בית יוסף, אבן העזר יג:ו
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 13:6
Open in the reader →1ומ"ש רבינו וכן היא מסקנת א"א ז"ל אע"פ שהרא"ש לא הכריע בין ר"ת לר"י משמע לרבינו דמדהביא דברי ר"י שהוא דוחה דברי ר"ת ולא כתב עליו כלום נראה שהוא סובר דדחייה נכונה היא וכ"כ בפי' בתשובה כתבתי בסימן י' וכן נראה מדברי הרשב"א וכ"כ בהדיא בתשובה ודאי משני היא מונה שהוא היא מתגרשת בו וכל גט שב"ד מצריכין ליתן ממנו מונה ובתשובה אחרת כתב והיא בתשובות להרמב"ן סימן קל"ב מסתברא אחר שיצתה בגט צריכה להמתין ג' חדשים ואין לך יוצאת בגט שאינה צריכה ואע"פ שאין קידושיה קידושין גמורום ויכולה לצאת בלא גט שהרי קטנה שהשיאוה אמה ואחיה הכל יודעין שיכולה למאן ואפ"ה כל שיצאה בגט צריכה להמתין וכ"ש זו שיצא עליה קול והצריכתה אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושי מעליא הוי ואפ"ה לא אצרכוה לאמתוני ואע"ג דלרווחא דמילתא הוציאוה בגט נמצאת מצריכה כרוז ואפי' דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ובגירושין ולא שמע בהכרזה וכההיא דריש פרק החולץ (יבמות לו.) וכיוצא בזה בתשובה אחרת בסימן תק"ן וכ' בתשובה אחרת על אלמנה שיצא עליה קול שנתקדשה לראובן והלכו אוהביה אצל ראובן וקבלו גט ממנו ואותו ראובן נשבע לאחר נתינת הגט שאותו קול היה שקר ושלא חדשה מעולם נ"ל פשוט שהיא אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותיה ואין השבועה עושה כלום דכל שנתן גט מעצמו כופין אותו אפי' ליתן כתובה כדאיתא פ' האומר כ"ש שהיא אסורה לינשא תור ג' חדשים ובתשובה אחרת כתב וז"ל כבר נשאלתי על דבר זה בלשון רחב ומבואר שכך היה המעשה שנערה היתה משודכת לבן ראובן ולא נתקיים המעשה ואח"כ שדכה אביה ליהודה ונתקדשה לו קידושין ודאין ואתר הקידושין עמד ראובן ואמר שהוא היה שליח בנו לקדשה בפני אביה ולא מיחה ושקדשה בפני ב' והאחד מת והנערה ואביה מכחישים אותה ואותו עד שאמר בפניו קדשה זו ודאי לא היתה צריכה גט דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא ועוד דאינו נאמן לומר דבנו עשאו שליח דלא חציף אינש לווי' לאבוה שליח (עי קידושין מה:) ועוד שאפילו קול שחוששין לו לאחר אירוסין לא חיישינן ומי שאמר שגירש בגט שלא כראוי עשה שאין כאן בית מיחוש כלל וכל שלא היתה צריכה גט ממנו אפי' נתן לה גט אותו גט אינו פוסל לכהונה שזו לא נתגרשה מאישה אלא מאיש שאינו אישה וכאותה ששנינו פרק האשה רבה (נב.) שדרש ר"א בן מתיא וכאותם גיטים שבריש פרק כל הגט (גיטין כד.) ואין חוששין משום הרואים דכל שהגט אינו גט חספא בעלמא הוא ואינו פוסל לכהונה וכל שאינו פוסל לכהונה שהוא דבר תורה כ"ש באשה זו שאינה צריכה גט כלל שאינה מעכבת מלינשא מיד משום גזירותיו דר"מ דזו ודאי אינה בכלל הגזירות ואם נפשך לומר הרי שנינו בפ' האומר (סה.) קדשתני והוא אומר לא קדשתיך ואתמר עלה בגמ' א"ר כופין אמאי לימא לא ניחא לי דאיתסרא בקרובותיה ואם איתא היכי מיתסר הוא בקרובותיה והלא הוא צווח שאינה אשתו לא היא דשאני התם כיון שהיא אומרת שנתקדשה לו ואפשר שהוא כדבריה הרי הוא בספק גט אבל לאחר שנתברר שלא היה בדברי ראובן זה כלום מאותן הטעמים הגלוים גט זה שנתן שגעון בעלמא היא ואין בו ממש ולא חיישינן ליה לכלום לא לאסרה לכהונה וכ"ש להצריכה ג' חדשים עכ"ל עיין במרדכי דקידושין פרק האומר כתב רבינו ירוחם כל אשה המתגרשת מחמת קול שיצא עליה שנתקדשה מותרת לינשא מיד ואינה צריכה להמתין ג' חדשים פשוט בתוספות פרק המגרש (גיטין צ.) וכן מוכח שם עכ"ל: