באר שבע מב

1שר וגדול בישראל כרבותינו שבבבל רב ושמואל נר"ו הן עוד היום אמרתי להקריב לפני מזבח רום הדרו אלה הדברים אשר דבר עבדו הקטן צעיר מתלמידיו.

2אולי יתרצה להשיב לי מענה לשון ואם לא זכיתי לראות תשובה מאשר כתבתי ליפעת זהרו על מכתבו מכתב אלהים. ושם שאלתי את פיו הקדוש יחוה דעתו דעת עליון בלווי המת בי"ט שני באלו הספינות הנוהגים בכאן. ועונותי הטו לבלתי ראות מעשה ידיו כראות פני אלהים.

3ומה אעשה ונפשי חשקה ללמוד תורה מפיו אשר לזה גמרתי לכתוב שורות אלה ואם אהיה עליו למשא עם האדון הסליחה.

4וזיו הודו יצוני לבל אעמיסהו עוד כי כן אעשה אך הפעם הרשני אדוני ואומר לפניך דבר ממה שלמדתני במסכת הוריות כי לא שכחתי מצות אדוני לעמוד על משמרת המחברים לראות אם יש איש מדבר בזה.

5והנה ראיתי בתשובות הרמ"ע נר"ו בההיא תשובה דעשר בעיי סי' ק"ב בשאלה ששית הקשה דבסוף הוריות ת"ר משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים וכו' וקשה אי בבית ראשון נמשחיה ואי בבית שני מי איכא משוח וכו' והשיב מה שהשיב.

6ובהרמנותיה דמר נראה לע"ד ל"ק מידי דלעולם בבית ראשון מיירי והכונה היא היכא דליכא שמן המשחה דאז מרבינן ליה בבגדים וכדכתב הרמב"ם פ"ד דכלי המקדש.

7ואף על גב דבבית ראשון לעולם היה שמן המשחה אתרמאי מילתא הכי ולא בעבור זה יניח מלומר הדינים היכא דיארע הדבר אף על גב דלא אירע מעולם וכמה דינים יש שמעולם לא נהיגי בהם כגון בן סורר ומורה למ"ד וכאלה רבים דלהכי סתם הרמב"ם וקאמר ואם אין שם שמן המשחה מרבין אותו בבגדי כהונה וכו' ואולי הוי הילכתא למשיחא ואי קשיא לע"ד הא קשיא משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים היכי משכחת לה.

8דהא מרובה בגדים כל דין כ"ג אית ליה ואין ביניהם אלא פר וכו' ומברייתא דת"כ דאותו דפסק הרמב"ם ז"ל דאין ממנים שני כהנים גדולים.

9וכיון דכן היכי אפשר דליהוו בזמן אחד חד כהן משוח וחד מרובה דאי איכא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים למה לי הא הוו תרי כ"ג בזמן א' ואסור.

10ודוחק לומר דהא דקאמר אין ממנים שני כהנים כאחד היינו שהמנוי לא יהיה כאחד אבל כשמנם בזה אחר זה אף על גב שיהיו שני כ"ג בזמן אחד לית לן בה. הא ודאי לא משמע ואין בידי לתרץ.

11עוד יאיר עיני המאיר לארץ בהא דכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות נדרים וז"ל נתן לאחד מתנה ואמר לו הרי סעודה נתונה לך מתנה ויבוא פלוני שהוא אסור בהנייתי ויאכל עמנו ה"ז אסור.

12ולא עוד אלא אם נתן לו סתם וכו' והוכיח סופו על תחלתו וכו' אסור כגון שהיתה סעודה גדולה וכו' ע"כ.

13ומדקאמר בחלוקה השניה ולא עוד אם הוכיח סופו על תחלתו כגון וכו' משמע דבחלוקה הראשונה דקאמר ויבא פלוני ויאכל אסור אפילו בליכא הוכחת הסעודה מיירי דודאי אין לדחות דאם הוכיח קאי אתרוייהו דא"כ ליערבינהו וליתנינהו לא ה"ל לפסוק בראשונה לומר ה"ז אסור אלא ודאי כל חדא באפי נפשה היא ובשניה בעינן הוכיח אבל בראשונה דקאמר ויבא פלוני משמע דאסור אפילו בלא הוכיח.

14וקשה דכי אמר רבא בהשותפין שנדרו לא תימא ואינן לפניך אלא אפילו ויבוא אבא ויאכל אסור אמרינן מ"ט סעודתו מוכחת עליו אלמא טעמא דסגי לישנא דויבא לאסור אינו אלא היכא דסעודתו מוכחת עליו דאלו בעלמא כל שאין הוכחה מהמעשה אין בלשון ויבוא משמעות של תנאי כלל כדכתב הר"ן ז"ל.

15וא"כ היכי כתב דביבוא סתם אסור אפילו אין סעודתו מוכחת. זה קשה לי ועתה האדון ישא את פני בדבר הזה להשיב לי תשובה על כל זה ונא אל ישכחני למען לא ירפו ידי ואני אהיה לו עבד עולם ולבי ברשותו אל כל אשר יחפוץ יטנו. וה' אלהים יעלהו גם עלה והצליח בכל אשר יפנה אמן:

16ויניציאה סדר ברוך תהיה מכל העמים.

17השותה בצמא את דבריו, עזריה בכה"ר אפרים פיג"ו נר"ו

18שלום בלי דופי. לכלילת יופי. לדולה מים מבארות עמוקים. כל רז לא אנס ליה ועמו נמוקים. אהו' הר"ר עזריה י"ץ.

19הנה אשיבך על כל שאלתך וזה יצא ראשונה וז"ל בליווי המת ביו"ט שני באלו הספינות הנוהגים בכאן כו'.

20תשובה יראה מתוך ההלכה דאסור משום דבפרק משילין תנן כל שחייבין עליו משום שבות בשבת חייבין עליו בי"ט ואלו הן משום שבות לא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין על פני המים כו'.

21ובריש פרק מי שהוציאוהו כתבו התוספות והרא"ש והמרדכי בשם ר"י שאסור ליכנס בספינה בשבת אפילו בתוך התחום ואפילו הם נהרות נובעין משום שהוא כשט על פני המים שאסור גזרה שמא יעשה חבית של שייטין או שמא ינהיג הספינה ד' אמות בכרמלית וכבר כתב הרמב"ן בספר תורת האדם וז"ל ראיתי בתוספות שמעשה היה בצרפת ביו"ט שני והלכו אחרי המת רוכבים על סוסים עד מקום קבורה וכמדומה מדבריהם שלא מיחו בידם חכמים שבאותו הדור וח"ו שלא התירו רבותינו כן אלא במקום דלא אפשר כענין ששנינו לגבי עדות החדש מי שראה את החדש ואינו יכול לילך מוליכין אותו על החמור ואפילו במטה השתא בעדות החדש שהוא צורך כל ישראל ודבר שמחללין עליו את השבת חששו לשבות זו ולא התירוה אלא במקום דלא אפשר כל שכן דבר קל שאינו דוחה שבת אפילו בעממין הילכך לא מיבעיא הבאים משום כבוד שאסור אלא אפי' אבלים שחייבים לקברו אסור ומיהו קברנים שצריכים לקברו במקום שאי אפשר מתירין להם אפי' לרכוב ע"ג בהמה בי"ט שני לגבי צרכיו דכל דלא אפשר כחול שוייה רבנן עכ"ל.

22והרב מהר"י קארו הביא דבריו לפסק הלכה בשלחן ערוך בא"ח סי' תקכ"ו סעיף ז' א"כ ה"ה ליכנס בספינה שהרי לא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין על פני המים שניהם שוים משום שבות ובהדי הדדי איתניא להו במשנה שהבאתי לעיל וגדולה מזו אשכחן שכתב בהלכות גדולות הא דאמרינן בפרק בתרא דיומא דלפירקא או למישאל שמעתא עובר במים עד צוארו כו' דוקא לעבור בגופו במים עצמן אבל לעבור בספינה קטנה אסור ואם אסור לעבור בספינה קטנה כדי לילך ללמוד תורה שאין מצוה גדולה הימנה עד שאמרו בפ"ק דע"א שמותר לכהן לטמא בבית הפרס או בשאר כל טומאה דרבנן כדי לילך ללמוד אפילו שיש לו רב אחד במקומו לפי שלא מן כל אדם זוכה ללמוד א"כ כ"ש וק"ו שאסור לעבור בספינה ללוות המת שאינו דבר הכרחי לקבורתו ולא התירו ללוות ביו"ט שני אפי' חוץ לתחום רק משום שהוא כבוד המת כמו שכתב הריב"ש בתשובה.

23ואף על גב שהטור א"ח בסי' תרי"ג תמה על בעל הלכות גדולות וכתב ותימה אם התירו לו רחיצה חמורה דהא אסמכוה אקרא כ"ש שיטה דקילא כבר יישבו בית יוסף שם בטוב טעם ודעת והביא דברי בעל הלכות גדולות לפסק הלכה בש"ע בסי' תרי"ג.

24ואף על גב שכתב האגור וז"ל מצאתי בשם ה"ר ישעיה שהיה נכנס ועובר בשבת בעיר וויניציאה באותן ספינות קטנות עוברין משכונה לשכונה והיה אומר שהגוים המנהיגים הספינה לעצמם הם מכוונים ור"מ הקשה לו מר"ג שירד לנמל עכ"ל.

25כבר תמה בית יוסף בטור א"ח בסי' של"ט על היתר זה שכתב בשם הר' ישעיה ודחה דבריו בשתי ידים ואין דבריו צריכין חזוק:

26ואשר שאלת ממני ליישב מה שהקשית בברייתא דבסוף הוריות משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים כו'.

27דע שגם אני נתקשיתי בזאת הברייתא זה כמה שנים ויגעתי ומצאתי אחר זמן רב שגם התוספות במסכת נזיר ריש פרק כ"ג הרגישו בכל מה שהקשיתי בזאת הברייתא ותירצו מה שתירצו ואני בתוספות שלי על מסכת הוריות שדיתי נרגא בתירוץ שלהם שאין לו קיום והעמדה כלל וגם התירוץ של הרמ"ע נר"ו בטל מעיקרו כמוץ אשר תדפנו הרוח והארכתי שם והוא דבר שראוי לשית לב אליו אשר לזה לשכנו תדרשו ובאת שמה:

28ואשר שאלת על הא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות נדרים וז"ל נתן לאחד מתנה ואמר לו הרי סעודה נתונה לך מתנה ליבוא פלוני כו' כנזכר במכתבך.

29לפום ריהטא קושיא חזקה היא על הרמב"ם אכן לפי האמת לא קשיא מידי משום שהרמב"ם מפרש הא דקאמר בגמרא אם הוכיח סופו על תחלתו אסור מיירי דוקא כשנתן לו סתם בלא שום תנאי ואחר שעה חזר ואמר לו דברים שהוכיח סוף דבריו מצד הלשון על תחלת דבריו שאינן אלא הערמה שלא גמר להקנות לו וכגון מתנת בית חורין דאסיק למילתיה ואמר ואינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה ובכה"ג מיירי דווקא תרי לישני דרבא עלה דמתניתין ובלישנא בתרא בא רבא לחדש ולומר דלאו דוקא קאמרה המשנה ואינן לפניך כו' אלא אפילו אמר ליה הן לפניך שיבא אבא ויאכל אסור דנהי דבעלמא ויבא לאו תנאי בכה"ג שלא אמר כן בשעת מתנה בתוך כדי דבור אלא אחר שעה הכא שאני מ"ט סעודתו מוכחת עליו.

30וזה יצא להרמב"ם מפשטא דלישנא אם הוכיח סופו על תחלתו דמשמע ליה שסוף דבריו לא היו בתוך כדי דבור של תחלת דבריו דא"כ לא שייך לומר אם הוכיח סופו על תחלתו שהרי תוך כדי דבור כדבור דמי ומשום הכי שפיר פסק הרמב"ם בחלוקה הראשונה ויבא פלוני ויאכל עמנו הרי זה אסור אפילו בליכא הוכחה מהסעודה משום דהכא שאני כיון שאמר ויבא פלוני תוך כדי דבור של תחלת דבריו ודאי תנאי גמור קאמר וזה שלא כדברי הר"ן מדהביא ראיה מההוא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלניא ולנסיב ברתאי כו' ולדעת הרמב"ם יש ליישב שאין הנדון דומה לראיה כלל דהתם שאני משום דשתי מתנות נינהו משא"כ כאן.

31ומה שכתב הכסף משנה על הרמב"ם וז"ל ונ"ל שאפשר דעל כרחין לא אסר רבינו אלא באמר לו כן סמוך לנתינת המתנה סתם אבל אם שהה קצת שרי והכי דייק לישניה שכתב וחזר ואמר לו דמשמע חזר מיד דאל"כ הל"ל ואחר שעה אמר לו וכו' או הל"ל ואח"כ אמר לו כו' עכ"ל.

32אגב שיטפיה לא דק בפירוש המשניות להרמב"ם כי שם כתב בהדיא ואח"כ אמר לו וכו' א"כ כשל עוזר ונפל עזור:

33ואשר שאלת ממני לפרש למכ"ת הדבור תוספות בפ"ק דב"מ המתחיל אטו גט מנה ומאתים כתיב ביה כו' כבר השבתי בארוכה כיד ה' הטובה עלי והיה זה שלום מא"ה ומני אהו' הצעיר יששכר בער איילנבורג.