בית יוסף, אבן העזר קכז:ו
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 127:6
Open in the reader →1השולח גט ממקום למקום וכו' בפ"ב דגיטין (יז.) אהא דאיתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו וכולי אמר ליה רבינא לרב אשי גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבו בניסן ולא מטו עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתן אמר ליה הנהו קלא אית להו ופירש"י קלא אית להו. בין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאיתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה וכתבו התוס' תימה דלענין זנות נהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו מ"מ יכול הוא לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה כמו קודם שתיקנו הזמן ואור"י קלא אית להו כשרואים שזמן הכתיבה הוא קודם זמן המסירה אית לה קלא למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום המסירה ואם תאמר ובההוא למה תקנו זמן וי"ל ע"י הזמן יש לו קול לפי שרואין על ידי הזמן שבו שהנתינה אינה ביום הכתיבה עכ"ל וכתב הרשב"א על דברי ר"י וק"ל א"כ גט מוקדם אמאי פסול שהרי כיון שזמנו קודם לנתינתו קול יוצא ושמא נאמר דלא סמכו ביציאת קול אלא בגיטין הבאים ממ"ה דא"א בלאו הכי אבל בגיטין דעלמא דאיפשר ליתנו ביום כתיבתו לא הקלו אלא דמשליש גט לאשתו קשיא דאיפשר בלאו הכי אלא נראה כלשון הראשון שכתבתי לעיל דדוקא בגט המשתלח או הניתן על ידי שליש הוא דאמרינן דיש לו קול אבל בגיטין דעלמא לא ולפי זה אף גט מוקדם אם נתנו לה על ידי שליח כשר עכ"ל וגם הר"ן כתב כדברי הרשב"א ואח"כ כתב וזו קולא יתירה בעיני ולפיכך נ"ל דדוקא בגיטין הבאים ממ"ה סמכינן אקלא משום עיגונא ודכוות' במשליש גט לאשתו והוא הלך לדרכו עכ"ל וזהו שהזקיקו לרש"י לכתוב עלה דההיא דהמשליש גט לאשתו שהוא הלך לדרכו עכ"ל: וכתב הרא"ש בפרק שני דגיטין דהא דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתנו עד תשרי משום דגט צריך למוסרו בעדים וכיון דיש עדים בשעת מסירה וחזו דזמן כתיבה מוקדם ליום המסירה מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיב' ומסקי אדעתייהו לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ולקמן דפריך מגיטין הבאים ממ"ה דמה הועילו חכמים בתקנתם ומשני הנהו קלא אית להו הוא הדין לכל גיטין שלא נמסרו ביום הכתיבה אית להו קלא אלא שהקשו לו מבאים ממ"ה תירץ לו ומה שלא הקשה לו מכל גיטין שלא נתנו ביום הכתיבה משום דלא שכיחא כדקאמר דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה א"נ להכי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום דלא שכיח דכתב גט קודם הנתינה דלא מקדים פורענותא לנפשיה ואחר הכתיבה נותנו מיד לידה או ליד שליח לקבלה או מוסרו ליד שליח להוליך לה ואז הוי כמו גיטין הבאים ממ"ה דאית להו קלא לפי שיש קול להליכת השליח ולביאתו ומידע ידעי זמן המסירה ולפי טעם זה אי איתרמי הכי שלא נמסר ביום שנכתב תו לא מתכשר האי גיטא אם לא ע"י שליח להולכה דאית ליה קלא דאם היה הבעל נותנו לאשה לית ליה קלא ואתא למטרף לקוחות שלא כדין מיום שנכתב עכ"ל ולפי תירוץ ראשון כל גיטין שנמסרו שלא ביום כתיבתן כשרים אפי' שלא ע"י שליח ולא דמי להקדים זמן הגט דבטל נמי הוי לדעת הרא"ש משום דכי כתב שקרא כתב וכמו שכתבתי למעלה ורבינו תפס תירוץ שני עיקר דלא מכשרינן גט שנמסר שלא ביום כתיבתו אלא ע"י שליח דוקא וכן דעת מה"ר ישראל בכתביו סי' י"ט וגם התוס' בפרק הנזכר גבי הא דאמרינן קסבר ר' יוחנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה העלו בסוף דבריהם דלא שייך למימר קלא אית להו אלא כשמגרש ע"י שליח: