בית יוסף, אורח חיים רפד:ד
בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 284:4
Open in the reader →1ויכוין כל אדם לברכת הקורא בתורה וכו' כ"כ הרא"ש בסוף ברכות וקטן יכול להפטיר כדתנן (מגילה כג.) ובסימן רפ"ב כתבתי אם קטן מפטיר ביום שמוציאים שני ספרים כתוב בתשו' להרמב"ן סימן קנ"ט לקרות ההפטרה במקום שאין ס"ת פי' שלא קראו בס"ת אסור שלא נתקנה אלא אחר קריאת ס"ת ושיקרא בתורה ואח"כ בנביא עכ"ל ונראה דהיינו להפטיר ולברך אבל אם רצה להפטיר בלא ברכה מפטיר ואין בכך כלום ובתשובת הרשב"א שכתב הכלבו על איסור קריאה בס"ת פסול כתוב ובהפטרה ששאלת א"א שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפי' בלא ספר עכ"ל ונראה שט"ס יש בה וצרוך להגיה אפשר במקום א"א ומיהו דוקא במקום שקראו בתורה ואע"פ שהס"ת פסול אבל אם לא קראו כלל בתורה נראה שאין מפטירין בברכה וכדברי תשובה להרמב"ן מצאתי בתשובה אשכנזית במקום שאין ישראל יודע להפטיר לא יעמוד כהן או לוי להפטיר כהן משום פגמו של ראשון ומשום עצמו אלא ישראל יפטיר ואם אינו יודע יקראוהו דאטו מי חמיר מקריאת בכורים וקריאת חליצה עכ"ל ולדידן שאנו נוהגים לקרות כהן או לוי שני בתוך העולים וסומכים על מה שש"ץ אומר בעת שקורהו לעלות אע"פ שהוא כהן או אע"פ שהוא לוי פשיטא שעולה למפטיר ע"פ תיקון זה כתוב בתשובות הריב"ש אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הא' אלא צריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הא' כמו בס"ת ולא דמי לש"צ שנשתתק באמצע התפלה שמתחיל מתחלת ברכה שטעה זה דהתם כבר יצאו הציבור י"ח מאותם ברכות שקרא הראשון משא"כ בהפטרה שצריך לברך לפניה ולאחריה: וכתב עוד הוספת לשאול שמפטיר אחד קורא פסוק אחד והב' פסוק אחר וקורין אותה בדילוג וזה מנהג טעות כי המפטיר שקרא בתורה מפני כבוד התורה צריך שיקרא הוא כל ההפטרה עכ"ל. גרסינן בסוטה פרק אלו נאמרין (סוטה לט:) א"ר תנחום אמר ריב"ל המפטיר אינו מפטיר עד שיגלל ס"ת וכתבוהו הרי"ף והרא"ש פרק הקורא עומד וכתב המרדכי פי' הר"ש עד שיגמור הגלילה כדי שגם הגולל יבין אל המפטיר וכן פירש"י (שם) ובשבלי הלקט כתב הטעם משום דאיכא בזיון ס"ת שלא נגלל עדיין והם קורים בנביא כדאמרינן ביומא (ע.) וניתי ס"ת וניקרי ביה ומשני משום פגמו של ראשון ואם בס"ת אחר אסור לקרות כל זמן שהוא פתוח משום פגם הראשון כ"ש שאסור להפטיר בנביא עד שיגלול ס"ת עכ"ל וראייתו איני מכיר דפגמו של ראשון אינו כדמשמע מדבריו אלא כדי שלא יאמרו שהוא פסול והאי טעמא לא שייך במפטיר עד שלא יגלל ס"ת כתוב עוד בשבלי הלקט בשם הגאונים כשמברך אחר ההפטרה אינו רשאי לסלק ספר הנביאים כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר ע"כ וגם זה איני מוצא לו טעם כתוב עוד בשבלי הלקט אחר קריאת התורה נהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקים בצרכי ציבור וכתב ה"ר בנימין לפי ששבת הוא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבא ויום שגם המתים נוחים בו ואינם נדונין ראוי להזכירם למנוחה ולברכה ולהתפלל עליהם וכן מברכים על העוסקים בצרכי ציבור וצדקה וג"ח והמתקנין נר למאור ומעילים או כל דבר לכבוד התורה והעוסקים בתורה והחי יתן אל לבו כמה גדול שכר העוסקים בתורה ובמצות ומה שנהגו להזכיר נשמות ולפסוק צדקה בעד המתים שיועיל להם מצאתי בשם ה"ר שניאור שמעתי שיש בדרש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מגיד שהמתים צריכים כפרה נמצינו למדים ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים ונראה דעל זה סמכו העולם בהא דאמרינן פ"ק דקידושין (לא:) אומר הרי אני כפרת משכבו תוך י"ב חדש ש"מ דמתכפרים המתים בחייב בגופם וה"ה בממונם ומה שדורש בספרי ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים נראה דה"פ שההורג הזה מגלגל בעון זה ואפילו על אותם שמתו מאותו היום עד שיצאו ממצרים דה"פ דדריש בתר הכי אשר פדית ה' ע"מ כן פדיתנו שלא יהיה בינינו שופכי דמים כדמפרשים טעמא משום דכל ישראל ערבים זה לזה הוא וע"מ כן נפדו שלא יהא בם ובזרעם שופכי דמים וזה עבר ע"כ נעשים גם המתים ערבים עליו ובשילהי כריתות (כו.) יש להוכיח כן וה"ר אביגדור אומר שאין טעם על מה סמכו ומה שאומר בדרש כפר לעמך ישראל שהמתים צריכין כפרה עד יוצאי מצרים דוקא ברוצח אבל לענין צדקה לא אשמעינן מידי עכ"ל. בשבת שהפרשיות מחוברות כתב המרדכי בפרק בני העיר והגהת מיימון בפי"ג מהלכות תפלה שי"א להפטיר בהפטרת פרשה ראשונה וי"א בהפטרת פרשה שנייה וכתוב בשבלי הלקט שכך היא הנכון שהרי בה אנו מפסיקין ובה קורא המפטיר וכ"כ הרמב"ם בסוף סדר התפלות שהוא מנהג ברוב המקומות וכן אנו נוהגים :