באר שבע כו

1בטור אבן העזר סימן כ"ו כתב וז"ל דבר תורה היא מתקדשת בכסף או בשטר או בביאה אבל חכמים אסרו לקדש בביאה משום פריצות כו' עד כתב אבל מ"מ הרא"ש ז"ל כתב שאין הלכה כרב אלא בהא הלכה כרב שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך עכ"ל הטור.

2לכאורה נראה שיש סתירה חזקה בדבריו מדידיה אדידיה דאלו כאן משמע בהדיא שהטור מסכים עם דעת אביו ורבו הרא"ש ז"ל שכתב שאין הלכה כרב אלא בהא הלכה כרב שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך מדהבי' הטור דעת הרא"ש באחרונה ואלו לקמן בסימן קל"ד כתב הטור וז"ל ואם מסר מודעא תחלה כדי לבטלו משמתינן ליה ע"כ.

3הרי פסק כלישנא קמא דרב כמו שכתב שם בית יוסף וכן פסק בהדיא בטור ח"מ בסוף סימן ח' כלישנא קמא דרב מנגיד מאן דמצער שלוחא דרבנן וכן בסימן פ"ז פסק כלישנא קמא דרב מנגיד מאן דחל שמתא עילויה תלתין יומין והרבה יותר תמיה אני על בית יוסף שכתב כאן וז"ל והרא"ש כתב ועל נהרדעי סמכי האידנא חתנים הדרים בבית חמיהם אע"ג דרב יוסף לית ליה הא דנהרדעי דהא אמר נגדיה כרב וכן רב יהודה לקמן בפרק עשרה יוחסין ע"כ.

4ומשמע לרבינו דמכיון שכתב ועל נהרדעי סמכי האידנא דהכי ס"ל דהלכתא כנהרדעי ואינו מוכרח בדבריו דהא אפשר דסמכו וליה לא ס"ל שהרי כתב דרב יוסף ורב יהודה לית להו דנהרדעי ע"כ.

5ואלו לקמן בסימן קל"ד מהפך הקערה על פניה ותמה על הטור שפסק כלישנא קמא דרב ממה שכתב הרא"ש ז"ל ביבמות בפרק ר"ג וז"ל והאידנא נהגי עלמא כנהרדעי דאמרי דלא מנגיד רב אלא אמאן דמקדש בביאה ובשל סופרים הלך אחר המיקל ולמה הטור סתם כאן דבריו דלא כהרא"ש הפך מנהגו.

6הרי עיניך רואות שבית יוסף עצמו פירש בפשיטות לשון הרא"ש בפרק ר"ג דסבר הרא"ש לענין הלכה כנהרדעי ואי אפשר לומר דלא כתב כן בית יוסף אלא לטעמיה של הטור שכתב כן בסימן כ"ו אבל בית יוסף עצמו לא ס"ל דסבר הרא"ש לענין הלכה כנהרדעי אפילו ממה שכתב בפרק ר"ג כמו שהשיב אלי חכם אחד דהא ליתא שהרי בית יוסף גילה דעתו מבוארת ומבוררת בסימן כ"ו דלא כתב על לשון הרא"ש דקידושין ואינו מוכרח בדבריו כו' אלא מדכתב הרא"ש דרב יוסף ור"י לית להו דנהרדעי וממילא כאן בפ' ר"ג שלא זכר ולא פקד הרא"ש כלל דרב יוסף ור"י לית להו דנהרדעי אלא אדרב סתם וכתב ובשל סופרים הלך אחר המיקל בודאי אף בית יוסף עצמו מוכרח לפרש מה שכתב הרא"ש בפרק ר"ג דסבר הרא"ש לענין הלכה כנהרדעי אם כן בחנם רדף להטור בסימן כ"ו.

7ועוד קשה לי על דבריו מאי קא מתמה למה הטור סתם דבריו דלא כהרא"ש הפך מנהגו עדיפא מיניה ה"ל להקשות דדברי הטור עצמו סתרי אהדדי כמו שהקשיתי לעיל.

8ועוד קשה לי למה לא קא מתמה ג"כ בטור ח"מ סוף סימן ח' ובסימן פ"ז שהבאתי שפסק הטור ג"כ כלישנא קמא דרב ומיהו להטור גופיה נ"ל ליישב בטוב טעם ודעת שאפשר לומר שהטור פירש פשט הלכה דנהרדעי אמרי לא מנגיד רב כו' לא קאי אלא על עניני קידושין אבל בנגידי אחריני כגון מוסר מודעא אגיטא ומצער שליחא דרבנן וכלהו אחריני גם נהרדעי מודו אע"ג שלא משמע כן ומתוך דברי התוס' והרא"ש שכתבו ועל נהרדעי סמכי האידנא חתנים הדרים בבית חמיהם כו' מ"מ דעת הטור מוכרח כמו שכתבתי (הגה"ה ובאמת לא ברירא לי האי טעמא שכתבו התוספות והרא"ש למה שנהגו האידנא חתנים הדרים בבית חמיהם משום דסמכי על נהרדעי שהרי בפרק המוכר פירות אמרו קל מסובין חתן הדר בבית חמיו ואפשר דאפילו נהרדעי מודו בזה כי לא אמרו אלא דרב מנגיד אבל איסורא מיהו איכא שזו עזות פנים היא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפכ"א מהלכות איסורי ביאה ולי נראה ליתן טעם אחר דסמכי על סברת הראב"ד ז"ל שכתב בהשגותיו בפכ"א מהלכות איסורי ביאה אם יחד לו בית למשכב מותר וכן אכסנאי ובלבד שיישן בטלית של עצמו ע"כ.

9וכן כתב שם המגיד משנה ואע"ג שהוא כתב אבל איני רואה לסברא זו הכרע מן הגמרא.

10אמנם אני יגעתי ומצאתי לה הכרע מן הגמרא בפרקא קמא דיומא אמר רב גידל אמר רב אכסנאי לא יישן בטליתו של בעל הבית רב כי מקלע לדרשיש מכריז מאן הויא ליומא רב נחמן כד מקלע לשכנציב מכריז מאן הויא ליומא והתניא ראב"י אומר לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת כו' אמרי רבנן קלא אית להו כו' והא ודאי דלשון מקלע לדרשיש משמע שלא היה בעל בית קבוע שם רק אכסנאי והשתא קשה היאך היה רשאי לשמש מטתו שם והלא אכסנאי אסור בתשמיש המטה כדאיתא בפרק אע"פ אלא על כרחך צריך לומר דכיון שהיה לרב בית מיוחד והיה ישן בטלית של עצמו נחשב כבעל הבית ומותר בתשמיש המטה.

11ואפשר שלזה נתכוין רש"י שפירש כי מקלע לדרשיש שם היה רגיל לילך כלומר והיה לו בית מיוחד ולהכי נחשב כבעל הבית ומותר בתשמיש המטה וה"ה לחתן בבית חמיו ע"כ הגה"ה).

12וגם מה שתמה בית יוסף לקמן בסי' קל"ד על הטור שכתב משמתינן ליה שהרי בגמרא לא אמרינן אלא מנגדינן ליה וכן כתב הרמב"ם בפ"ו וידוע דשמתא חמירא מנגידא כדאיתא בפרק מקום שנהגו ע"כ.

13תמיה אני טובא עליו הלא אין תלונתו על הטור כי אם על הגמרא עצמה בפרק עשרה יוחסין בעובדא דרב יהודה דשמתיה לההוא גברא א"ל רב נחמן מ"ט שמתי' מר א"ל משום דציער שלוחא דרבנן ופרש"י בזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות דרב מנגיד אמאן דמצער שליחא דרבנן כדאמר בפ"ק ע"כ.

14למה לא קא מתמה רב נחמן על רב יהודה תמיהתו של בית יוסף על הטור הלא רב לא אמר אלא מנגדינן ליה ודוחק לומר דהתם היינו טעמא לפי שהיה מגנה לרב יהודה עצמו כמו שתירצו התוס' והר"ן בפ"ק דקידושין דא"כ למה לא אמר רב יהודה משום דציער אותי ומדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דקידושין שהבאתי משמע בהדיא דלית ליה תירוץ זה דא"כ לא היה יכול לומר דרב יהודה לית ליה הא דנהרדעי דמנא ליה וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות תלמוד תורה והטור י"ד בסימן של"ד דלית להו תירוץ זה מדפסקו סתם המבזה שליח ב"ד מנדין אותו ולפי דברי בית יוסף גם על הרמב"ם ה"ל לתמוה למה פסק המבזה שליח ב"ד מנדין אותו שהרי בגמרא לא אמרינן אלא מנגדינן ליה.

15אבל לפי האמת לא קשיא מידי לא על הגמרא בפרק עשרה יוחסין שהבאתי לעיל ולא על הטור ולא על הרמב"ם ז"ל מפני דס"ל דמלבד השמתא שהוא שורת הדין הוה מנגיד רב דרך קנס וחומרא שהרי במצער שליחא דרבנן כבר מצינו בפירוש שחייב משורת הדין שמתא בפרק הגוזל בתרא אמר רבא שליח ב"ד מהימן כבי תרי וה"מ לשמתא כו' ואפשר לומר דאפילו נהרדעי לא פליגי בזה ולא אמרו אלא דמלקות שחדש רב לא הוי אלא במקדש בביאה אבל שמתא שהוא שורת הדין נשאר במקומו במצער שליחא דרבנן וה"ה למוסר מודעא אגיטא דמשורת הדין הוא לנדותו משום דהא דבר שבערוה חמורה וליכא מאן דפליג בהא ולכן פסק הטור בסימן קמ"ד דמשמתינן ליה מאן דמסר מודעא אגיטא וראיה מבוארת ומבוררת לדברי נ"ל מדברי הטור ח"מ סוף סי' ח' שכתב והמצער שליחא דרבנן יש להם רשות לב"ד להכותו מכת מרדות והשליח נאמן כשנים להעיד על מי שביזהו כדי לנדותו ע"כ וקשה היאך נכנס במכת מרדות ויצא בנדוי ועוד קשה למה תלה מכת מרדות ברשות ב"ד יותר מהנדוי אלא ה"ק ואם רצו הב"ד להחמיר עליו ולהכותו מכת מרדות מלבד השמתא שהוא שורת הדין הרשות בידן וכן יש לדקדק בדברי הרמב"ם בפרק כ"ה מהלכות סנהדרין דוק ותשכח. והצעתי משא ומתן זה בפני מורי הגאון מהרי"ף כ"ץ נר"ו וקלס את דברי ואמר אלי יפה דקדקת ויפה כוונת: