באר שבע לו

1נשאלתי ע"א שביקש שיתנו לו מזוזה ורוצה לקובעה בפתחו ואיכא למיחש משום איבה ושירע משום זה לישראל אם לא יתנה לו אם הרשות נתונה ביד ישראל למסור לו מזוזה או לא. וזהו תשובתי.

2לכאורה נראה שמותר אפילו במקום דליכא למיחש משום איבה מהא דגרסינן בירושלמי דמסכת פיאה ארטבן שלח לרבינו הקדוש חדא מרגלא א"ל שלח לי מלה טבא דכותה שלח ליה חדא מזוזה א"ל אנא שלחית לך מילתא דלית בה טימי ואת שלחית לי מילתא דטבא טולר חד א"ל חפצי וחפצך לא ישוו בה ולא עוד אלא דאת שלחת לי דאנא צריך מינטר לה ואנא שלחית לך מילתא דאת דמיך והיא מנטרא לך דכתיב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך וגו' ע"כ.

3ומתוך סידור הדברים משמע שארטבן היה ע"א ואפ"ה שלח לו רבינו הקדוש מזוזה אף על פי שלא בקש ממנו מעולם שישלח אליו מזוזה.

4ומיהו אפשר לדחות ולומר דרבינו הקדוש היה מכוין לאחשובינהו לישראל בעיניו המאמינים ביחוד השם כדי להמשיך לבו להאמין ביחוד השם ויגייר עצמו ולכן שלח לו מזוזה שנזכר בה יחוד השם דכן מצינו נמי בהדיא בפ"ק דע"א גבי אונקלוס בר קלוניקוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה כו' עד כי נקטין ליה ואזלי חזא מזוזה דמנחא אפיתחא אותיב ידיה עליה אחיך אמרי ליה אמאי קא מחייכת אמר להו מנהגו של עולם מלך יושב מבפנים ועבדיו מבחוץ משמרים אותו אבל הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך וגו' איגיירו כולהו ותו לא שדר אבתריה כו'. הרי קמן מבואר שמשכינהו דאיגיירי כולהו על ידי מזוזה.

5ועוד אפשר לומר דרבינו הקדוש ידע בארטבן דלא פלח לע"א משום הכי שלח לו מזוזה כדאשכחן בע"א פרק השוכר את הפועל רב יהודא שדר ליה קרבנא לאבדרכן ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לע"א רבא שדר ליה קרבנא לבר שישך ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לע"א כו' אבל לסתם ע"א אסור למסור לו מזוזה.

6וראיה מוכרחת לדבר נראה לי מהא דגרסינן בסוף פרק השואל תנו רבנן המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ובע"א נוטלה בידו ויוצא כו' והא ודאי דהא דקאמר ובע"א נוטלה בידו ויוצא לא נצרכה אלא לאשמעינן דבע"א חייב ליטול בידו המזוזה ויוצא ואינו רשאי להניחה שם דאל"כ קשה פשיטא וטעמא דמלתא הוא משום שכתב הרא"ש ז"ל בסוף הלכות מזוזה דאף על פי שהבית נשמר על ידה כמו שדרשו בפסוק ה' שומרך וגו' מלך בשר ודם מבפנים כו' עד ועל כן נתינתה בטפח החיצון שיהא כל הבית לפנים הימנה ובשמירתה מ"מ לא יהא כוונת המקיימה כדי לשמור הבית שנראה כאילו מכוון לעשות לו קמיע לשמירה אלא יכוין לקיים מצות הבורא יתעלה שצונו עליה מפני שיש במזוזה יחודו של הקב"ה ותמיד בבואו ובצאתו יזכור יחודו של הקב"ה ויתן יראתו על פניו לבלתי יחטא וממילא נמשך שתשמור הבית וכה"ג כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מזוזה על אלו שכותבין במזוזה מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להן חלק לעולם הבא שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאלו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזה דבר המהנה בהבלי העולם ע"כ.

7ולפי שהע"א בודאי אינו מכוין עם המזוזה רק משום שמירת הבית כאילו הוא קמיע של הניית עצמו שהרי הוא אינו מאמין ביחודו של הקב"ה הלכך אמרו ובע"א נוטלה בידו ויוצא.

8ומעתה זכינו בדין מקל וחומר ומה אם המזוזה קבועה כבר בבית של ע"א אמרו נוטלה בידו ויוצא שאינו רשאי להניחה שם כל שכן שאין למסור מזוזה לע"א לכתחלה לקובעה בפתחו.

9ולא נעלם מעיני מה שפירש בעל נימוקי יוסף בהלכות קטנות וז"ל ובע"א נוטלה וכו' לא נצרכה אלא אפילו בבית שרגיל ע"א להשכירו לישראלים ע"כ.

10אין אני רואה מדבריו סתירה לדברי דפשטא דלישנא דגמרא משמע כדברי ולכן כתבוהו הפוסקים סתם ולא אישתמיט חד מנייהו לכתוב דהא דאמרו ובע"א נוטלה בידו לאו חיובא אלא רשות הוא.

11ומיהו נ"ל דמותר למכור לע"א מזוזה במקום דאיכא למיחש משום איבה ושירע משום זה לישראל לפי שמצינו הרבה דברים שהתירו משום איבה כדאיתא בפ"ק דע"א ההוא מין דשדר ליה דינרא לר"י נשיאה ביום אידו אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לע"א לא אשקליה הויא לי איבה אמר ליה ריש לקיש טול וזרוק לבור לפניו כלאחר יד ופרש"י כלאחר יד שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישגיח ע"כ.

12הרי קמן מבואר כי לולא ריש לקיש המציא לו תחבולה היה שוקל להחזיק בו משום איבה אע"ג דאזיל ומודה לע"א ותו אשכחן בפרק אין מעמידין דשרי משום איבה שיהודית מילדת ע"א בשכר ואפילו בשבת היה מותר לולא כי מצי לאשתמוטי דיכלא למימר דידן דמינטרי שבתא מחללין עלייהו דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללין וכן פסק הרב רמ"א ז"ל בהגהתו לש"ע בי"ד סימן רצ"א. ואולי טעמו ונימוקו הוא כמו שכתבתי:

13נאם יששכר בער איילנבורג: