדמונים החולקים עלינו בזה , ונביא טענותיהם, וזה לשני ענינים; האחד, שטענותיהם הם ספיקות על המופתים שנביאם אנחנו, ומשלימות המופת התרת* הספיקות הבאות עליו . הענין השני, שמאמרינו יהיה יותר רצוי ויותר מקובל אצל אוהב אמת . וכל שכן כשנסדר תחלה טענות החולקים, ואחר כך נבטלם. ולא נהיה אשמים בזאת הפעולה , ולא נהיה נחשדים שרצוננו לאמת דעתנו ולא נשגיח בדעת זולתנו ונבזה אותם, וכל שכן אם היות בעל ריבנו נעלם התוכחות . ולזה כשנביא דעתנו וטענותינו בלתי טענות החולקים עלינו, יהיה קבול דברינו אצל אוהבי האמת יותר חלוש, ושמעם אליו יותר מועט , וחושדים לנו יותר גדול . וראוי מי שירצה לדון בדין האמת, שלא יהיה מכעיס לבעל מחלקותו, שונא לו, אך ראוי שיהיה מודה לו , חומל עליו, ומדבר עמו בנחת. וגדר ההודאה שיודה במאמרים, מעביר מהם מה שיודה לעצמו , עד כאן, כמו שכתבנו והארכנו בזה למעלה .

2והדברים אשר כתב הם בענין הדת גם כן . ועם כל זה כתב שאין ראוי שישנא דבריו , רק יקרבם בתכלית הקירוב. וכתב שם שאם לא יעשה כך, ולא יקבל דברי החולקים עליו באהבה, רק ידחם, דבר זה בודאי חולשת דבריו, שאומרים עליו שלכך דוחה דבריו, כי החלש אין לו קיום עם המתנגד אליו . ולכך אין ראוי להרחיק שום דבר המתנגד אל דעתו לאהבת החקירה והידיעה*. ובפרט אותו שלא כוון לקנתר, רק להגיד האמונה אשר אתו , אף אם הדברים הם נגד אמונתו ודתו, אין לומר אליו 'אל תדבר ותסתום דברי פיך', שאם כן לא יהיה בירור הדת. ואדרבא, דבר כמו זה אומרים 'תדבר ככל חפצך, וכל אשר אתה רוצה וחפץ לומר', ולא תאמר 'אם היה אפשר לי לדבר הייתי מדבר יותר'. כי אם עושה זה, שסותם את פיו שלא ידבר זה, הוא מורה על חולשת הדת, כמו שאמרנו. ולכך דבר זה הפך מה שחושבים קצת בני אדם; כי חושבים כאשר אין רשאי לדבר על הדת, הוא חזוק הדת ותוקף שלו. ואין זה כך, כי העלם דברי המתנגד בדת אין זה רק בטול וחולשת הדת, כאשר אומרים 'סגור פיך מלדבר'.

3ולכך הראשונים , ואף אם נמצא דבר מה בספרים שהוא כנגד דתם , לא היו המתנגדים דוחים דבר זה, כי השכל מחייב שלא יהיה מניעה מזה כלל ולסגור* פיו של אדם בדבר שהוא מגיע אל הדת, רק פתשגן הדת נתונה אל הכל . ובפרט הכתוב, כי הכותב בספר אין כוונתו רק ללמוד, ואין כאן דבר שיהיו מכוונים להכעיס כדי לקנטר, ולכך הדבר הזה אין לסתום* ולבטל . ולא מצינו מעולם שיהיו מונעים ומוחים בדבר זה כלל, ולא היה כאן פוצה פה ומצפצף (עפ"י ישעיה י, יד) בדבר זה. ולמה לא תהיה תלונה זאת על ספרי הפלסופים, אשר הלכו אחר חקירתם, בגדו וכחשו ואמרו כי העולם קדמון, ולא היה לו בריאה כלל , עם כל זה הם לוקחים ספרים ההם ולא דחו אותם. רק שכך הוא ראוי כדי לעמוד* על האמת, לשמוע הטענות שאמרו לפי הדעת אשר אתם, ולא כוונו לקנטר. ולכך אין ראוי לדחות דברי זולתו המתנגד לו, אבל ראוי לקרב אותם ולעיין בדבריו, וכמו שהתבאר באריכות. והדבר שנכתב בספר, לא נכתב כאילו היה אחד מדבר נגד הדת, רק* שהוא נכתב ללמד את האדם, ודבר כמו זה אין לסגור כלל, יהיה מה שיהיה. ואם יהיה נסגר, יאמר אותו שהוא נגדו , שאם היה לו רשות לדבר בכל הצורך, היה סותר הכל. ואין האדם מדבר, רק הספר מדבר, וכי יש לאדם שיש בו החכמה לשפוך חמתו על הנייר וקלף . ומכל שכן על מי שכתב הדברים בספר, שלא היה כוונתו על הדבור, רק הלמוד, אשר יש לשמוע מכל , ואין לדחות דברי זולתו, כמו שנתבאר למעלה מדברי החוקרים. ועל ידי זה האדם בא אל תוכן אמתת הדברים, ולעמוד על האמת הגמור, ואין הסגר לדברים כמו אלו. כי כל גבור שרוצה להתנגד על אחד להראות גבורתו, הוא חפץ מאוד שאותו שבא כנגדו יתגבר ככל* אשר יוכל, ואז אם ינצח אותו הגבור שבא להתגבר כנגדו, נראה שהמנצח גבור ביותר . אבל מה גבורה מראה כאשר אותו שבא כנגדו אין רשאי לעמוד על נפשו וללחום כנגדו. דודאי האדון שגובר על עבדו, אין האדון מראה שום גבורה, כי אין יכול ואין רשאי העבד* ללחום נגד אדון שלו . ולכך אין לסתום פי מי שבא לדבר נגד הדת לומר אליו 'אל תדבר כך'. ואדרבא, אם עושה כך זה עצמו חולשתו.

4ובעלי המוסר אמרו, הזהר מן השונא בלב כאשר יחשוב עליך מחשבות און, לא כמו המוציא בפה, שיכול האדם להשיב ולסלק מעליו דבר שפתים . וכן בתורה כתיב (ויקרא יט, יז) "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא". ורוצה לומר כי אין לך לשנא את אחיך בלבבך, שלא יוכל אחיך להסיר מה שאתה חושב עליו. רק אם מחשבתך עליו שעשה דבר רע, הוכח תוכיח אותו, ויכול הוא להסיר מאתו אשר אתה חושב עליו, ולא תשא עליו חטא, אשר לא יוכל להסיר מאתו החטא, כאשר תשנא אותו בלבבך, ולא תוציא החוצה . ואם כן אם עשו כך , והוציאו מה שבלב - בנגלה, וכי דבר זה רע הוא, אדרבא, הרי יכול להשיב. ואם לא יוציא מה שבדעתו, ויהי בלבו כך, מה יוכל להשיב. וכי אין ידוע בודאי כאשר לא יאמינו בדת, ומרוחקים הם מן הדת, שאין להם דעת אחת ולב אחד בדת ההיא . ומטעם זה לא נמצא תלונה זאת אצל הראשונים. כלל הדבר, כי דבר זה הוא רחוק מאוד מאוד להיות נועל דלת הספרים, שלא ידברו מדברים כמו אלו. לכך הראשונים לא נמצא שמנעו דבר זה, כי דבר זה אין ראוי. אף כי המעיין בדבריהם אין כאן הוכחה כלל שהיו מדברים בספרים על דת אחר* . מפני כי תורת משה עליו השלום ארוכה מארץ מדה , ודי להם לדבר מתורת משה, אשר אי אפשר לדבר מזה די . רק אם הוא מעיין בדרך העברה בלבד, אז חשוב עליהם כך .

5והנה הוסר מהם כל תלונה מגדול ועד קטן, כי חכמי אמת היו, ו"אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פה, יב), ויצא כאור צדקם, ומשפטם כאור נוגה . והוא יתברך יתן חלקנו עמהם , אמן וכן יהי רצון, אמן סלה.