באר שבע נג

1כתב הרא"ש בפרק יום הכפורים בשם תשובת הגאונים מנהג כפרות בערב יום הכפורים וסיים וכתב ואחר כך מניח ידו על ראש התרנגול תבנית סמיכה וסומך עליו ושוחטו לאלתר תיכף לסמיכה שחיטה כו'.

2ואני נפלאתי הפלא ופלא על דברי הגאונים האלה הלא קרבן העוף שאינו טעון שחיטה כי אם מליקה אינו טעון סמיכה כלל בין שהוא עולה בין שהוא חטאת כדאיתא בהדיא בפ' כל הגט על מתני' דהשולח חטאתו ממדינת הים וכו' וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעשה הקרבנות א"כ היאך שייך כלל לעשות תבנית סמיכה כמו בקרבן הלא אפילו אם היה תרנגול זה קרבן ממש לא היו עושין סמיכה.

3ועוד דמשמע מדבריהם שעושין כן משום תמורה מדכתבו ועוד יש במקומינו עשירים שעושים תמורה אילים ועיקר בעלי קרנים דמות אילו של יצחק כו'.

4וקשה בעיני טובא חדא היאך אנו עושין לכתחלה תמורה הלא תנן בריש תמורה לא שאדם רשאי להמיר דהא כתיב לא ימיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים.

5ועוד הלא תנן העופות והמנחות אין עושין תמורה שלא נאמר אלא בהמה ועוד היאך אומרים זה מחולל על זה הלא משנה שלמה שנינו בפרק כיצד מערימין שאין זו תמורה וכי תימא שאין ר"ל תמורה ממש של קרבן מ"מ אכתי קשה הרבה יותר מכל הא דלעיל היאך אנו לוקחים תרנגול לכפרה ועושין תבנית סמיכה דמות קרבן הלא תרנגול אינו כשר לקרבן כלל שאין שום עוף כשר לקרבן כי אם תורים ובני יונה בלבד והיה לנו ליקח מין שהוא כשר לקרבן. וכי תימא דבשביל זה אנו לוקחים תרנגול כדי שיהיה היכר שאין אנו מתכוונים לעשות תמורה ממש שהרי אינו כשר כלל לקרבן. אכתי קשה טובא חדא שהרי כתבו ועוד יש במקומינו עשירים שעושים תמורה אילים כו'. ועוד דא"כ למה לא השיבו הגאונים להשואל טעם זה שאנו לוקחים תרנגול לכפרה כדי שיהיה היכר כו'. ועוד אף אם היינו לוקחים תורים ובני יונה לכפרה היה היכר גדול שאין אנו מתכוונים לעשות תמורה ממש כיון שאין עושין תמורה בעופות. ומי שדעתו רחבה מדעתי יתרץ דברי הגאונים וישא ברכה: