בית יוסף, אבן העזר קמז:ג
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 147:3
Open in the reader →1ומ"ש כי ראיתי שהחמיר בו הרמב"ם שכתב כיצד מגרש אדם וכו' דברי הרמב"ם הם בפ"ח ומ"ש שאם התנה שום תנאי קודם כתיבת התורף שהוא ספק מגורשת הוא ממה שאמרו בריש המגרש ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטין שתקוה שתוקו לבעל עד דכתביתו לתורף דגיטא ופי' רש"י שתקוה שתוקו. נזפי בו שלא יזכיר שום תנאי וכן דעת התוספות שכתבו וז"ל שתקוה שתוקו לבעל וכו' בכל שאר תנאים איירי כדפירש בקונטרס ורבא לטעמיה דלפני התורף גזר ע"מ אטו חוץ לרבנן דרבי ומ"מ אין מכאן הכרע דאפשר לפרש דכי אמר שתקוה לבעל הוא מפני שלא יזכיר דבר הפוסל בגט כתנאי דחוץ או שלא יצווה להם לכתוב התנאי בגט אבל בע"מ אפי' לפני התורף כשר הוא וזה דעת הראב"ד והרמב"ן והרז"ה וכמ"ש בשמם ה"ה בפ"ח וזהו ג"כ דעת הר"ן בהמגרש (דף תקצ"ט) והרשב"א כתב שזה ג"כ דעת העיטור והרמ"ה ודבריו נוטים לסברא זו וכ"כ בתשובה ח"א סימן אלף רמ"ד שדעת כל הגאונים דאין ע"מ בע"פ פוסל אפי' לפני התורף דכולי האי לא גזרינן ונ"ל ראיה ממה ששנינו בתוספתא פרק מי שאחזו אמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי שתי שנים וחזר ואמר לב' תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי ק"ק זוז לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים רוצה תתן רוצה ממתנת אלמא אע"פ שאמר להם לכתוב ליתן גט לאשתו על תנאי כשר דתנו דקאמר היינו לכתוב וליתן וכאותה ששנינו בפרק התקבל אמר לשנים תנו גט לאשתי וכאותה שאמרו בפ"ק דגיטין (יא:) האומר תן גט זה לאשתי ועוד מדקאמר וחזר ואמר לשנים ולא שלקחו מיד הראשונים ונתנו לאחרונים שא"כ כבר ביטל שליחות הראשונים אלא ודאי משמע דלעדים הוא שאמר לכתוב וליתן על תנאי וש"מ דע"מ בע"פ אפי' לפני התורף אינו פוסל עכ"ל ור"י ודאי דמכשר דהא אפי' בנכתב נמי מכשר אם נתקיים מיהו לכתחילה אין כותבין על שום תנאי כלל ואפי' בע"פ שכ"כ הר"ן בהמגרש שעכשיו נהגו ליזהר שלא לכתוב שום תנאי בגט לא להזכירו בשעת כתיבת הגט וכשר הדבר לפי שאין הכל בקיאין לחלק בין תנאי לתנאי ובין אחר התורף ללפני התורף גם ה"ה כתב שראוי שלא להזכיר שום תנאי וכדברי הרמב"ם ולענין גט הנכתב על תנאי בע"פ ראיתי הלכה למעשה שהובא לפני מה"ר אליהו מזרחי ז"ל גט שהיה כתוב סתם כהלכתו אלא שבשטר שליחות היה כתוב והגט הנזכר נכתב על תנאי כך וכך וכו' ופסלו הרב הנ"ל ואעפ"י שהבעל הלך למ"ה ולא היה איפשר להביא גט אחר אף על פי שרבו הפוסקים המתירים אמר הרב ז"ל שלא היה רוצה לסמוך עליהם להקל ונ"ל שהפריז על מדותיו שמאחר שרבו המתירין כדאי הם לסמוך עליהם בדיעבד מיהא וכ"ש בשעת הדחק ואפילו אם היה במידי דאורייתא כ"ש בדבר זה שהוא דרבנן לדעת רוב המפרשים כמו שיתבאר בסמוך. ולענין מ"ש הרמב"ם דהויא ספק מגורשת כתב ה"ה שיוצא לו מהירושלמי שבפ' כל הגט שפיסול תנאים הוי מפני שאין אומרים יש ברירה דאע"פ שנתקיימו מ"מ בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות והוא ז"ל סבור דגמרא דידן לא פליגא בהא דלא אדכריה בגמרא גזירה בדינים אלו אלא לדברי רבי אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו לא הזכירו כלל וכולהו פיסולי דרבנן דינא נינהו מחשש ברירה והו"ל ספק מגורשת זהו דעתו ז"ל אבל דעת הרבה מהמפרשים הוא דליכא מאן דפסול מדינא אלא חוץ בכתב ולפני התורף ושאר הפסולים הם משום גזירה אטו האי וכל מה שנזכר כאן כולן כשנתקיימו התנאים או שחוזר ומבטלן בשעת נתינה אין בהם מי שפוסל מן הדין ויש מוסיפין לפסול מן הדין חוץ לפני התורף אפילו ע"פ והשאר מן הגזירה עכ"ל ודעת הרשב"א והר"ן בהמגרש שלא כדברי הרמב"ם שסובר דגמרא דידן לא פליג אירושלמי בטעם פיסול התנאים: