בית יוסף, חושן משפט ריד:א
בית יוסף · Beit Yosef, Choshen Mishpat 214:1
Open in the reader →1המוכר בית סתם לא מכר היציע וכו' בתר' בפ' המוכר את הבית (דס"א) [המוכר את הבית] לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שהיא לפנים ממנו ובגמרא מאי יציע הכא תרגימו אפתא רב יוסף אמר בדקא חלילא ופרשב"ם אפתא. בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחריו: בדקא חלילא. איהו נמי כעין אפתא סמוך לבית אלא שעשוי חלונות לנוי וכוונת רשב"ם שכתב אפתא בנין נמוך וכו' מפורש בס"פ חזקת (בבא בתרא ס.) יותר בביאור גבי הא דאמרינן ומאי חדר שחלקו לשנים ומאי עליה אפתא ופיר"ש יציע מפרשי לקמן אפתא באידך פירקין ומוכח התם מקראי דהיינו בנין נמוך מצידי הבית או מאחוריו ואינו שוה לגג הבית ומתניתין הכי קתני ובונה עליה על גבי ההוא חדר שלפנים מביתו דהיינו נמי שחלקו בגבהו ועולה דרך ארובה מן החדר לההיא עליה דהיינו יציע שאחורי הבית הוא והילכך קרוי יציע וגם גבי יציע אשכחן כה"ג תחתיים שניים ושלישים כדכתיב הצלע התיכונה וגומר והרי"ף פירש אפתא כגון עליה שעושין אותה ע"ג הבית ואין לה פתח מבחוץ אלא עושין לה ארובה במעזיבה שעל גבי הבית שהוא קרקעיתה של אותה עלייה וממנו נכנס ויוצא וזהו פתחה ובדקא חלילא הוא כמו חדר שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ וכן פירש הרמב"ם בפכ"ח מה"מ וכן פירש הערוך והרחיב הביאור לתת טעם למה נקרא בדקא חלילא וז"ל פירוש בדקא חלילא כגון גזוזטרא שאחורי הכותל מלמעלה ואמרינן תו בגמרא מ"ד אפתא לא מזדבנא כ"ש בדקא חלילא לא מזדבנא למאן דאמר בדקא חלילא אבל אפתא מזדבנא וכתבו הרי"ף והרא"ש דסוגיין כרב יוסף וכן דעת הרמב"ם בפרק הנזכר נמצא דלדעת רשב"ם כל בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחוריו בסתם מכור בכלל הבית ולהרי"ף והרמב"ם אינו מכור ועליה שע"ג הבית שאין לה פתח פתוח אלא ארובה לבית להרי"ף והרמב"ם מכור בכלל הבית ולרשב"ם לא איתפרשה ורבינו סתם דבריו ביותר מדכתב בסוף דבריו ובעליה כתב הרמב"ם שאם היא פתוחה לבית וכו' משמע דברישא כלישניה מפרש וא"כ הו"ל לכתוב לא מכר את היציע שהוא בנין נמוך שאצל הבית ועשוי חלונות לנוי דאילו אינו עשוי חלונות מכור הוא בכלל הבית ומ"ש על העליה שי"א שאינה בכלל הבית לא מצאתי מי שכתב כן בהדיא ואיפשר שסובר רבינו שדעת רשב"ם כן אע"פ שלא פירש דעתו בזה ומ"ש שהרמ"ה חילק שאם היא עשויה בחלל הבית וכו' איפשר שהוא מפרש בדקא חלילא העשויה בחלל הבית כעין אוצר כלומר שחלוק קצת הבית בגבהו וקרוי אוצר ואפתא היא בנין העשוי על תקרת הבית וגירסתו היא מוחלפת משלנו וכתוב בה דמ"ד בדקא חלילא כ"ש אפתא ומ"ד אפתא אבל בדקא חלילא מזדבנא וסובר דאין הלכה כרב יוסף אלא כהכא תרגימו ומה שהתנה ברחב ד' מפורש בדברי מר זוטרא ומה שהתנה בגבוה י' משום דס"ל דכל היכא דבעינן רוחב ד' בעינן נמי גבוה י' או דיליף לה מגג ששנינו בו שאינו מכור בזמן שיש לו מעקה גבוה י': ומ"ש אפילו אינה פתוחה אלא לתוך הבית הוא משום דמפרש דמאי דתנן במתני' ואע"פ שהיא פתוחה לתוכו דהיינו שאין לה פתח אחר. ומ"ש ואפילו היא עשויה בחלל הבית דוקא דפתוח לגו ביתא וכו' הוא מסברא ואיפשר ע"פ דרך זה שגירסתו כגירסתנו אלא דמפרש אפתא שחלוק הבית בגבהו ובדקא חלילא היינו שעשוי על תקרת הבית ואיתא תו בגמרא אמר מר זוטרא והוא דהוי ד"א ופירשב"ם אמר מר זוטרא הא דתנן לא מכר את היציע והיא דאיכא ארבע אמות על ד' אמות חשוב בפני עצמו ואי לא לא א"ל רבינא למר זוטרא אלא מעתה לגבי בור נמי דתנן לא את הבור ולא את הדות ה"נ אי הוו ארבע אמות אין אי לא לא הכי השתא הא תשמישתיה לחוד והא תשמישתיה לחוד הכא אידי ואידי חדא תשמישתא היא אי הוי ד"א חשיב ואי לא לא חשיב. ובמאי דתנן ולא את החדר פרשב"ם אע"פ שהוא לפנים ממנו ופתוח לתוכו ודריכתו לבית דכיון דאין תשמישו כשל בית דאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כעין תיבה הילכך אינו בכלל בית ובגמרא ולא את החדר שלפנים ממנו השתא יציע לא מזדבן חדרא מיבעיא לא צריכא אע"ג דמצר ליה מצרא בראי וכרב נחמן דאמר המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו ה"ד אילימא דקרו לבית בית וכו' לא צריכא דרובא קרו לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דלבירה קרו לה בית מ"ד כוליה זבין ליה קמ"ל מדהו"ל למיכתב ולא שיירית בזביני אילין כלום ולא כתב ש"מ שיורי שייר ופרשב"ם השתא יציע שתשמישו שוה לשל בית אמרת לא מזדבן להדי בית חדר העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל בית לא כ"ש ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתני לא צריכא למיתנא לא מכר את החדר אלא דמצר לו מוכר ללוקח בשער מכירה מצרים חיצונים שחוץ לחדר דסד"א מכר את החדר שהרי בתוך המצרים הוא קמ"ל מתניתן דלא מכר אלא בית והאי דמצר חוץ לחדר וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים הרחיב לו כדרב נחמן שלא ידע לפרש ולומר חדר שלא היה ממערבו של בית דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר והילכך כ' מצרים הניכרים. מדהו"ל למיכתב למוכר ולא שיירית בזביני אילין שבתוך ד' המצרים קדמי כלום שהרי כך תיקנו חכמים לכתוב בשביל שיש בני אדם שמרחיבים המצרים בשטר המכירה ואינם מוכרים כל מה שבתוך המצרים ואיהו לא כתב ליה ש"מ וכו' ועל מאי דאמר מר זוטרא והיא דהוי ד"א כתב הרא"ש איכא לאסתפוקי אי בעינן נמי בחדר ד"א מדאמר מר זוטרא למילתיה איציע מכלל דבחדר לא תני ד"א או שמא מדפריך מבור ודות ומשני משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד משמע דוקא בור ודות דתשמישו חלוק לגמרי מתשמיש הבית הוא דלא בעינן ד"א אבל חדר שתשמישו שוה לתשמיש הבית אינו נבדל מן הבית אם לא שיהיו לו ד"א ורבינו כתב דס"ל להרא"ש דדין חדר שוה לדין יציע ונ"ל דטעמיה משום דבתר הכי כתב הרא"ש דין מצר לו מצרים החיצונים אי הוה שוה דין חדר לדין יציע וכתב בסוף ומסתברא דל"ש וסבור רבינו דאדין ד"א נמי קאי והרמב"ן גם הוא סבור דבחדר נמי אם אין בו ד"א לאו חדר הוא ומכור ודקדק כן מדפריך השתא יציע לא מזדבן חדר מיבעיא ולא שני דהב"ע בחדר שאין בו ד"א והר"ן כתב בשם הרשב"א החדר אע"ג דלא הוי ד"א אינו מכור וכ"ת דלהכי איצטריך אף על גב דלית ליה ד"א אכתי פשיטא דבחדר אע"ג דלית ליה ד"א חשוב היא ואי יציע לא מזדבן כדאית ליה ד"א כל שכן חדר אע"ג דלית ליה והיינו נמי דמר זוטרא אמר לה גבי יציע ולא נטר דלימא לה גבי חדר ולימא בתרוייהו והוא דהוי ד"א עכ"ל וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם שבפ' הנזכר כתב והוא דהוי ד"א איציע ולא כתב כן אחדר וכ"כ גם הרי"ף ואין לפרש בו דה"ה אחדר כמו שדקדק הרא"ש בגמרא שהרי לא הזכיר אותו חילוק של בור ודות דהא תשמישתיה לחוד וכו' שממנו דקדק הרא"ש כן ועל מה שאמרו לא צריכא דמצר ליה מצר בראי כתבו הגהות בפכ"ה מה"מ שמסופק ר"י אי גבי יציע אמרינן נמי מצרים הרחיב לו והרא"ש כתב איכא לאסתפוקי אי אמרינן ביציע הכי דאיכא למימר ממשנה יתירה דחדר הוא דאמרי' הכי אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים וה"ה נמי ביציע או שמא דוקא בחדר דחשיב טפי אמרינן מצרים הרחיב לו אבל יציע קנה ומסתברא דל"ש וכ"כ נ"י בשם רבינו יונה וז"ל מיתורא דמתני' שמעינן דאע"ג דמצר ליה מצר בראי לא מכר לו את החדר וה"ה לענין עליה הבנויה חוץ לכותלי הבית. והרמב"ן כתב שני הפירושים ולא הכריע ובעל נ"י כתב שדעת הרמב"ן נוטה לסברת רבינו יונה. והרמב"ם בפכ"ה מה"מ לא כתב אף על גב שמצר לו מצרים החיצונים אלא גבי חדר ולא גבי יציע וכן גם הרי"ף לא כתבו גבי יציע אלא גבי חדר משמע דס"ל דגבי יציע אפשר שאם מצר לו מצרים החיצונים מכור הוא בכלל בית: והר"ן כתב פר"ש יציע בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחריו ולא מחוור מדתניא לקמן בברייתא המוכר את הבית מכר את הדלת ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ואילו חדר שבפנים שייריה וה"ד אי דמצר ליה מצר בראי בין חדר בין יציע מכור דכיון דכתב ליה הוא וכל מה שבתוכו הרי הוא כאילו כתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום. ואי דלא מצר ליה מצר בראי אפילו חדר נמי לא קנה וא"כ ליתני ולא את היציע ולא את החדר שלפנים ממנו ומ"ש שייריה לפיכך נראה שהיציע הוא עלייה שע"ג הבית וכמו שפירש הרי"ף הילכך ברייתא במצר לו מצרים החיצונים ומש"ה חדר שלפנים ממנו מכור שכיון שכתב הוא וכל מה שבתוכו הו"ל כמו שכתב ולא שיירית בזביני אילין כלום אבל יציע כיון שהוא תוך הבית אינו מכור שאין מצרים אלו מוכיחין בו כלל שהרי לא מחמתו מצר אלא מחמת גופו של בית ומש"ה אינו מכור וכגון שלא כתב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא וכי אוקיה מתניתין לקמן גבי חדר דמצר לו מצרים החיצונים ואמרינן טעמא דלא קנה משום דהוה ליה למיכתב לא שיירית וכו' אחדר בלחוד קאי אבל איציע לא דאינו מכור אלא א"כ כתב לו מתהום ארעא עד רום רקיעא שאין המצרים מוכיחים בו כלל הרשב"א ז"ל עכ"ל כתב נ"י דעת הרשב"א שאם מצר לו מצרים וא"ל כל מה שבתוך מצרים אלו אני מוכר לך כולו מכור בין בור ודות בבית או דמרחץ ובית הבד בחצר וראיתי אחרים שכתבו על זה שהוא דבר הגון ומתקבל עכ"ל כתב הרשב"א בתשובה אילו כתב לו בית זה אני מוכר לך ומצר לו מצר הבירה דקי"ל מצרים הרחיב לו אם כתב והודה כמספר מה שהיה אם מה שהוא רוצה להוסיף לו עכשיו ואמר מכרתי ביתי לפלוני ומצריו פלוני ופלוני והריני מיפה עכשיו בכך וכך הודה לו בכל מה דיש תוך המצרים שאין זו שעת הקנאה עד שנאמר מדהוי ליה למכתב ולא שיירית ולא כתב שיוריה שייר עכ"ל: לא מכר את הגג וכו' שם במשנה הנזכר המוכר את הבית לא מכר את היציע וכו' ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים ר' יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אע"פ שאינו גבוה י' טפחים אינו מכור לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא וידוע דאין הלכה כרבי יהודה לגבי ת"ק וכן דעת כל הפוסקים וכתב בעל נ"י ולא את הגג אף על פי שאינו. מקורה ומגופף מדלא פירשו כן בגמרא משמע דס"ל דמתניתין כפשטא כן דעת הריטב"א ורבו ז"ל. וטעמא דאין אלו מכורים בכלל בית מן הסתם משום דבור ודות תשמיש אחד להם שאינו כתשמיש הבית שאינם עשויים אלא לשאוב מהם מים וגג בזמן שיש לו מעקה הוי חשוב בפני עצמו ולא בטיל אגב בית כך פירש רשב"ם ובגמרא (סג) אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דמזבין ביתא לחבריה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למיכתב ליה קני לך מתהום ארעא עד רום רקיעא מ"ט דעומקא ורומא מסתמא לא קני אהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא ואהני מתהום ארעא עד רום רקיעא למיקני בור ודות ומחילות ופירש רשב"ם האי מאן דמזבין ביתא לחבריה. ומכר לו גם את הבור ואת הדות צריך לכתוב לו בשטר המכירה כן אף על גב דכתב ליה בשטר עומקו ורומו של בית אני מוכר לך לא קנה בור ודות כדמפרש ואזיל דלא אהני מה שכתב עומקא ורומא אלא למיקני עומקו של בית כגון גוף הקרקע עצמו לחפור תחת קרקעית הבית אם ירצה שאם לא כתב לא הוי קני ליה מסתמא אלא הרי הוא של מוכר לחפור בורות שיחין ומערות מתחת קרקעית הבית אלא שלא יזיק לבעל הבית וגם אהני למיקני רומא כגון גג שיש לו מעקה גבוה י' שאינו מכור מסתמא בכלל הבית כדקתני במתניתין וגם לקנות כל האויר עד לרקיע שאם ירצה לבנות בונה דמסתמא לא הוי קני לוקח אלא הרי הוא של מוכר להוצאת זיזין או לבנות באויר וכגון שלא יכביד על ביתו של לוקח אבל למיקני בור ודות שאין תשמישן שוה לשל בית והילכך אינם בכלל עומקא ורומא ולא קני ליה עד דכתב מארעית תהומא עד לרקיע ואהני האי מארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות והאי עד רום רקיע לא מהני דמשכתב לו עומקא ורומא קני עד רום רקיע ולא איצטריך כלל אלא סוף דיבור הוא דלא מצית אמרת מארעית תהומא עד שיפולי ביתא דמשמע דלא זבין ליה משיפולי ביתא ולמעלה כלום. ה"ג מה טעמא עומקא ורומא בסתמא לא קני עד דמפרש עומקא ורומא והלכך לא מהני עומקא ורומא למיהוי ייתור לשון למיקני בור ודות דלגופא איצטריך ועל פי דרך זה כתב דמאי דתנן אף על פי שכתב לו עומקא ורומא אבור ודות דוקא קאי אבל אגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים לא קאי דאז ודאי אי כתב ליה עומקא ורומא קני ליה אבל התוספות כתבו בשם ר"י דאגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים נמי קאי דאף על גב דכתב ליה עומקא ורומא לא קני ליה והומל"ל ואהני עד רום רקיע למיקני גג אלא דלא חש למינקט אלא גבי בור ודות והוא הדין גבי גג והרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות מכירה כתב שהעומק והרום אינו נקנה בסתם וכיון שקנה העומק והרום קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ אבל לא קנה הבורות שבמעמקים ושבאויר וכיון שכתב לו מקרקע התהום עד רום הרקיע קנה הבור והדות שבעובי הקרקע והמעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה עכ"ל ולפי זה הרי הוזכר רומא במימרא דרב דימי דכי אהני מתהום ארעא עד רום רקיע למיקני בור ודות ומחילות תהום ארעא אהני לבור ודות ורום רקיעא אהני למחילות שעל הבית וכן פירשו דברי הרמב"ם והרמב"ן והר"ן ז"ל וכן כתב ה"ה בפרק כ"ה מהלכות מכירה שדעת הרמב"ם שאף על פי שכתב רום לא קנה גג שיש לו מעקה גבוה עשרה ושכן כתבו הגאונים והתוספות וכתבו עוד שדוחק ר"י לקיים פירוש הקונדריס דמדכתב עומקא ורומא קני גג ואהני עד רום רקיעא למיקני בור ודות שעל הגג ומעתה נבוא לבאר דברי רבינו מה שכתב ויש בו רוחב ארבע אמות הם דברי הרמב"ם בפרק כ"ה מהלכות מכירה וכתב הרב המגיד שלא מצא בגמרא שיעור לרוחב הגג אבל למדה הרב מיציע עד כאן וטעם זה נכון למ"ש רבינו לדעת הרא"ש דילפינן חדר מיציע לענין ארבע אמות אבל כיון דהרמב"ם לא כתב בחדר שצריך שיהיה בו ארבע אמות דמשמע דלא יליף לה מיציע היכי נימא דיליף גג מיציע דמ"ש גג מחדר ויותר נראה לומר דטעמא דהרמב"ם הוא ועי"ל דכיון דטעמא דחדר אינו מכור בכלל בית הוא לפי שאין תשמיש דחדר כעין תשמיש דבית וכמה שכתב אפילו שלא יהא בו שיעור מקום אינו מכור בכלל אבל גג דטעמא לאו משום שאין תשמישו שוה לבית הוא אלא משום שהוא חשוב בפני עצמו כל היכא דלית ביה שיעור בית דהיינו ארבע אמות לא פלג רשותא לנפשיה: ומ"ש ולא הבור והדות וכו' אפילו עומדים בין המצרים לטעמא דהרא"ש אזיל דאמר דממשנה יתירה דחדר הוא דשמעינן אף על פי שמכר לו מצרים החיצונים וה"ה נמי ביציע ולפי זה ה"ה לבור ודות וכן כתב הרא"ש בהדיא גבי הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו' אבל להרי"ף והרמב"ם דסבירא ליה דלא אמרינן דלא מהני מצר לו מצרים החיצונים אלא בחדר דעליה איתמר אבל גבי יציע אפשר שאם מצר לו מצרים החיצונים שהוא מכור בור ודות נמי שוו ליציע ואפשר שאם מצר לו מצרים החיצונים שהם מכורים: ומ"ש וכתב לו ג"כ ולא שיירית בזביני אילין כלום בעל נ"י כתב במשנה דנ"ל שאם כתב ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום אפילו בור ודות במשמע וחזר למסתפק ביה וכתב שגם ר' יונה מסופק בדבר אבל בגמרא על ההיא דהמוכר בית לחבירו בבירה גדולה כתב דאיכא מרבוותא דכתבי דלא מהני ולא שיירית בזביני אילין כלום אלא בבית ובירה וכיוצא דאיכא דקרו לכולהו בשם אחד אבל בור ודות וחדר דאית להו שם באנפי נפשייהו אף על גב דכתב ולא שיירית לא משתמע דחד שם א"ל תרי שמות לא א"ל וכתב ראיה לדבריהם וכ"כ הרא"ש שם בהמוכר את הבית גבי הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו': ומ"ש לדעת הרמ"ה דגם כשאינו גבוה י' אינו קונה אותו סתם וכו' לדעתי הוא כפי גרסתו במאי דאיתא בגמרא אמימרא דרב דימי שכתבתי בסמוך לימא מסייע ליה ולא את הבור ולא את הדות וכו' ת"ש ולא את הגג וכו' והרמ"ה ז"ל אינו גורס כן אלא הכי נ"מ מדקתני סיפא ולא את הגג וכו' אמרי כי גבוה י' חשוב כי לא לא חשיב ופירש הרמב"ן הסוגיא לפי גירסא זו ועוד צריך עיון ליישבה לדעת הרמ"ה ולהיות שלברר הדבר היה צריך לפרש כל סוגיות הגמרא ונמצא הדבר רב הטורח מעט התועלת לא חששתי להאריך בו כדי להקל על המעיין פן יקוץ באריכת הדברים ועוד שהיא שלא כדעת שאר הפוסקים שלא חילקו בכך ומשמע דס"ל דכל שאין הגג גבוה י"ט לא חשיב ובטל לגבי בית אפילו לא כתב לו רומא וכ"כ הרמב"ן בהדיא בשם ר"י הלוי על מימרא דרב דימי מנהרדעי שכתבתי בסמוך: ומ"ש ומיהו נהי שלא קנאו וכו' נראה לי סברא דנפשיה דהרמ"ה ומ"מ מ"ש דכי גבוה י"ט דאינו מכור גם קרקעיתו אינו מכור איפשר שגם שאר הפוסקים יודו בכך: