בית יוסף, חושן משפט רב:א
בית יוסף · Beit Yosef, Choshen Mishpat 202:1
Open in the reader →1מטלטלין נקנין אגב קרקע וכו' משנה פ"ק דקידושין (כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה כלומר שאם הקייה לו קרקע וטלטל וקנה הקרקע באחד מהדרכים שנקנה בו הקרקע נקנו לו המטלטלין אגבו ובגמרא (כז.) אמר רבא ל"ש אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ופירש"י ל"ש. דמטלטלין נקנין בחזקה דקרקע אלא שנתן לו דמי כל המטלטלין והקרקע דכי אחזקיה בקרקע אדעתא למיקני כולהו אחזקיה אבל לא נתן לו דמי כל המטלטלין לא קנה מטלטלין בחזקה דקרקע אלא כנגד מעותיו והרמב"ם לא כתבה להא דרבא בפ"ג מה"מ וכתב ה"ה שהוא תמה על הרמב"ם למה לא כתב להא דרבא ושנ"ל שהוא מפרשה כשהמוכר עייל ונפיק אזוזי כדעת קצת מפרשים אבל אי לא עייל ונפיק אזוזי אע"פ שלא קבל דמי כולן נקנה הכל ללוקח ועל כן סתם וסמך לו על מה שיתבאר בפ"ו בדין עייל ונפיק אזוזי וז"ל הרי"ף אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן אמר רבא ל"ש אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ולפי גירסא זו רבא לא קאי אלא אמכר לו עשר שדות ולא קאי אמטלטלין הנקנין עם הקרקע וזה דעת הרמב"ם שכתב דבעינן שיתן דמי כולן בפ"א מה"מ גבי מכר לו עשר שדות ולא כתבה בפ"ג בדין מטלטלין הנקנין באגב וכתב הר"ן שאולי גירסא אחרת היתה להם וכתב עוד ומ"מ מדאמרינן סתמא אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו משמע אע"ג דלא עייל ונפיק אזוזי דכיון שקונה דבר אחד מחבירו כמטלטלין אגב קרקע ושדה שבמדינה זו אגב שדה שבמדינה אחרת כיון דהקנאה ריעא היא אע"ג דלא עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו ומיהו כד עייל ונפיק אזוזי משמע לי דהוי דינו כנותן מקצת דמים על השדה דכל החוזר בו ידו על התחתונה כדאיתא בהאומנין (עז:) והרא"ש כתב כהרי"ף ולכן לא כתב רבינו הכא להא דרבא. וזה לשון רבינו ירוחם בנתיב י' חלק ה' ודוקא שנתן דמי כל המטלטלין אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו כך פשוט שם ודוקא שלא פירש אבל פירש שיקנה באגב קנה בלא מעות אם פירש שיקנה באגב לחוד עכ"ל: [%א] כתב הרשב"א בתשובה מה שטען שלא נקנו המטלטלין באגב לפי שלא סיימה להם קרקע ידוע טענה זו ליתא ואע"פ שממקצת גדולי הראשונים נראה שסוברים כן והראיה להם ממעשה דמדוני דפ"ק דקידושין (כו:) וליתא דמדוני לפי שרצה ליתן להם מתנה גמורה אפילו הסלע ולפיכך סיים להם מה ממנו נותן לפלוני ומה ממנו נותן לפלוני אבל לא מחמת דינא שצריך ומעשה דרב פפא לאו דוקא ומעשה שהיה כך היה ופוק חזי מאי עמא דבר שכן הכל כותבים ונתתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי ואין מסיימין ואע"פ שכתוב כאן ונתתי לו ארבע אמות קרקע ולא כתב בחצרי אין בכך כלום שאין אדם מקנה לחבירו אלא קרקע של עצמו ואפילו לא נודע לנו שהיה לו קרקע מעולם כל שאין אנו רגילים אצלו תמיד לדעת מה מעשיו ומה יש לו מן הסתם אנו אומרים קרקע יש לו שקנה או שניתן לו או נפל לו בירושה ולא ידענוהו אלא שאם אנו רגילים אצלו תמיד אנו אומרים חזקה אין לו שאילו היה לו אנו היינו מרגישין והיינו דאמרינן בפ' חזקת בדידעינן ביה דלא הוה ליה קרקע מעולם ואפ"ה היכא דכתב ליה דלא כטופסי דשטרי דאיהו מסהיד אנפשיה דאית ליה דדוקא אקני ליה ולא כטופסי דשטרי שכותבין ליפוי בעלמא מה שאינו ואדם נאמן על עצמו לחייב וליתן ולשעבד עכ"ל ועיין בהריב"ש סימן שמ"ה וסימן ק"ה ובהר"ן פ"ק דגיטין ובפ"ק דקידושין ובתשובת הרשב"א סימן תתקל"ד ותתקל"ה: כתב הריטב"א בתשובה אין לומר כי זכות המטלטלין נקנה באגב כי הוא דבר שאין בו ממש שזה אינו כי הזכות הזה הוא החלק שיש לו בנכסים וכבר דן כן רבינו הרא"ה עכ"ל. ובגמרא (כו.) איבעיא להו מי בעינן צבורין או לא ופירש"י צבורין שיהו אותן מטלטלין מונחין באותו קרקע ופשטינן דלא בעינן צבורין ובתר הכי איבעיא לן אי בעינן אגב או לא ופי' רש"י אגב שיאמר לו קני קרקע וקני מטלטלין אגבה ואסיקנא והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן וכתב הרמב"ם בפ"ג מה"מ דכל זמן שהמטלטלין צבורין בקרקע לא בעינן אגב וכתב הר"ן נראה שהוא מפרש דכי איבעיא לן בגמרא אי בעינן אגב היינו כשאינן צבורין והיינו דבתר דאסיקנא דלא בעינן צבורין איבעיא לן אי בעינן אגב או לא הא בצבורין לא בעינן אגב דהוה ליה קרקע זה כחצרו וחצרו של אדם קונה ואין דבריו מחוורים שאם כן הוה ליה לפרש דדוקא בחצר המשתמרת דחצר שאינה משתמרת אינה קונה אלא בעומד בצדה כדמוכח בפ"ק דמציעא (יא.) ואף הוא ז"ל כתב כן בפ"ד מהל' זכייה ומתנה וכבר השיג הראב"ד וגם ה"ה כתב שהרמב"ם מפרש הגמרא כמ"ש הר"ן וכתב שקצת נוטה לשון הרי"ף לדעת הרמב"ם ולי נראה דעוד הכרח אחר הכניסו להרמב"ם לפרש כן דאמרינן בבעיא השניה והילכתא צבורין לא בעינן אגב זקני בעינן ומאחר דפשטינן לעיל דצבורין לא בעינן למה ליה למיהדר למימר דצבורין לא בעינן אלא ודאי היינו לומר צבורין לא בעינן ומשום דאפילו אינן צבורין מיקני אגב קרקע מש"ה אגב וקני בעינן לשאינן צבורין הא אילו לא הוו מיקני שאינן צבורין לא הוה בעינן אגב וקני כלל: ומ"ש הר"ן שאין דבריו מחוורין שא"כ הוה ליה לפרש וכו' אע"פ שהו"ל לפרש דדוקא בחצר המשתמרת הוא מ"מ לא בשביל כך לא יהיה פירושו בגמרא מחוור ואפשר שסמך על מ"ש בפ"ד מהל' זכייה דבחצר שאינה משתמרת לא קנה אא"כ עומד בצדה ומכיון דבצבורין לא בעינן אגב אם כן ע"כ מטעם חצרו קנה ופשיטא דבעינן שיהא עומד בצידה אם אינה משתמרת וכן דרכו של הרמב"ם בכמה מקומות לסמוך כאן על מה שאמר במקום אחר. ומה שאמר וכבר השיג עליו הראב"ד לא מטעם זה השיג עליו אלא משום דשמעתא לא מתחזיא אלא לעולם אגב וקני בעינן צבורין לא בעינן והא "מנין דצבורין בעינן אגב וקני לא בעינן כתב שאינו מחוור ובמה שכתבתי לעיל כתיישב גם זה דה"פ משום דצבורין לא בעינן אגב וקני בעינן לשאינן צבורין הא אילו לא הוה בעינן צבורין לא הוה בעינן אגב וקני כלל כן נ"ל לדעת הרמב"ם: [%ב] ולענין אי לישנא דאגב הוי דוקא או לאו כתב הר"ן בפ' הנזכר דמדברי רש"י נראה דדוקא אגב הוא דמהני אבל עם כלומר דאמר לו קני הקרקע וקני המטלטלין עמו לא מהני ולמד כן מדברי רש"י משום דבגמרא מייתי למיפשט בעיא דאי בעינן צבורין מתרי עובדי דאיתמר בהו שהיה אומר קרקע זה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ומייתי נמי מחד עובדא ומחד מימרא דלא אידכר בהו לא אגב ולא עמו ובתר הכי כי איבעיא לן אי בעינן אגב אמרינן ת"ש דקתני כל הני ולא קתני אגב ופירש"י דקתני כל הני ועמו מאה צאן ולא אגבו מאה צאן משמע דסבירא ליה ז"ל דעם לא הוי כאגב אבל הרא"ה כתב דעם הרי הוא כאגב וכי איבעיא לן אי בעינן אגב או לא היינו לומר אי סגי בלא אגב ובלא עם אלא דאמר ליה קני קרקע ומטלטלין וכי אמרינן תא שמע דקתני כל הני ולא קתני אגב לא מהני דמתני בהו עם מוכח אלא מהני דלא מתני בהו עם ולא אגב כלל וכי אסיקנא דאגב וקני בעינן הוא הדין דסגי בעם. ומ"ש רבינו ל"ש אם שניהם במכר וכו' שם איבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ופשטינן דקני ומינה שמעינן דהוא הדין לשדה במתנה ומטלטלין במכר דהא מכר ומתנה שוים הם ולא איבעיא לן אלא היכא דמוחלקת קניית קרקע מקניית מטלטלין וכיון דפשטינן דקנה לא שנא לן בין קרקע במכר ומטלטלין במתנה לקרקע במתנה ומטלטלין במכר וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מהל' מכירה וכתב רבינו ירוחם בנתיב י' ח"ב דהוא הדין לקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה או איפכא דקנה וכן מוכח בגמרא דר"ג הקנה מעשר לרבי יהושע אגב שכירות קרקע וס"ל דה"ה לאיפכא כלומר קרקע במכר או מתנה ומטלטלין בשכירות דקנה דשכירות ממכר ליומיה הוא כדאמרינן בהזהב (נו:) וכתב עוד רבינו ירוחם שם וקרקע מושאל ומטלטלין במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוס' נראה דקנה. ודע דכל המטלטלין נקנין אגב קרקע ואפי' מטבע וכ"מ בסי' שאח"ז ועי' בהריב"ש סי' שמ"ה. דיני קנין אגב עי' בטור זה בסי' קי"ג ובסימן רי"א: