בית אהרן, ליקוטים, מר' אשר מסטאלין

1דבורים נחמדים מלוקטים מאדומו"ר סבא קדישא כו' הרב הק' ר' אשר זצוקללה"ה מסטאלין זי"ע

2שפ"ת אמת תיכון לעד. אפילו מעט [* אולי צ"ל אפי' מעט אמת] ג"כ תיכון לעד:

3יתגבר כארי לעמוד בבוקר. פי' בבהירות:

4משנכנס אדר מרבין בשמחה. אין שמחה אלא בבשר לב בשר:

5יפנה ממדות רעות. ויטול ידיו אהבה ויראה:

6עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. סעיף א' וסעיף רל"א:

7אוכל תשברו מאתם בכסף. לשון נכספה ותאוה תשברו:

8ויוכח אמש. שיוכיח עצמו במה שעשה אמש:

9אשר יאכל. בשעת אכילה ושפך את דמו הבהמית. וכסהו בעפר שהוא אפר דם מרה:

10חייב אדם למשמש בגדיו. לשון בבגדו:

11והרע בעיניך עשיתי. בעינים שהם שלך:

12מי שאבד ממנו חותמו. היינו חותם העליון. ממתינין לו עד הערב היינו עד ערב שבת. וערב יום טוב וער"ח. או בו ביום בערב:

13השומר אמת לעולם אז עושה משפט לעשוקים: כי אתה שומע תפלת כל פה. אפילו רק פה:

14הא דמצי לצעורי נפשי'. לשון קטנות:

15נחלה לישראל עבדו. פירוש העבדות:

16המאמין לא יחוש. פירוש לא ידאג:

17מחץ מתנים קמיו. על ידי מתינות יוכל למחוץ קמיו:

18בתוך עמי. לשון גחלים עמומים ג"כ אנכי יושבת:

19המקורב להצדיק. כל העשיות טובים כאילו עשאם הוא. ולכן כל חפצו של סנחריב היה להפרידם מחזקי':

20שושנת העמקים. מעומקא דלבא:

21כל מעיני ב"ך. בכ"ב אותיות:

22כמה לך בשרי. פירוש רש"י לשון תאוה ואין לו דמיון. אין לתאוה זו דמיון:

23מרבה ישיבה. ישוב הדעת. מרבה חכמה:

24וטהרתם מכל טומאותיכם מצידכם. ואחר כך ומכל גלוליכם היינו מחשבות שבפתאום מתגלגלין על האדם. אטהר אתכם בעצמי:

25הדעת אותי. מה שאתי הוא הדעת ומה שאין אתי אין זה דעת:

26חד אמר שווקים תיקן. תשוקה. וחד אמר מרחצאות. שירחץ ממדות רעות. וחד אמר מטבע. טבע:

27לא יחל דברו. אז ככל היוצא מפיו יעשה:

28לסיחון מלך האמורי. שעושה טוב כדי שיאמרו עליו שהוא טוב. ולעוג מלך הבשן. מחמת בושה. והרגם משה רבינו עליו השלום:

29יציץ ופרח ישראל. יציץ. מי שמציץ על ישראל חס ושלום. ופרח נקודת ישראל שלו:

30העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע:

31כשאדם מדבר לפני המלך על בניו בוודאי דוחפין אותו מפלטין כך כשאדם מדבר חס ושלום לה"ר על שום ישראל הגם במחשבה ר"ל:

32ויברכם ביום ההוא לאמר. שלא לומר ולחשוב על יום מחר רק על יום זה:

33מחריש לדעת. לשון חרישה:

34ואברהם עודנו עומד לפני ד'. גם היום:

35קודם אמירת תהלים צריך לקשר א"ע לדוד המלך ע"ה:

36בכל ר"ח בא לאדם התחדשות איך להתגבר על היצה"ר:

37אני ה' לא שניתי. אין שום השתנות. רק ואתם בני יעקב לא כליתם לשון כלתה נפשי:

38בשעה שאומרים הזיי"ן קולות בשבת הוא בחי' מתן תורה:

39ותהי האמת נעדרת. שצריך לעדור ולחפור אחרי האמת:

40קול מעוררהכונה. וכן להיפך:

41אשרי אדם מפחד תמיד. ממי שהוא תמיד:

42נתינת אוכלים להצדיק הוא בחי' שושבין שמקרב הניצוצות להעלותם:

43ליתן אוכלים על השולחן הוא עבדות גדול. וביותר לפנות הכלים מעל השולחן:

44אי אפשר להתקרב אל הצדיק אלא או שיתן לו דבר או שיקח ממנו:

45אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. היינו אם בכל הנ"ל יודע אותי בזאת יתהלל:

46לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. עוני לשון יחוד כמ"ש ועונתה לא יגרע. והבן:

47בנים לא אמון בם. אין להאמין עליהם. שנראה ח"ו לא טוב. ותיכף נעשה צדיק גמור:

48בידך אפקיד רוחי פדית אותי. אות ברית:

49אין נאה לקבל כבוד. רק שיכאב לו כמו שחותכין את בשרו בסכין:

50נהיה לראש. היינו שנהיה מקושרים להראש. הוא הצדיק:

51בזה הזמן שנחלשו הכחות ואינו יכול לסגף ולקרר היצר ולקדש א"ע שלא נכסוף להבלי עולם וגם אין בנו דעת להתענות. לכן אין תקנה אלא בתפלה בכל כח שבעמל כחו בתפלה מקרר היצר ומטהר עצמו בכל אות ואות. מה הנחלים מטהרים אף בתי כנסיות ובתי מדרשות:

52בשם הרב הק' ר' זוסיא מהאניפאליא זי"ע. כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים זה חשבון תקופות ומזלות. וק' הלא גם ביניהם יש חכמים כאלו. אלא שנראה להם מחמת ידיעתם שיהא כך וישראל מהפכין בתפלתם. זו היא חכמתכם:

53כי רגע באפו. אין לאדם לראות אלא רגע שלפניו. ואז חיים ברצונו:

54קול ה'. בתפלה: יחולל ל' הורג. אילות תאוות רעות לשון [* אולי צ"ל ל' איולת] אילותי:

55רוממות אל בגרונם. אז וחרב פיפיות בידם:

56ואת זעקתם שמעת על ים סוף. סוף דכל דרגין

57ע"י השירה אז נבהלו אלופי אדום. כחות אם. אילי מואב. כחות אב:

58הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח. ובוק"ע חלוני רקיע. בחי' זאת ישנה ג"כ באדם התחתון ע"י יגיעה רבה בתפלה. כמו ובוקע עצים יסכן בם:

59תלפיות. תלפיות. רק פה:

60אחות לנו קטנה. לשון אחוה. ושדים אין לה. אין לנו יניקה. מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה. אין לנו דבורים בתורה ותפלה. והעצה. אם חומה. תחזק עצמך כחומה. שתשיב ליצרך אע"פ שנתלכלכתי עד עכשיו אעפ"כ אתפלל ואעסוק בתורה. אז נבנה עליה טירת כסף. ואם דלת היא שמתנענע לכאן ולכאן. נצור וכו':

61כי השביע נפש שוקקה שמשתוקקת להקב"ה. ונפש רעבה ג"כ מילא טוב:

62אגרא דכלא דוחקא. א"א לאגרא דכלה אלא ע"י דוחקא. שיהיה אצלו בדוחק כל התענוגים:

63ודבריו חיים. כל דבר שהוא בחיות. וקיימים. יש קיום:

64שופר של אי"ל. שמשפר כל הכחות:

65זכו"ר ושמו"ר בדבור אח"ד. כל שישנו בשמירה:

66בזמן שיש מצה ומרור מונחים לפניך. שכל הבחי' באים ממילא בזמן ההוא:

67למה נקראת סדרה. שמסדר לכל אותו השבוע:

68השבתים של שובבי"ם המה תיקון למי שצריך תיקון:

69לך עמי בא בחדריך. בחדרי לבך:

70לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואז התורה מתברכת בתוך מעיו. כמ"ש חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר. כך התורה טוב מעט בכונה מהרבות בלא כונה. ואפי' למד מעט מתברכת בתוך מעיו:

71עומדים צפופים. כשאדם עומד במקום אחד אז צפופים ח"ו. ומשתחוים רוחים. היינו בהכנעה. אז רוחים:

72לצפות בכל השבוע מתי יבא השבת:

73יום שבתון אין לשכוח. זכרו אפי' מעט כריח הניחוח:

74טועמיה חיים זכו. בטעימה בעלמא יכול לזכך החיות:

75כל הנוטל פרוטה מאיו"ב מתברך. ר"ת. את ה' ויאמינו בה':

76כל עמל האדם לפיהו. צריך לעמול ולייגע עד שיוכל לדבר לפני הקב"ה. מפני מה. שגם הנפש. הרצון להשי"ת. לא תמלא. שאינו משתוקק להשי"ת כראוי:

77כל המהנה ת"ח הוא סמכין דאורייתא. וצריך להיות אחדות עמו כמו רגלים להגוף:

78ורחצת וסכת וגומ'. זה בגדי שבת. זה א"א בלא זה:

79עצות מרחוק. כשאין לו שום עצה ח"ו אז ע"י אמונה אומן:

80אשרי תמימי דרך. ואשרי יושבי ביתך. והמכריע. אשרי אדם עוז וגו':

81הן אמת חפצת בטוחות. לשון טיח וטפל. שמדבק עצמו אל השי"ת:

82ופעלכם מאפע. הפעולה והעבודה להשי"ת הוא מיצה"ר גופי'. תועבה יבחר בכם. זה יעשה לכם הבחירה לטוב:

83אמר. אתם בורחים מן המלחמה. ואני מכניס עצמי אל המלחמה. וירא מנוחה כי טוב. אע"פ שיכול להיות במנוחה. אינו רוצה בזה. רק ויט שכמו לסבול. עולו של הקב"ה. וללחום מלחמת מצוה:

84בכל עת יהיה בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. משל למי שהולך בבגד לבן. וצלוחית שמן על ראשו. שצריך ליזהר מאוד:

85אמר אויב ארדוף. אויב טעמו תביר. אותיות ברית. ובזה אמר אויב ארדוף וגומ'. אבל נשפת ברוחך וגומ':

86בגמ' בני בניו של המן זכו ללמוד תורה ברבים. ובאמת עמלק לא היה בו שום ניצוץ קדוש. ולכן בעת יצ"מ וקריעת י"ס נבהלו אלופי אדום אילי מואב. שמחמת הנ"ק שהיו בתוכם הרגישו בדבר. משא"כ עמלק שהוא הרע הגמור נלחם עם ישראל. ולכן כשראתה אסתר שהדבר כן בהמן זרעו של עמלק שאין בו שום ניצוץ קדוש. זימנה אותו לסעודה. ויצא המן ביום ההוא שמ"ח וטוב ל"ב. והמה מדות דקדושה. והכניסה בו ע"י זה ניצוץ קדוש. ואז נכנע ונפל לפני הקדושה. וע"י ניה"ק שהכניסה בו אסתר זכו בני בניו ללמוד תורה ברבים: