בית יוסף, אבן העזר לד:ג
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 34:3
Open in the reader →1מאי מברך אקב"ו על העריות וכו' בפ"ק דכתובות (שם) ופרש"י ואסר לנו את הארוסות מדרבנן שגזרו על הייחוד של פנויה ואף ארוסה לא התירו עד שתכנס לחופה ובברכה כדפרישית כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואדרבנן נמי מברכין וציונו ואסר לנו כדאשכחן בנר חנוכה והתיר לנו את נשותינו הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין וכתב הר"ן שר"ת הגיה בנוסח הברכה והתיר לנו את הנשואות לנו ורבינו האי כתב והתיר לנו ע"י חופה וקידושין ואין מנהג בישיבה לומר את הנשואות ופי' ע"י חופה וקידושין אף על פי שקידושין קודמין לחופה היינו ע"י חופה וקידושין שקדמו להם. וכתב בספר העיטור שעיקר הנוסחא הוא על ידי חופה בקידושין בבי"ת אלא מפני שהדוקנים קראום לבי"ת ההוא רפה מפני שהיא סמוכה לה"א שהיא מאותיות אהו"י ומרפות בג"ד כפ"ת טעו הסופרים וכתבו בוי"ו עכ"ל: ומ"ש בשם הרא"ש ונהגו לומר מקדש ישראל ע"י חופה וקידושין כ"כ בפסקיו שם והר"ן כתב בשם הרמב"ן שאין חותמין מקדש ישראל ע"י חופה וקידושין. אף ע"פ שכתוב במקצת נוסחאות לפי שאינו ראוי לברך על החופה שאינו נעשה עכשיו ועוד שמקדש ישראל הוא מעין הפתיחה שקדשם בכל עסקי נישואין לפיכך אין לחתום אלא מקדש ישראל בלבד וכ' רבי' האי גמרא הוא מקדש ישראל וכך חותמין בשתי ישיבות מימות חכמים הראשונים ועד עכשיו ותוספת זה שאתם מוסיפין גריעותא היא שאין קדושת ישראל תלויה בכך ונאה לכם לחזור להלכה ולמנהגינו בהסכמת הכל עכ"ל רבינו האי ובהלכות רבינו ז"ל מצאתי בא"י מקדש ישראל ע"י חופה וקידושין ובכתב ידו נמחק ע"י חופה וקידושין ועיקר עכ"ל הרמב"ן ז"ל וכך היא נוסחת הרמב"ם בפ"ג בא"י מקדש ישראל וכן אנו נוהגים. וכתוב עוד בנוסח הרמב"ם בתחלת הברכה בא"י אקב"ו והבדילנו מן העריות וכ' ה"ה גירסא נכונה היא והוא על מה שאמרו קדושים תהיו הוו פרושים מן העריות וכתב הר"ן וא"ת היכן מצינו ברכה כגון זו שמברכים על האיסור והלא אין מברכין שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוטה ועוד למה אין מברכין במטבע קצר אשר קדשנו על הקידושין כמו שמברכין על כל המצות במטבע קצר על המילה ועל השחיטה י"ל דודאי אין ברכה זו ברכת המצוה ממש שא"א לברך כפי מה שראוי לברך בברכת המצות שאין לברך בשעת הקידושין אשר קב"ו על הקידושין משום דאין מברכים על המצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה כי הא דאכתי מחסרא מסירה לחופה ובשעת כניסתה לחופה א"א לו לברך על קידושין וחופה כיון שכבר קידש מזמן מרובה וכשבא לקדש ולכנוס כאחת נמי לא ראוי לתקן לו ברכה בפני עצמה כדי שיהא תופס ברכה שוה לכל וכיון דברכת המצוה ממש א"א לא רצו להוציא מצוה זו בלא ברכה כלל ותקנו לברך בה על קדושתן של ישראל והיינו שהקב"ה בחר בהם וקדשם בענין זווג באסור להם ובמותר להם והיינו שצונו על העריות וכדי שלא יטעה השומע לומר שבקידושין אלו בלבד הותרו המותרות הוצרכו לומר ואסר לנו את הארוסות בלאו דלא תסור והזכיר היתרן דהיינו ע"י חופה וקידושין עכ"ל והרא"ש הקשה ג"כ קושיות אלו ותירץ נ"ל כי ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצוה כי פריה ורביה היינו קיום המצוה ואם לקח פלגש וקיים מצות פריה ורביה אינו מחויב לקדש אשה והילכך לא נתקנה ברכה במצוה זו ואף בנושא אשה לשם פריה ורביה כיון שאיפשר לקיים מצות פריה ורביה בלא קידושין וברכה זו נתקנה לתת שבח להקב"ה אשר קב"ו להבדילנו מן העמים וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא אחת מן העריות והזכירו בו היתר נשואות בחופה וקידושין ואיסור ארוסות שלא יטעה אדם לומר שהברכה של קידושין נתקנה להתירה לו לכך הזכירו חופה לומר דדוקא ברכת חופה היא המתרת הכלה ולה"נ הקדימו חופה לקידושין לומר התיר לנו את הנשואות ע"י חופה שאחר ברכת הקידושין ע"כ: