בית יוסף, חושן משפט ריח:א
בית יוסף · Beit Yosef, Choshen Mishpat 218:1
Open in the reader →1האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיה בתוך השדה הרים סלעים גבוהים עשרה טפחים או בקעים עמוקים עשרה טפחים אין נמדדין עמה משנה ריש פרק בית כור (בבא בתרא קב:): ומ"ש אפילו אם ראוי לזריעה הכי משמע בגמרא (קג.): ומ"ש פי' רשב"ם דוקא כשהם רחבים ד' טפחים שאז הם חשובים מקום בפני עצמן אפילו לענין רשות היחיד דשבת ואין דעתו של אדם לקנות שדה אחת ויהיה לו טורח בשתי שדות לחרוש ולזרוע בשני מקומות למעלה ולמטה כדמפרש בגמ' עד כאן לשון רשב"ם: וכתב ה"ה בפרק כ"ח על דברי רשב"ם והרשב"א כתב ובירושלמי בעו לה היה שם בקעה עמוק עשרה ואין בו ד' ומתוך מה שאמרו שם משמע שהוא נמדד ומכל מקום משמע התם בהדיא מתוך בעיא זו שאם יש ברחבן ארבע על ארבע אינן נמדדין כדברי ר"ש עכ"ל וסוף דבריו אינם מובנים לי דמשמע מינייהו דביש ברחבן ארבע על ארבע אף על פי שאין בהם י' קאמר רשב"ם דאין נמדדין והא ודאי ליתא דתרתי בעי רשב"ם שיהיו גבוהים או נמוכים עשרה ושיהא בהן ד' על ד': וכתב הרמב"ם אין נמדדין עמה אלא לוקח אלו הבקעים וסלעים בכלל בית כור בלא דמים בפרק כ"ח וכתב ה"ה שכן נראית סברת ן' מיג"ש: ורשב"ם פירש שישארו למוכר כן נראה ממה שכתב אין נמדדין עמה אלא נותן לו בית כור שלם מקרקע חלק: ומ"ש וכ"נ מדברי א"א שכתב אין מודדין עמה אלא קרקע המישור שביניהם וכו' שם בפסקיו: ומדלא הזכיר אלא קרקע המישור משמע דהנך אין ללוקח בהם כלום. וכתב הר"ן שכן נראה לו עיקר: ומ"ש בשם הראב"ד שכופין את הלוקח ליקח אותה וכו' כתבו הר"ן וה"ה דלא דמו למה שאמרו ביתר מרובע דהתם כיון שהקרקע שוה אין קפידא ללוקח בכך אבל הכא אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראו אותו כשנים וג' מקומות: