בית יוסף, אבן העזר יא:ו
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 11:6
Open in the reader →1הנחשד משפחה וכותית ונתגיירו ונשתחררו לא יכנוס ואם כנס לא יוציא משנה בפ"ב דיבמות (דף כד:) וכתב הרשב"א בתשובה אפשר שאפילו לא כנס בנשואין אלא שקדש אין מוציאין מתחת ידו שכל שצריכה גט מוציאין קרי ביה ואין מוציאין בדיעבד ובסוף סי' י' נתבאר דעת המפרשים בזה וכתב רבינו בסי' קמ"א בשם הרא"ש דכל היכא שהתרו בו ועבר וכנס לא מיקרי דיעבד ומפקינן לה מיניה וכתב נ"י פ"ב דיבמות אהא דתנן ואם כנס לא יוציא דברננה לא יוציא ולאו דוקא רננה אלא אפי' בא על השפחה ועל הכותית בודאי ובתוספתא קתני לה הכי בהדיא וטעמא דלא יוציא דכיון שנתגיירו וקבלו עליהם חזקה הוא דאגב אונסייהו גמרו וקבלו דגמרא גמיר לה דאחד האיש שנתגייר לשם אשה ואחד האשה שנתגיירה לשם איש גרים גמורים הם וכיון דגיורת מיהא הויא ומותרת היא לו ל"ש יש לה בנים ממנו או אין לה בנים לא יוציא וכ"כ הרמב"ן ז"ל עכ"ל כתוב בתשובת הרשב"א סימן אלף ור"ה על ראובן שהיה נשוי אשה וקנה שפחה ונתעברה ממנו ואח"כ גיירה ולא פירש ממנה צריכין הקהל למחות בידו ובסימן אלף ורל"ז כתב דינים דשייכי לסימן זה וכתב עוד הרשב"א שאלת הנטען מן הכותית דתנן ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא אם עמד זה וגירש מהו שיחזיר כיון שגירש ובא לכנוס ה"ז כלכתחלה או דילמא כיון שכנסה הרי זה כדיעבד ואפי' שגירש לא יצא מהתירו הראשון ואמרת שמצאת בירושלמי גבי הנטען מן האשה לא ישא אמה גירשה מהו שיחזיר אם אתה אומר כן לא נמצא לוזה על בניה ולפי זה נראה דוקא בשיש לו בנים ממנה ומשום לעז בנים הא לא היה לו בנים ממנה לא יכנוס תשובה טעמא דלא יכנוס לכתחלה אינו אלא משום לזות שפתים שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה וזהו הפירוש הנכון אע"פ שרש"י לא פירש כן וע"כ היה מן הדעת שתהא מותרת לחזור לו דכיון דמעיקרא לא חששנו לרננה כ"כ שיוציאנה מיהו אותה רננה כבר נתבטלה ומעתה בנישואין השניים אין כאן רננה ואפילו היה כדבריך שמצאת כן בירושלמי גבי הנטען מן האשה לא ישא את אמה אינה דומה לזו דהתם בכל עת ישנו לחשש שמא תבוא בתה אצלה ואף על פי שאותו הירושלמי שאמרת לא ידעתי בשום מקום אבל מה אעשה וגבי הנטען מן השפחה ומן הכותית עצמן הוא בירושלמי וזה מבואר לפי דעת הירושלמי דנשואין שניים כראשונים כל שאין לו בנים ממנה לא יכנוס וכ"כ הרמב"ן בחדושיו ואע"פ שלא היה כן משיקול דעתי אין בי כח להורות כנגד דברי הירושלמי וגדולה מזו נ"ל מגירסת הירושלמי הנמצאת בספרי שאם אמרו לו אל תכנוס ועבר וכנס מוציאין מידו כיון שעבר ע"ד ב"ד שכך אמרו שם קידש כמי שכנס אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו כך היא הגירסא הנמצאת אצלי אלא שבחדושי הרמב"ן אינה כן אלא כך קידש אין אומרין לו שיכנוס אלא שלא יכנוס כנס אין מוציאין מידו וגירסת ספרינו נ"ל יותר נכונה דה"ל כאותה שאמר פ"ב דכתובות לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא לא תצא מהתירה הראשון אע"פ שיש לחלק דהתם ברשות ב"ד קדש אבל הכא שלא ברשות קדש כל שלא כנס ממש לא יכנוס עכ"ל ובפ"י מהלכות גירושין כתב ה"ה דברים אלו ואכתוב דבריו בסימן שאחר זה ועיין במה שכתבתי בסוף סימן י'. כתב ר"י בנתיב כ"ג ח"ב כל מקום שאמרנו אסורה לבעל תצא אם גירשה הבעל וכנסה הבועל או הנטען תצא ממנו שבכל מקום שכופין לבעל להוציא כופין לזה ואפילו שבא אחר ופסק הענין כגון שגירשה הבעל או מת ונשאה אחר וגירשה או מת ואח"כ נשאה הנטען תצא ממנו וכ"מ שאמרנו בבעל לא תצא אם גירשה הבעל או מת וכנסה הנטען לא תצא ממנו ולעולם לכתחלה לא יכנוס נטען אפילו בכל אותם המקומות שאמרנו שלא תצא אם כנסה בדיעבד אפילו נשאת לאחר קודם הנטען לעולם לא יכנוס לכתחלה. ומרי"ף נראה שאם הוציאה בעלה בדבר מכוער ונשאת לאחר ונפסק הקול ואח"כ גירשה שני לא תנשא לנטען לכתחילה ואם נשאת לא תצא ונראה שאפי' היה בענין דאמרינן לגבי בעל תצא מאחר שהפסיק הקול האחר שנשאת לא תצא אבל לראשון הסכימו כמה פוסקים וכ"כ הרמ"ה עכ"ל: