בית יוסף, אבן העזר צח:יט
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 98:19
Open in the reader →1ומ"ש ואם ייחד לה מטלטלי אפי' אינה בעין גובה בלא שבועה וכו' שם מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה ליתנהו בעינייהו פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והילכתא בלא שבועה ופירש רש"י מטלטלי ואיתנהו בעינייהו וכו'. המייחד מטלטלי לכתובת אשתו ומת והם בעין והיא נפרעת מהן נוטלתן שלא בשבועה דטעמא מאי אמור רבנן מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה דחיישינן דילמא צררי אתפסה והכא היינו צררי דאתפסה: ליתנהו בעינייהו. כגון שאבדו: בלא שבועה. דכיון דאבוד הני לא אתפסה אחריני וכל נכסיו אחראין לכתובה ונפרעת מן הקרקעות אבל הרי"ף כתב ליתנהו בעינייהו בלא שבועה והוא דידיע דהני מטלטלי מחמת מטלטלי קמאי נינהו וכ"כ הרמב"ם בפי"ג מהלכות אישות וכתב הר"ן שהזקיקם לומר כן לישנא דליתנהו בעינייהו דמשמע דאיתנהו מיהת אבל לא בעינייהו ואילו לדברי רש"י לא הל"ל אלא איתנהו וליתנהו וגם הרא"ש כתב טעם זה אלא שהקשה לפירוש הרי"ף ז"ל א"כ מ"ט דבני מתא מחסיא דאמרי צריכה שבועה מ"ל מטלטלי קמאי מ"ל מטלטלי אחריני דאתו מחמתייהו ע"כ ומפני כך כתב רבינו שמסקנת הרא"ש כפירש"י ומ"מ מה שהקשה על הרי"ף אינה קושיא דטעמא דבני מתא מחסיא משום דכשהבעל בא למכור מטלטלין שייחד לה אף ע"פ שדעתו לקנות בדמיהם מטלטלים אחרים לא סמכא דעתה דאיתתא ומסתמא לא יהבה ליה עד דמייחד לה אחריני וכתב הרמב"ם בפרק י"ח הנכסים עצמם שהם נדוניתה נוטלת אותם האלמנה בלא שבועה ואם מתה בלא שבועה יורשיה יורשים כתובתה שהיא נצ"ב וביאר ה"ה שאם נאבדה הנדוניא או נפחת ובאה לגבות מן היורשים צריכה לישבע ואם מתה בלא שבועה ודאי אין יורשיה נוטלים דלא עדיף מחוב בעלמא וכתב הריב"ש דה"ה אם נמכרה נכסי נדוניתא ולקחו אחרים בדמיהם כיון שאם לא מתה היתה נוטלת אותם בלא שבועה אין לומר אף כשמתה כבר נתחייבה שבועה ואע"ג דבההיא דר"פ אף על פי מיירי כשייחדם לה הבעל לאחריות כתובתה כל שהם מנדוניתא הרי הם מיוחדים לה שהרי יכולה לומר כלי אני נוטלת ואין הבעל יכול לסלקה משום שבח בית אביה עכ"ל: כתוב בתשובת הרא"ש כלל נ' סימן ז' שנשאל על אלמנה שצוה בעלה שתטול כתובתה ופטרה משבועה והאמין אותה על הבאים מכחו בכל מה שתאמר נאמנות גמורה ואחר מות בעלה קרעה שטרי חובות שהיו לבעלה על אחרים והחזירתם להם קרועים ואמרה שכך צוה לה בעלה ושהוא האמינה בכל מה שתאמר והשיב שיש להחרים אם שום אדם יודע שהשטרות היו קיימים אחר מות אביהם אז לא מהימנה לומר בעלי ציוני להחזירם לבעליהם קרועים דמכח נאמנות שהאמינה בעלה לא מהימנה שמה שכתוב בצואתו והאמין אותה על כל הבאים מכחו מכל מה שתאמר לא קאי אלא אמאי דכתיב לעיל ופטר אותה משבועה אבל לא האמינה על כל נכסיו לומר של פלוני ופלוני הם וגם אינה נאמנת לומר פרועים הם במגו דאי בעיא קלתינהו שהרי לא הופקדו בידה כההוא דפרק זה בורר (סנהדרין לא.) אלא ברשות היורשים היו אחרי מות אביהם והיא נכנסה לרשותם ולקחה שטרות וקרעתן וחייבת לשלם דמיהם כפי שומת הדיינין שישומו ערך השטרות כמה היו שוים לימכר ואפילו אין עדים שראו השטרות אחרי מות אביהם חייבת לפרוע דאין כאן מגו לפטרה כיון שהיא מודה שהחזירם להם חייבת לשלם :