בית יוסף, אורח חיים קסח:ז
בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 168:7
Open in the reader →1ומ"ש וכן פת כותי נקיה ופת קיבר של ישראל מברך על איזה מהם שירצה כ"כ שם התוס' והרא"ש והמרדכי ולמדו כן מהירושלמי שנזכר בסמוך ומדמינן פת ישראל לפת טהורה ופת כותי לפת טמאה ומיהו המרדכי כתב אם אינו נזהר מפת של כותי נראה מדבריו שאם הוא נזהר מפת של כותי לא יבצע אלא מפת ישראל אע"פ שהוא קיבר. וכתב עוד בתוס' אבל רבינו שמשון צוה לסלק הפת לבן של כותי מעל השולחן עד לאחר ברכת המוציא וכן כתב המרדכי וכ"כ בהגהת מיימון פ"ז בשם השר מקוצי וכתוב בת"ה שכן נהגו: כתוב בת"ה שב"ה שאינו נזהר מפת של כותי ואין דעתו לאכול כל הסעודה רק פת של כותי כי היא נקיה אבל בני ביתו אוכלים מפת שאינו נקיה שהוא כשר ושתי הלחם מונחים על השלחן אע"פ שנהגו רבותינו כמו שצוה השר מקוצי מ"מ כה"ג צריך לבצוע על פת נקיה של כותי הואיל והוא הבוצע ואין דעתו לאכול אלא מאותו פת ולא מן הכשר דהא דאמרינן (ברכות מ:) המוקדם בפסוק קודם וכן החשוב או החביב קודם היכא דרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאידך לא מחויב לאכול מן המוקדם או חשוב או חביב כדי להקדימו אפי' שהוא לפניו ואע"ג דבני ביתו רצונם לאכול מפת כשר והוא בוצע עליהם מ"מ הוא עיקר ואזלינן בתריה הואיל ופסק ירושלמי דעל איזה מהם שירצה יברך היכא דבעי למיכל מתרווייהו והא דכתב במרדכי פ' אין מעמידין מדברי ראבי"ה נראה שאם היה מיסב על שולחן ישראל האוכל פת של כותי והבע"ה נזהר מפת של כותי כיון דמצוה מוטלת עליו לבצוע יבצע מן היפה וראיה מן הירושל' פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה על איזה מהם שירצה יברך וכיון דהותר לבצוע הותר לכל הסעודה הזאת זכר לדבר הואיל והותר לצרעתו הותר נמי לקריו (יבמות ז.) ע"כ הא קמן אע"ג דבע"ה אינו רגיל לאכול מן החביב ואין בדעתו לאכול הימנו אפ"ה מצוה להקדימו יש לחלק שפיר דכל ברכת הנהנין תליא בחביבות דעל חביבות הנאתו הוא מברך ומשבח ולכך במילתא דראבי"ה נהי נמי דב"ה נזהר מפת של כותי אינו זה בשביל שאינו חביב לו אלא מניח משום פרישות ולכך היכא דמצי למצוא עילה שיאכל בהיתר ולא יצטרך לפרישות כגון הכא שמחבב בו המצוה שרו ליה רבנן ואהא מייתי ראיה מן הירוש' דקאמר פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה על איזה מהם שירצה יברך משמע ליה אפי' אי פרוש הוא שלא לאכול חולין טמאים אפ"ה יברך על הטמאה אם ירצה משום חבוב המצוה ויאכל ממנו ה"ה לגבי פת של כותי [ולאו דוקא נקט ראבי"ה אם היה מיסב על שולחן ישראל האוכל פת של כותי] דבלא דידיה נמי שרי אלא נקט הכי דלא תימא מי הוא זה המביא פת של כותי על השלחן הואיל וב"ה נזהר ממנו אבל לעולם כל שאין רצונו לאכול מן המוקדם או החשוב או החביב מפני שאינו חפץ בו אינו נראה כלל שיתחייב לברך עליו לאכול ממנו כדי להקדימו עכ"ל: