בית יוסף, אבן העזר קמ:טז
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 140:16
Open in the reader →1עשאתו שליח לקבלה ובא לבעל ואמר אשתך עשאתני שליח להובאה וכולי אהא שכתבתי דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת דייקינן בסמוך בגמרא ש"מ אדיבורא דידיה קא סמיך דאי אדיבורא דידה מכי מטא גיטא לידה מיהא תיגרש כלומר ותיפשוט מאי דאיבעיא לן בהאומנים בכה"ג אי אמרינן דסמיך אדיבורא דשליח או אדיבורא דמשלח אמר רב אשי הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה אמר ר"נ כיון שהגיע גט לידו מגורשת אלמא אדיבורה דידה קא סמיך א"נ לידה אדיבורא דידיה קא סמיך אלא הכא משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי הוא וכו' ומאחר דתלי רב אשי טעמא דעקריה שליח לשליחותיה ממילא משמע דבהתקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה דלא עקר לשליחותיה לגמרי דכיון שהגיע גט לידה מגורשת ממ"נ אי אדיבורא דידה קא סמיך מכי מטא ליד שליח איגרשא לה ואי אדיבורא דידיה סמיך כי מטא לידה מיהא נתגרשה וכן פסקו הרי"ף והרא"ש וכ"כ הרמב"ם בפרק ו' וכתב הרב המגיד שכן פסק בה"ג וכן פסקו מן האחרונים ז"ל: ומ"מ היכא דלא מטא גיטא לידה כיון דבעיא דהאומנין לא איפשיטא מספקא לן אי אדיבורא דידיה סמיך ואינו גט או דילמא אדיבורא דידה סמיך ומגורשת בקבלתו והלכך ספיקא הוי ואם מת בעל חולצת ולא מתייבמת כן כתב הר"ן בריש פרק התקבל ורבינו ירוחם בח"ג וזהו דעת רבינו שכתב ואם נשרף הגט או אבד קודם שהגיע לידה הרי זו ספק מגורשת: ואם אמרה לו התקבל לי גיטי והוא אומר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי והבעל א"ל התקבל ולא אמר כמו שאמרה כתב הר"ן בריש פרק התקבל דגם בזו כשהגיע גט לידה מגורשת דהתקבל והולך קאמר: כתב הריב"ש בתשובה סימן שכ"ט שנשאל על ראובן שליח קבלה שיבא אצל הבעל וא"ל אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא כתב לו שטר הולכה ונתנו בידו וחזר ונתן לו שטר קבלה והשיב דברים סתומים אני רואה כאן שאם הבעל בשטר האחרון היה דעתו שיהיה שליח לקבלה למה לו לעשות שטר שליחות והלא שליח קבלה אין על הבעל לעשותו והו"ל לומר לשליח בשעת נתינת הגט התקבל גט זה לאשתי ומיד שהגיע ליד השליח הרי היא מגורשת בכח שליחות האשה ולא בכח שליחות הבעל אם היה דעתו בשטר קבלה לומר התקבל והולך למה לו לכתוב שני שטרי שליחות הולכה ומ"מ אני נוטה שהכל תלוי בשעת נתינת הגט ליד השליח שאם בשעה שנתן הבעל להשליח שטר שליחות הולכה הראשון מסר לו הגט הרי נתבטלה שליחות הקבלה שעשאתה האשה וכשחזר ונתן לה שטר שליחות קבלה אם היתה כוונתו שתתגרש מעתה צריך שיטלנו מן השליח ויחזור ויתננו לו והנה כבר נתבטל שליחות ההולכה וגם שליחות קבלה שעשתה האשה נתבטל מכיון שמסר הגט הבעל ליד השליח בתורת הולכה ואם כן אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת שכיון שנתבטל שליחות האשה לקבלה וגם שליחות הבעל להולכה מעתה אין שליחות הבעל לקבלה כלום ואף אם רמז הבעל מחמת שליחות האשה לקבלה שהרי מכיון שקבל השליח הגט מיד הבעל להולכה נתבטל שליחות האשה לקבלה כי האשה היה דעתה בשליח שיקבלנו השליח במסירה הראשונה בתורת שליחות קבלה והיה צריך שתעשה האשה שליחות קבלה מחדש אבל אם בשעה שמסר הבעל שטר שליחות הולכה עדיין לא מסר הגט בידו הרי לא נתבטל שליחות האשה לקבלה שאין ביד הבעל לבטל שליחותה אלא שאינה מתגרשת אלא על פי דיבורו שבשעת נתינת הגט אבל שלא בשעת נתינת הגט אין שליחות האשה מתבטל מפני דיבורו של בעל וגם מפני רצון השליחות להיות שליח הולכה לא נתבטל שליחות הקבלה דאי הוי שליח להולכה כ"ש דהוי שליח לקבלה דהא א"א להולכה בלא קבלה וא"כ כשחזר הבעל ועשה שליחות קבלה על דרך שליחות האשה לקבלה עשאו ומכי מטא גיטא לידיה דשליח הויא מגורשת דכיון שהוא יודע שהיא עשאתו שליח לקבלה ולא נתבטל שליחותה א"כ כשאמר התקבל ע"ד שליחות לקבלה אמר עכ"ל: כתב רבינו בסוף סימן קמ"ה ש"מ שנתן גט ליד אחד וא"ל זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ומת קודם שהגיע לידה הוי ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת עכ"ל וטעמו משום דבפרק האשה שלום (יבמות קיח:) איבעיא לה דין זה ולא איפשיטא ומיהו לענין מומר שאמר זכה בגט לאשתי ומת קודם שהגיע גט לידה כתב רבינו ירוחם בח"ג שגדולי האחרונים כתבו דמגורשת דודאי זכות הוא לה וכ"כ בתשובת ה"ר יהודה בן מורי הרא"ש ז"ל דודאי סניא לה כדאמרינן גבי עבד דאין יכול לחזור בו אע"ג דחוזר באשה עכ"ל וכן כתב בהגהות מרדכי דמסכת גיטין וז"ל השיב הר"י מלונדרוש היכא שאנו יודעים בודאי דזכות הוא לאשה שיוכל אדם אחר לקבל גיטה בלא דעתה ומעשה בימי רש"י על אשת מומר שנתרצה לתת גיטה והורה רש"י לאחר לקבל הגט שלא מדעתה עכ"ל ובספר אגודה כתוב פעם אחת אמרתי למומר לזכות גט לאשתו שהיתה במקום רחוק וא"ל אשר יפה עשיתי עכ"ל אלא שמהרי"ק כתב בשורש קמ"א שאיפשר לפרש דברי ספר אגודה משום שהיה ירא פן היה המומר מתחרט ומבטל הגט טרם יגיע ליד האשה ומשום כך אמר ליה לזכות לה על ידי אחר והודו לו רבותיו אבל לא להתירה בגט זה עד שיגיע לידה דסבירא ליה למהרי"ק דכי איבעיא לן בפרק האשה שלום מהו לזכות גט לאשה במקום יבם ובמקום קטטה לדעת הרי"ף לענין אם יוכל הבעל לחזור הם אבל לא להתירה בגט זה עד שיגיע לידה ובסימן קמ"ה ב"ה אכתוב נגד דבריו ובתרומת הדשן סימן רל"ז כתב כמה תשובות וכמה דקדוקים מהם להקל ולומר שתתגרש מיד בקבלתו של זה ומהם להחמיר ולומר דלא מהני זיכוי זה אלא לענין שלא יוכל לחזור אבל לעולם אינה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה ובסוף דבריו העלה שנראה שאם אשת המומר בקשה מכמה בני אדם מי שיוכל לפתות את המומר או לשחדו שיתן לה גט זה עושה לה טובה ורצון ואח"כ אירע שאחד מאותם ששמעו בקשת האשה נזדמן אל המומר ופתה אותו לתת גט לאשתו כה"ג מצינו למיסמך אהנהו גאונים דסבורים דדי בקבלה לחוד דהא חזינן הכא דודאי זכות הוא לה להתגרש וכעין זה כתב אשיר"י בפ"ק דקידושין לענין קידושין ואע"ג דגרסינן בירושלמי דאפי' בצווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה כלומר ואף על פי שגם עכשיו כשאומרים לה שגירשה שמחה בדבר אכתי איכא למיחש שמא בשעת נתינת הגט חזרה איכא למימר דשאני הכא דכיון דמומר הוא מסתמא לא חזרה בה אי נמי ההיא דירושלמי בצווחת להתגרש ומיהו אינה ממנה שליח כלל אבל זאת שבקשה מבני אדם לפתותו לגרשה הו"ל כאילו אמרה כל השומע דברי יפתה אותו שיגרשני וכאילו מינתה אותם שלוחים לקבל לה גיטה דמיא כנ"ל עכ"ל ומ"מ בסוף דבריו כתב שצ"ע בא"ז. והר"ן בתשובה סימן מ"ג כתב שהר"פ הכהן כתב כלשון הזה יש טעם אחר בזה הגט שאינו יכול לבטלו שכתב בשטר השליחות זכה בגט זה לאשתי והוליכהו לה ואם זכות הוא אינו יכול לחזור ולבטלו שכבר זכתה בו ואע"פ שנאמר שלא נתגרשה עד דמטי גיטא לידה מ"מ יועיל לגבי שלא יוכל לחזור כדאמרינן גבי עבד דזכות הוא לו ואם רצה האדון לחזור לא יחזור נהי דעד דמטי לידיה לא משתחרר לדעת רש"י ואף ע"ג דאיבעיא לן המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו ומסקינן אפי' הכי חוב הוא לה דטב למיתב טן דו מ"מ כבר כתבו הראשונים דהיכא דידוע לכל שהוא זכות כגון בגט דמומר דזכות הוא דבהא לא שייך למימר טב למיתב טן דו שהכל יודעים שלא תרצה לחזור עמו וטוב לה המות ממנו ודאי זכות הוא לה וזכין לה שלא בפניה וכן יש לנו לומר בנדון זה שאנו יודעים ששאלה הגט כמה פעמים ואנו רואים שמחשיבתו לזכות מצי למזכי שליח בשבילה כשיאמר לה הבעל זכי בגט עכ"ד והר"ן חלק עליו וכתב דכיון דאסיקנא בגמרא דאפי' במקום קטטה חוב הוא לה סתמא אמרינן ואפי' תובעת להתגרש והכי איתא בהדיא בירושלמי פרק התקבל וכ"כ בחידושי הרשב"א מפורש שאפילו אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין לה כלל אלא חולצת או מתייבמת עכ"ל: ולענין שכיב מרע שיש לו אח מומר וזיכה גט לאשתו כדי שלא תפול לפני המומר איפשר לצרף סברת המתירים לזכות לה מבעל מומר משום דזכות הוא עם סברת המתירים יבמה שנפלה לפני מומר: ושמעתי שחתנו של מה"ר שמואל נגריש ז"ל נטה למות ולא היה לו זרע והיו לו אחים מומרים בפורטוגאל ואשתו היתה בדרך רחוקה והורה מורי הרב הגדול הריב"ר נר"ו לזכות לה ע"י אחר והתירה לשוק ויש לדקדק אי איגלאי מילתא דבשעת זיכוי הגט כבר שבו בתשובה מה היה אמר בה הרי"ב מי אמרינן כיון דשבו חוב הוא לה או דילמא כיון שבאותה שעה לא נודע לה ששבו דעתה היה לה להתגרש וזכות הוא לה וזה נראה יותר ומתוך הוראה זו שמעינן שאע"פ שהמיר באונס כל שמוצא שעת הכושר ולא נמלט מומר מיקרי גם לענין גט דהא בני פורטוגאל הכי הוו וקצת משמע כן מדברי תרומת הדשן שכתב שאין לחלק בין מומר שהמיר בלא שום אונס להמיר מחמת שהמנאפים פיתוהו: אבל אם המיר באונס ולא מצא שעת הכושר להמלט איכא לספוקי אם נאמר שאינו זכות לה דהיום או למחר ימצא שעת הכושר ויצא מבין העכו"ם או דילמא זכות הוא לה דדילמא לא ימצא שעת הכושר לעולם או שמא יטמע בין העכו"ם ועיין בתשובת ריב"ש ואעתיקם פה. אחר זמן באה לידי תשובת מהרי"ל סימן ק"ה והביא בה דברי ספר אגודה ואח"כ כתב כלשון הזה עדיין לבי נוקפי לחלק דפעמים יש ממירים אגב שטות והסתת מנאפת לזאת מתפתים וכשימצאו מקום לחזור ודאי יחזרו דזימנין דרחמו ליה וחוב הוא כי חפצים לצפות אחריהם כמה שנים כי ההיא דיבם קטן דמסיק אבי"ה דרפיא בידיה פרק האשה שלום ושמא עובדא דאגודה ורש"י שהמירו בלי שום אונס ועבדי להכעיס או פקרי טובא דניכר מחשבתם מתוך מעשיהם שכופרים בלב ואין סופם לשוב ואי בכה"ג הוי עובדא דמר נראה דבר פשוט דיש לסמוך אהני רבוותא וכדאי הם דבריהם לסמוך עליהם ואפילו שלא בשעת הדחק כ"ש משום עיגונא אלא דלא בעינא שתסמוך עלי לחוד אלא א"כ שיסכימו אחד או ב' מרבותינו בעלי הוראה שוב מצאתי תשובת מהר"ם דלא כוותיה וז"ל אשה שהמיר בעלה מותר לכל אדם לקבל גיטה שלא מדעתה דאנן סהדי דזכות הוא לה לפי דברי הגאונים דפטרו אשה יבמה שנפלה לפני יבם מומר בלא חליצה משום דאדעתא דהכי לא נתקדשה וכו' אבל רש"י שחולק על הגאונים דכתב שצריכה חליצה א"כ ע"כ צ"ל דגם בזה שייך לומר טן דו וכולי אינו יכול לקבל גיטה דשמא אינה זכות לה וכן נוהגים עכ"ל מהר"ם: כתוב בתרומת הדשן סי' רל"ז שמי שהמירה אשתו ורוצה לישא אחרת מזכה לה גט ע"י אחר משום חשש תקנת ר"ג ואם תחזור בתשובה לאחר זמן מגורשת היתה בקבלה זו ונראה לפי שדעתו שכן הוא המנהג וכתב גם בשם א"ז דבאשה הנאסרת על בעלה יזכה גט והרי היא מגורשת בקבלתו של זה מיד והיינו ע"כ מטעם זכין לאדם שלא בפניו כדמשמע התם ומהרי"ק בשורש קמ"א כתב דלדעת רש"י והתוס' ודאי מתגרשת בקבלתו של זה אבל לדעת הרי"ף אינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה ויתבארו דבריו סימן קמ"ה בס"ד: מומר המגרש את אשתו כתוב בתרומת הדשן סי' רל"ז דמצא כתוב ע"ש אחד מהגדולים שהיה חושש שמא יבטל הגט וה"נ משמע בתשובה קדמוניות וכתב הוא ז"ל תקנה לצאת בה ידי כל החששות הטוב שנוכל והוא שהיה אומר למומר צריך אתה לתת הגט על ב' דרכים הראשון עיקר והשני לרווחא דמילתא וככה תעשה תמסור הגט ליד פלוני שיקבלו ויזכה בו לאשתך ומתגרשת בו מיד בקבלתו של זה ואולי יש קצת גמגום בדבר אם תועיל קבלה ולכך תחזור ותקח הגט ותמסרנה ליד השליח להולכה ובדרך זה מתוקנים כמעט כל הספיקות דממ"נ אם יש בקבלה די כמו שסוברים הרבה גאונים תו לא צריכי למידי אפי' אם אינו די מ"מ המומר אסח דעתיה מלבטל השליחות כי יאמר שנסמוך על הקבלה לחוד בשעת הדחק ומיהו למיעבד איפכא שימסור להולכה בתחילה ואח"כ בקבלה ודאי לא ש"ד שאם אין הקבלה כלום גם ההולכה לא היתה כלום בדרך זה שהרי בטל לפנינו את השליחות במסירתו לקבלה וק"ל עכ"ל: ב"ה וכן ראוי לנהוג: