בית יוסף, אורח חיים רמג:א
בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 243:1
Open in the reader →1גרסינן בספ"ק דע"ז תניא רשבג"א לא ישכיר אדם מרחץ לעכו"ם מפני שנקרא' על שמו ועכו"ם עושה בה מלאכה בשבתות ובי"ט ודייק בגמ' שם אבל שדהו לעכו"ם מאי שרי מ"ט אריסא אריסותי' קא עביד מרחץ נמי אמרי אריסא אריסותיה קא עביד אריסא למרחץ לא עבדי אינשי ופירש"י אבל שדהו לעכו"ם שרי להשכיר ואע"פ שנקראת על שמו לא חשדי ליה דלהוי כעכו"ם שלוחו אלא אמרי אריס' הוא וקבלה עליו לשליש ולרביע ועליו מוטלת לעשות כולה אבל מרחץ כיון דלאו לאריסותא עביד אמרי שכל הריוח לישראל ושכר את העכו"ם בכך וכך ליום ונמצא העכו"ם עושה מלאכ' בשליחותו של ישראל ואף על גב דרשב"א פליג התם ארשב"ג פסקו התוס' והרא"ש הלכה כרשב"ג וכן דעת הרי"ף שם ובס"פ כל כתבי וכן פסק הרמב"ם בפ"ו וכן דעת סמ"ג וסמ"ק והתרומה. וכתב הר"ן מהא שמעי' דכיון שיש לעכו"ם חלק בפירות השדה אף על פי שישראל נהנה ממלאכת שבת מותר דכיון דכולה מלאכה רמיא עליה דעכו"ם כי קא עביד העכו"ם אדעתא דנפשיה עביד והנאת ישראל ממילא אתיא הלכך שרי וכ"ש שמותר להשכי' שדהו לעכו"ם כגון שהעכו"ם שוכרו בסך ידוע דבכה"ג עכו"ם כי קא עביד בדנפשיה קא עביד וישראל לא מתהני כלל וכן דעת הרמב"ם בפ"ו וכן דעת הרא"ש בסוף פ"ק דע"ז שהתיר להשכיר תנור ומרחץ והזכירו רבינו בסמוך: