באר שבע כח

1שלמך יסגא לחדא גברא דלבושיה מדא ה"ה החכם השלם כל רז לא אנס ליה כמוהר"ר ברוך נר"ו על אשר שאלתני למה לא נמצא בשום אחד מהפוסקים שיאמר שהנהנה מחמץ בפסח לוקה מן התורה הלא בין לחזקיה דיליף איסור הנאה מדכתיב לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה ובין לרבי אבהו דפליג עליה ואמר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע כו' היה מן הדין להיות לוקה על ההנאה כמו על האכילה ואי אפשר לומר דלאו שבכללות הוא כו'.

2דע אחי וראש שכבר קדמך הגאון רא"ם ז"ל בתוספותיו לסמ"ג בהלכות חמץ בקושיא זו והעלה בצ"ע ולי נראה ליתן טעם לשבח והוא מפני שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות בשרש תשיעי דאין לוקין שתי מלקיות ולא מונין שני לאוין אלא כשהן שני שמות והן שני ענינים אבל כששני הלאוין הן מענין אחד אף על פי שיש להם שמות מתחלפים בתורה כמו לא תעולל עם לא תפאר אינו לוקה על שניהם ואינם נמנים לשני לאוין אף על פי שהעובר בהן עובר בשני לאוין וא"כ כ"ש בנדון דידן שאין להם שמות מתחלפים בתורה והן מענין אחד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות באזהרת לא תבשל גדי וכן כתב הסמ"ג בסימני מצות ל"ת סימן ק"מ קמ"א דבכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה לאוי אחד הם מפני שאין ראוי שימנה איסור ההנאה לאו בפני עצמו לפי שהיא והאכילה ענין אחד הוא כי האכילה מין ממיני הנאה היא ומזה הטעם לא זכר הרמב"ם ז"ל מלקות כלל על ההנאה לא בהלכות חמץ בפסח ולא בהלכות בשר בחלב ולא בהלכות ערלה ושאר מאכלות האסורים בהנאה וגם כשמנה כל הלוקים בפרטן בפרק י"ט מהלכות סנהדרין שהן ר"ז לא קחשיב בהדייהו איסור הנאה ומזה הטעם תניא בפסחים פרק אלו עוברין ובמכות פרק אלו הן הלוקין המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואוכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד הנשה ולוקה משום אוכל גיד הנשה ולוקה משום מבשל בשר בחלב ולוקה משום אוכל בשר בחלב ולוקה משום הבערה ואלו משום הנאה לא קאמר.

3אבל קשה לי שהרי בפרק כל שעה איתא איכא דאמרי אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן למעוטי מאי אמר רב שימי בר אשי למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו שהוא פטור וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור הרי בהדיא משמע שאם הוא נהנה מדבר הראוי באכילה כדרך הנאתו והוא איסור הנאה אז הוא לוקה על ההנאה שהרי כל עצמו של רבי אבהו לא קאמר אלא לענין מלקות על ההנאה וכדפרש"י שם בהדיא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהדיא בפי"ט מהלכות מ"א וז"ל כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לע"א או לכלבים אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות ע"כ.

4וכתב עליו המגיד משנה וז"ל פרק כ"ט כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן וכל דבר הראוי באכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקנו כו' ולפי זה הרי איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התורה ואין לוקין עליו ע"כ.

5וכן כתב בהדיא בקרית ספר בהלכות מ"א סוף פ"ח וז"ל וכל האסור בהנאה אם נהנה אינו לוקה דכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא באכילה ולא לקי אלא באכילה ושאר הנאות אסורי מן התורה בחצי שיעור ע"כ משמע שאם אכל מאכל שהוא אסור בהנאה דרך אכילה כתקנו אז הוא לוקה על ההנאה כמו על האכילה א"כ יש סתירה בדברי הרמב"ם מדידיה אדידיה.

6גם מ"ש אם מסר או נתן לע"א או לכלבים אינו לוקה חולק עליו ריא"ז ז"ל והאריך בראיות דזה מיקרי דרך הנאתו ולוקה והארכתי בחדושי להליץ בעד הרמב"ם שלא יקשה עליו מידי אבל כיון שדבר זה תלוי בדקדוק סוגית הגמרא ואינו מענין השאלה לזה אפסיק ואסיים ואני תפלתי לך ה' יגדל כסאך מעל כל מלכי רבנן ושא שלום מא"ה ומני אהוב דבק מאח הצעיר יששכר בער איילנבורג.