בית יוסף, אבן העזר קסז:יז
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 167:17
Open in the reader →1ומ"ש רבינו דלדעת הרא"ש אינו נאמן לאוסרה וכו' מדברי התוס' נראה שתופסים דברי רש"י כפשוטה דצרה שריא בכל גווני וכתבו שכן פר"ת ובחד לישנא מפרש ר"י כוותייהו בענין צרה ופליג עליה רש"י במה שפירש דברייתא דקתני היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי דאאחר ל' קאי ובאידך לישנא פליג עלייהו בענין צרה וקאמר דלא שריא צרה אלא לאחר ל' דוקא ובסוף דבריהם כתבו ומחמת ב' הלשונות שפר"י נראה לאסור הצרה עד לאחר ל' אף אם יודו שניהם שבעל ולהצריך גט לכונסה אפי' תוך ל' אפי' שניהם מודים שלא בעל עכ"ל (וכ"ד המ"מ) ורבי' כתב בשם ר"י כלישנא דשרי ולא היה ראוי לכתוב כן בשמו כיון דאיהו גופיה ספוקי מספקא ליה. והרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו דין זה דצרה וצריך טעם למה והרא"ש תמה על הרי"ף למה השמיטו והניח הדבר בתימה ולע"ד נראה שהם ז"ל מפרשים כפר"ח וכדמשמע מפשטא דפירש"י דצרה בכל גווני שריא ומפני כך לא הזכירוה דכיון שלא נזכר מהי תיתי לן לאוסרה: (ב"ה) וכיון דמהרי"ף והרמב"ם משמע דשרי ורבי' חננאל סבר הכי ודברי רש"י כפשטן הכי מוכח ומה שרצה הרא"ש לפרש דבריו לאסור אינו מוכרח כדבריו ויש לדחות ונקטינן להתיר ואע"ג דר"י משמע דמספקא ליה לא שבקינן פשיטותא דכל הני דכוותא משום ספיקא דידיה: