בית אלהים, שער היסודות יג

1וקודם נאמר, כי יקרה לנו עם הפילוסופים בענין מציאותו ית' והעיקרים הנמשכים ממנו, מה שיקרה לפקח עם הסומא בידיעת דבר א' על אמתתו.

2וזה כי הפקח יאמת דבר בסמכו על מה שראה ושמע ויאמת בשכלו, ואח"כ מה שנתברר לו בחושיו. וסומא לא יאמת דבר כ"א כפי מה ששופע בשכלו. ואפשר שלא יסכים המציאות במה ששפט.

3והנה אנחנו עדת המאמינים בקבלת אבותינו ואמתת תורתנו ראו עינינו ושמח לבנו קריעת ים סוף, וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן, ואמרו כולם זה אלי ואנוהו, וכן במתן תורה ראו את הקולות וכו' ושמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה, וידעו בשכלם והשיגו בחושיהם מציאותו יתברך ושאינו גוף, וכמו שאמר הכתוב (דברים ד') ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו', וכן הושג בחוש בריאת העולם וחידושו כמו שנאמר בפ' עשירי, וכן שאר העקרים הושגו ג"כ בחוש כפי מה שנתבאר בשאר הפרקים.

4ואנחנו הולכים בטח מן הקודם למאוחר, כי אחר שהשגנו מציאותו שהוא סבת ועלת הכל, אנו יודעים כי כל מה שזולתו הוא מסובב ועלול ממנו ית' עד סוף כל העלולים למעלה בשמים ולמטה בארץ, ולא יקרה לנו שום ספק ובלבול בזה כשנרצה לחקור בשכל לאמת מה שהושג בחוש.

5אבל הפילוסופים גם בעיקרים שהם מכוונים ומסכימים בדעותיהם לאמת עמנו, הם הולכים בחקירתם מן המאוחר אל הקודם על דרך המופת.

6וכמו שהביא מהם הרב ז"ל בפ"א מא"ב בעיון ב', וכשימצא אחד משני הדברים המורכבים בפני עצמו בהכרח שימצא האחר, וכיון שנמצא דברים רבים ממניע ומתנועע שיניעו זולתם ויתנועעו מזולתם ותמצא מתנועע לא יניע כלל, יתחייב בהכרח שימצא מניע לא יתנועע כלל, וזהו המניע הראשון.

7וכן בעיון השלישי מענין הוה נפסד, יתחייב בהכרח שימצא אחד לא הוה ולא נפסד, שאין אפשרות הפסד בו כלל והוא מחוייב מציאות במי שנוגע בו, ואינו יודע מי הוא.

8וכן בעיון הד' הביא מיציאת הדברים מן הכח אל הפועל שיצטרך אל מוציא אחד, יכריח אחד מב' האפשריים על האחר ברצונו הפשוט והוא מחוייב המציאות, כי לא ילך אל לא תכלית.

9הנה שהולכים במופתיהם מן המאוחר אל הקודם, ויקרה להם בלבול ואינם יודעים מי הוא מחוייב המציאות או מניע הראשון, כמו הסומא שמרגיש במי שנוגע בו ואינו יודע מי הוא, אם הוא חכם או הפכו, או בכוונה או שלא בכוונה.

10האמנם אנחנו עדת ישראל המקבלים מאבותינו הקדושים ומנביאינו הנאמן ושאר הנביאים, יודעים כי זה מחוייב המציאות ומניע הראשון הוא הש"י, שידענו ונתברר לנו שהוא ברא העולם מהאפס המוחלט, ושהביא המבול על העוברים, והפיץ את דור הפלגה, והציל את אבותינו, והוציא זרעם ממצרים, ונתן להם התורה והביאם לארץ, ושאר הנסים שעשה אז ואחר כניסתם לארץ, ושהוא המשגיח על כל העולם כולו, ובפרט עלינו כי אנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, ושאין אדם נוקף באצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה כי הכל מאתו יתברך ויתעלה:

11ועל זה אמר הנביא ע"ה (ישעיה מ"ב) כה אמר ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, להודיעם כי הדבר ילקח בסדר מן הקודם אל המאוחר, והוא ית' שמו הוא הקודם והוא היכול לגזור אומר שהוא ברא השמים ואח"כ הארץ ואח"כ אמר תוצא הארץ נפש חיה וגו', ואח"כ וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו', ולא כפילוסופים שהולכים מן המאוחר ועולים מהדומם לצמח ולב"ח ולחי מדבר ולגלגלים ולשכלים עד העלה הראשונה.

12וכן אמר הנביא (שם א') עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור, כי הוא ידוע כי השי"ת ברא את העולמות ושהוא קדוש ישראל שבחר באבותם ובהם וממנו ישתלשלו כל הנבראים מלאכים וגלגלים וכל ברואי מעלה ומטה, ולמה להם להיותם נזורים אחור מן המאוחר אל הקודם עד הסבה הראשונה, הרי הסבה הראשונה היא ידועה וניכרת להם והם עוזבים אותם ומתנכרים ומבקשים אותה ע"י המסובבים ממנה.