באר שבע לב

1כתב הטור י"ד בסימן צ"ו אין לשין העיסה בחלב שמא יבא לאכלה עם הבשר ואם לש כל העיסה אסורה אפי' לאכלה לבדה ואי עבדינהו כעין תורא שרי פרש"י שלא לש אלא דבר מועט עוגה קטנה ורב אלפס פירש שעשה בהן שינוי פי' צורות כעין השור וכיוצא בו שמתוך כך יזכור שיש בה חלב עד כאן.

2וכתב עליו בית יוסף וז"ל אין לשין העיסה בחלב ברייתא פרק כל שעה ובתר הכי אסיקנא דאי עבדינהו כעין תורא שפיר דמי והביאו זה הרי"ף והרא"ש בפרק כל הבשר והפירוש שכתב רבינו בשם הרי"ף לא מצאתי לו ז"ל שכתב כן אבל הרמב"ם כתבו בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות וז"ל ואם שינה בצורת הפת עד שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר הרי זה מותר והרשב"א כתב ואם שינה בצורת הפת ועשה כעכין קטנים כעין השור מותרת שהרואה יודע שלא שינו צורתו אלא להיכר בעלמא וישאל ויאמרו לו עד כאן לשונו.

3וכתב עליו הרב מהר"ן ז"ל במבוא שערים שלו וז"ל ואנכי לא ידעתי למה עשה את עצמו כאינו יודע ועוד שכתב אבל הרמב"ם כתבו כו' כאלו שיש הפרש בין דעת הרמב"ם ובין דעת הרי"ף בענין זה ואינו כן שהרי הפירוש שכתב הרמב"ם מצינו גם שכתבו רב אלפס לא במקום אחד בלבד אלא בשני מקומות שהרי בפרק כל הבשר דף תשי"ו ע"א כתב הרי"ף וז"ל אסיקנא דאי שני ביה ועבדינהו כעין תורא שרי עד כאן.

4וכן כתב בפרק כל שעה דף רל"ו וז"ל ואי שני להו ועביד להו כעין תורא שרי דכיון דשני בהו מידע ידיע דלהיכרא עביד להו הכי דלא ליתו בהו לידי תקלה ולפיכך מותרין עד כאן. וכן כתבו בהדיא הגהות מיימוני על דברי הרמב"ם ז"ל והאלפס כתב כבעמוד מטעם שינוי והיכר עד כאן לשונו וכו'.

5ואני תמיה מאד על הרב מהר"ן ז"ל שהרי בית יוסף בעצמו כתב בהדיא ריש סימן צ"ו איך שהרי"ף הביא ברייתא זו דפרק כל שעה אין לשין העיסה בחלב כו' עם המסקנא דאי עבדינהו כעין תורא שפיר דמי בפרק כל הבשר ואם כן לפי מה שעלה על דעת מהר"ן ז"ל צריך לומר שבתחלת דבריו ידעו וכשבא לגמור דבריו נשכחו ממנו דברים הללו שכתב הרי"ף בפרק כל הבשר וזה דבר שאי אפשר לאמרו על שום מעין כל שכן על מעיין המתגבר אשר מעשה תקפו וגבורתו נודע.

6אמנם לי נראה שבית יוסף לא עשה את עצמו כאינו יודע אלא אדרבה עשה את עצמו כיודע מה שנעלם מן אחרים וזהו כוונתו לפי שהרגיש ברוב חכמתו בכפל מלות פירוש שכתב הטור דזה שכתב הטור פירוש צורות כעין השור אינו מדברי הרי"ף רק הטור פירש כן את כוונת דברי הרי"ף שפירש ואי עבדינהו כעין תורא שעשה בהן שינוי ולא פירש מהו השינוי ומשמע ליה להטור שכוונתו היתה שנשתנה הפת בצורתו וכמו שפירש בהדיא בעל הגהות מיימוני כנזכר.

7והא לך ראיה שהרי לא כתיבא ולא רמיזא כלל בדברי הרי"ף בשום מקום מן השני מקומות דלעיל שעשה בהן שינוי צורות כו' רק כתב סתם שעשה בהן שינוי ותו לא.

8והוקשה לבית יוסף שאין בדבריו אלא הכרעה לומר שיהיה כוונתו כמו שפירש הטור משום דאיכא למימר דמה שכתב הרי"ף ואי שני להו כו' היינו שנשתנה בקטנותו שלא לש אלא דבר מועט עוגה קטנה דזה נמי מיקרי שינוי מאחר שאין רגילין לעשות כלל הפת קטן כזה אין לך שינוי גדול מזה אבל לעשות פת מרובה על ידי שינוי צורות שמא לא עלה על דעת הרי"ף להתיר וכן נראה קצת מדברי האשר"י בפרק כל הבשר שכתב ממש כלשון הרי"ף בפרק כל הבשר שהבאתי וכתב עליו פרש"י בלי דעת חולקת דוק ותשכח.

9וזהו שכתב בית יוסף אבל הרמב"ם כתבו וז"ל ואם שינה בצורת הפת עד שתהא ניכרת כו' כלומר כיון שדקדק הרמב"ם ז"ל למינקט בצורת הפת ולא היה מספיק לו לומר ואם שינה הפת ותו לא כמו שכתב הרי"ף שמע מינה שהרמב"ם נזהר מזה כדי שלא יהיו דבריו מובנים ששינה הפת בקטנותו כדברי הרי"ף וזה נ"ל ברור בדברי בית יוסף ואמרתי זה שנראה לי לפני מורי הרב הכהן הגדול מהר"ר פלק כ"ץ ז"ל וייטבו דברי בעיניו והשיב אלי שהוא דקדוק חשוב ואמתי ואמר אלי שנראה בעיניו לדקדק מדברי הרי"ף עצמו דפרק כל שעה שכוונת הרי"ף היתה כמו שפירשו הטור ובעל הגהות מיימוני מדכתב דכיון דשני בהו מידע ידיע דלהכירא עביד להו הכי כו'.

10ואם איתא דס"ל כפרש"י א"כ למה הוצרך לומר דלהכירא עביד להו הכי תיפוק ליה מטעם שכתב רש"י הואיל דאכיל ליה מיד בבת אחת ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב.

11ולי נראה להמליץ בעד בית יוסף שיכול להשיב דיש לדחות לפי שהרי"ף בא להתיר אפילו היכא דלא אכיל ליה מיד אלא משהי ליה זמן מרובה וא"כ צריך לטעם הכירא.

12אמנם בית יוסף בעצמו חזר מדבריו בספר כסף משנה שלו כי שם פירש הוא בעצמו בהדיא דברי הרי"ף כמ"ש הרמב"ם ובודאי הוא מטעם ההכרח שאמר אלו [דברי] מורי שי' כנזכר.

13ונ"ל ליתן טעם לשבח למה לא פי' הרי"ף והרמב"ם כדפרש"י והוא משום שהיה קשה בעיניהם למה נקט הגמרא דוקא כעין תורא אלא ודאי מפני דעין תורא בולט הרבה הלכך נקט דוקא כעין תורא להורות לנו שיש לעשות שינוי צורות בפת באופן שהשינוי צורה יהיה ניכרת בפת כאלו היתה בולטת ומפני כך דקדק הרמב"ם ז"ל לכתוב ואם שינה בצורת הפת עד שתהא ניכרת כו' ולא הספיק לומר ואם שינה בצורת הפת ותו לא.

14ולולא דמסתפינא מרבוותא הו"א דהא דאמרה הגמרא ואי עבדינהו כעין תורא שרי היינו כעין העין בצירי ולא בפתח ותורא היינו כמו דאיכא עליה תוריתא דנהמא בגמרא פרק כיצד מברכין ובסוף גמרא דפרק אלו מנחות והתי"ו נבלעת ואל תתמה על זה כי מצינו כהנה רבות בגמרא שהבליעו בהרבה מלות האותיות והכוונה בזה דאם עשה סימן למעלה על הפת מאותו מין כפי מה שהוא אם הוא של בשר ושם עליו קצת בשר ואם הוא של חלב ושם עליו קצת גבינה דהוי כעין תורא אז שרי אפי' לעשות פת מרובה ואינו משנה צורתו כלל משאר פת מאחר שמונח עליו למעלה בשר או גבינה אין לך היכר גדול מזה כדאיתא בכריתות פרק דם שחיטה גבי דם דגים אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר אפילו אם קבצו בכלי ע"ש. ואף אם לא היה כך פירוש ההלכה מ"מ הדין הוא אמת כן נ"ל: