בית יוסף, אבן העזר צח:יד
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 98:14
Open in the reader →1כתב הרי"ף אף על פי שהאמינה על יורשיו ועל הבאים מכחו אין מועיל אלא לענין יורשים אבל אין פיטור מועיל לגבות מלקוחות בלא שבועה וכו' בפרק הנזכר אהא דתנן מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה כתב ואע"ג דכתב לה בעלה נאמנות לא תפרע אלא בשבועה דלא מהניא נאמנות אלא דהימניה לוה למלוה עליה דידיה ועל ירתיה בתריה אבל היכא דאיכא עליה חוב לאיניש אחרינא או כתובת אשה או לוקח דזבן מיניה לא מהניא ומסתייע הדין סברא מהא דגרסינן בפ"ב דכתובות (יט.) האומר שטר אמנה הוא אינו נאמן ואמרינן דקאמר מאן אילימא דקאמר לוה וכו' לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים אלמא כל היכא דחב לאחרים וליכא גביה מהיכא דפרע אין הודאתו הודאה והא נמי דכוותה וכתב הרא"ש מקשינן על דבריו מהא דתנן במתניתין דמועיל נאמנות שכתב לאשה אף על הבאים ברשותה ותניא בתוספתא אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה או נתנה לאחר וא"כ הבאים ברשותו נמי הוי שמכר נכסיו לאחרים וקתני דמועיל נאמנות וגובה האשה מהם בלא שבועה ויש לתרץ דבריו דהא דקאמר דלא מהני נאמנות היינו אחר שמכר נכסיו דומיא דשטר אמנה דלאו כל כמיניה לגרועי כח הלקוחות אחר שמכר להם כבר אבל אם קדם הנאמנות ללקוחות דלא פקע בשביל שמכר נכסיו לאחרים וכן חילק בעל המאור אבל מתוך דברי רב אלפס ז"ל משמע שלא ירד לחילוק זה דמשמע דמפליג בין ירתיה ללקוחות דומיא דירתיה וכן כתב ר"ח ז"ל מעשים בכל יום שאין נפרעין מן המשועבדים אע"פ שיש להם נאמנות בשבועה ומן היתומים שלא בשבועה ואיפשר דטעמיה משום דחיישינן לקנוניא שמא פרעו והחזיר לו השטר אע"ג דמפרש בתוספתא דבאים ברשותה היינו לקוחות שבאים ברשותו לאו היינו לקוחות אלא אפוטרופוס שמינה על נכסיו והראב"ד והרמ"ה ז"ל חילקו גם הם בין קדמו הלקוחות ובין קדם הנאמנות והאידנא דנפישי רמאין נכון להחמיר כדברי ר"ח והרי"ף עכ"ל: (ב"ה) וכתב הרמב"ם בפי"ט מהלכות מלוה ולוה שאפי' התנה בפירוש שיגבה מהלקוחות בלא שבועה אין תנאי מועיל שאין זה יכול להתנות לאבד ממון חבירו והכי נקטינן: