בית יוסף, חושן משפט רצ:יט
בית יוסף · Beit Yosef, Choshen Mishpat 290:19
Open in the reader →1ומ"ש ואין רשאין להוציא עבדים [לחירות] ואפי' ליקח מהעבד דמים וכו' שם בברייתא אין אפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות אבל מוכרים אותם לאחרים ואחרים מוציאין אותם לחירות רבי אומר אומר אני אף נותן הוא דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו ופירש רש"י להוציאן לחירות. אפי' אין היתומים נפסדים שהעבדים באים לפדות עצמן בכסף שנותנים להם אחרים על מנת שאין ליתומים רשות בו אפי' הכי אין רשאין שהרי אין גופן קנוי להם לשחררן אבל מוכרים אותם לאחרים לתקנת היתומים כגון להאכיל או ליקח שדות ואותם אחרים שהיו רוצים לתת להם הכסף לפדות עצמן הם יקחום ויהיו קנויים להם ואח"כ ישחררום והר"ן כתב דטעמא דת"ק מפני שנראה כמוציאן לחירות שאין הכל יודעים בדמים שהוא נותן ופסק הרמב"ם בסוף הלכות נחלות כתנא קמא וכתב הראב"ד שיש מי שפסק כרבי דתנא קמא סבר אין כסף גומר בו ורבי סבר גומר וקיי"ל גמור עד כאן וכתב ה"ה ורבינו פסק בפ"ה מהלכות עבדים דכסף גומר ופסק כאן דלא כרבי וכן עיקר דפלוגתייהו לאו בהא תליא וכן כתב הרשב"א ואע"ג דקיי"ל שהכסף גומר בו בהא כרבנן סבירא לן דלית הלכתא כרבי מחביריו והכא כדי שלא יזלזלו בנכסי יתומים הוא דאמור רבנן לפי שלוקח דמים ממנו נראה כשחרור ואי שרית להו זימנין שלא ידקדקו עמו בדמיו והילכך אסרו ליקח דמי עצמו עכ"ד ואף רש"י פירש שאין מחלוקתן בדין כסף גומר וכן עיקר עכ"ל. דין האם שמכרה בנכסי בנה עיין בהריב"ש סי' קמ"ב: ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה דכל זה מיירי בלא רשות ב"ד וכו' כ"כ ה"ה בסוף הלכות נחלות בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן מפורש בתוספתא (י) וכתב עוד שכל דינים אלו בין באפוטרופוס שמינהו האב בין שמינהו ב"ד: