בית יוסף, אורח חיים תנב:ט
בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 452:9
Open in the reader →1וא"א ז"ל כתב שדין יורה גדולה כדין שאר כלי וכו' בפרק כל שעה כתב על תשובת הגאונים דבסמוך וכל זה מיירי כשהיורה הגדולה היא בת יומא אז צריך להכשירה תחלה וכן נמי כל שהוא בן יומו אין להגעיל אלא א"כ יש במי היורה הגדולה ס' לבטל פליטת הכלי דהיינו כל עובי דופני הכלי דבכוליה משערינן דאם אין בו ס' כל הנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו אבל אם אינן בני יומן מותר להגעילו אפילו אין במים ס' לבטל את הכלי ואע"פ שטעם הפגום הנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו וה"ל כקודם הגעלה אין בו חשש דהוי כנ"ט בר נ"ט שנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בכלי וכולם היתר כיון שנפגם הטעם וכן נמי אם היורה גדולה אינה בת יומא אינו צריך להכשיר מטעם שפירשתי ובערב הפסח קודם שעה חמישית דשעת היתר הוא מותר להגעיל אפילו בן יומו משום דהוי נ"ט בר נ"ט החמץ נ"ט בכלי והכלי במים וחוזר ונבלע בכלי וכולהו היתר והוו כמו דגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח ואפילו לדברי המפרשים עלו אין נתבשלו לא הכא שרי דהתם הבשר הנבלע בדגים חשוב טעם כי נבלע אוכל באוכל שדגים ראויים לאכילה והבשר נותן בהם טעם לשבח הלכך אסר לאוכלן בכותח אם נתבשלו אבל הכא טעם החמץ הנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בדופני הכלי אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל עכ"ל ונ"ל שהטעם שכתב רבינו דדמי לנ"ט בר נ"ט ולא כתב משום דהוי נ"ט בר נ"ט הוא מפני שי"א דההיא דדגים שעלו בקערה דקאמר בגמרא דהוי נ"ט בר נ"ט היינו דוקא בעלו אבל בשנתבשלו לא ואנו צריכין לחלק בין נתינת טעם באוכל לנתינת טעם במים וכמו שחילק הרא"ש לכך כתב דדמי לנ"ט בר נ"ט וז"ל שבלי הלקט אע"פ שמגעילין כלים משום איסור חמץ מותר להגעיל אפילו כלים בני יומן משום דהוי נ"ט בר נ"ט של היתר קודם שיהא איסור כמו דגים שעלו בקערה שמותר לאוכלן בכותח משום דטעם בשר נכנם בקערה ומהקערה בדגים הרי כאן שנים והדגים עדיין היתר קודם שיאכלם בכותח ה"נ טעם חמץ נכנס בקערה ומהקערה במים כשמגעילה הרי כאן ג' קודם שיבואו לידי איסור חמץ ואע"פ שי"א דוקא דגים שעלו בקערה רותחת או דגים רותחים שעלו בקערה מותרים אבל נתבשלו אסורים מ"מ גבי חמץ שיש בו ג' נ"ט של היתר הכל מותר עכ"ל. ודברי הרא"ש הם מדברי התוספות בספ"ב דע"ז (עו.) ובפ' כל הבשר (חולין קח:) וכ"כ הגהות מיימון בפ"ה בשם ס"ה וכתב עוד בשם סמ"ק הא דמתירין להגעיל כלים בני יומן קודם ד' שעות זהו דוקא כשמכשירין כלים של חלב לבד ושל בשר לבד אבל אם בא להגעיל כלים של בשר ושל חלב ביורה אחת אז צריך להיות שלא יהיו בני יומן לכל הפחות אחד מהן או של בשר או של חלב דאז שרי שאותו שאינו בן יומו אינו אוסר אותו שהוא בן יומו לפי שהוא פגום וכן אותו שבן יומו אינו אוסר שאינו ב"י לשווייה כדידיה לפי שיש ג' נ"ט להיתר כדפרישית לעיל אבל אם היו הכלים של בשר ושל חלב שניהם בני יומן והגעילו הכל ביורה אחד אפילו קודם ד' שעות אסור בדיעבד דנהי דמשום חמץ ליכא משום בשר בחלב איכא ששניהן נ"ט לשבח. ולכך נהגו העולם להמתין מלהגעיל בע"פ עד שלא יהו בני יומן משום שרגילין להגעיל כלים של בשר ושל חלב יחד עכ"ל וכתב עוד הגהות מיי' התיר הר"מ להגעיל כלים של חמץ וכלי עו"ג יחד היכא ששניהם אינם בני יומן ששניהם נותנין טעם לפגם ואפי' מגעיל כלי עו"ג תחלה עכ"ל. ונראה דאם הוא קודם זמן איסורו אע"פ שכלי חמץ הוא בן יומו לית לן בה. ודע שהתוספות והרא"ש שמתירין להגעיל כלים שאינן בני יומן אחר זמן האיסור משום דאע"ג דבלעי מהדדי לית לן בה כיון שנפגם הטעם לטעמייהו אזלי דסברי דנ"ט לפגם מותר בפסח אבל הרשב"א סובר דאסור כמ"ש בסימן תמ"ז לפיכך כתב בתשובה דלעולם אין מגעילין בתוך הפסח שום כלי מחמת חמץ ואפילו שאינו בן יומו וכבר כתבתי בסימן הנזכר דאין לחוש לסברא זו דכמה רבוותא פליגי עלה: כתב הרשב"א בתשובה לענין מה שאמרת דכלי בן יומו אם יש במי' ס' כנגד גוף הכלי הנגעל מותר להגעילו י"ל שאין מגעילין ב' כלים בני יומן ביחד לפי שחזרו שניהם ככלי א' שאין במים כדי לבטל את שניהם אבל להגעיל כלים בני יומן זה אחר זה בזה נחלקו גדולי הדורות יש מהם שיראה מדבריהם שהוא מותר לפי שהראשון כבר נתבטל וכשמגעיל בו השני א"א חוזר וניעור אדרבה הוא מצטרף לבטל השני הבא אחריו וכדתנן בפ"ב דערלה הערלה מעלה את הכלאים וכו' וכ"כ הראב"ד ז"ל אבל מרבותינו לא הודו לו ואמרו דראשון ראשון בטל לאו דינא ולעולם טעמא לא בטיל ואפילו מין במינו שכל שנפל לבסוף איסור המצטרף לראשון והיה טעמו נרגש בנמוקו דמין ושאינו מינו אף מין במינו חוזר ומצטרף ומה ששנינו (ערלה פ"ב) בערלה וכלאי הכרם שמעלין זה את זה היינו ששיעורן במאתים וכן בתרומה ששיעורו בק' וכשנפלה כאן סאה אחרת עדיין אין כאן נ"ט הא אם חזר ונפל שם כ"כ מן האיסור עד כדי שיחזור לנ"ט היינו ס"א אף הם חוזרין ונעורים ויש לו ראייה בגמרא דבני מערבא דגרסינן התם גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשים חולין ואין בהם נ"ט ריבה עליהם גריסין מחולין מין מעורב מינו לאסור פי' בתמיה לא תהא גדולה מיין נסך וכו' הדא אמרה ריבה עליהם גריסין תרומה אסור אלמא לא אמרינן ראשון ראשון בטל ולפיכך אין מגעילין ב' כלים בני יומן אפי' זה אחר זה דאיסור חוזר וניעור . כתב המרדכי בפ' כל שעה השיב רב האי על אודות היורה הגדולה שמגעילין בה כלים שאין צריך להגעילה אחר שהגעיל בה הכלים וכן הורה רש"י ובסה"מ כתב שיש להגעילה אחר שהגעיל בה את הכלים עכ"ל. וכ"כ ר"י שחוזר ומגעיל כבתחלה כדי להכשירה שיוכל להשתמש בה בפסח. ונ"ל שלפי מ"ש רבינו בסמוך בשם הרא"ש היינו דוקא כשהכלים שהוגעלו בתוכה היו בני יומן ולא היה במים ס' כנגדן וההגעלה היתה אחר ארבע שעות שהוא זמן איסור חמץ הא לאו הכי אם היורה היתה מוכשרת קודם שיגעילו בה א"צ לחזור ולהגעיל אותה וז"ל שבלי הלקט כתב ה"ר ישעיה הנכון בעיני שאע"פ שהיורה אסור מותר להגעיל לתוכה כלים אך אם ינקה אותה יפה שלא תהא מליאה זוהמא ואותו הגיעול שהיא פולטת הוא מתבטל במים עד שהם מותרים בשתייה וכיון שבטל הגיעול במים אין בו כח לאסור הכלים הלכך אם הוגעלה היורה תחלה אינה צריכה הגעלה פעם שנייה: כתב עוד המרדכי שם בשם הרוקח לא יניח אדם כלים הרבה לתוך סל ויגעיל בבת אחת ואע"ג דאמרינן פרק חומר בקדש (כב.) גבי טבילה סל שמלאו כלים ומטבילן טהורים ופ"ו דמקואות אומר סלים שמלאן כלים ומטבילן טהורים דוקא לגבי טבילה ולא לגבי רתיחה עכ"ל: כתב עוד המרדכי שם קערות גדולות או לוח שנושאין עליו מולייתא של בשר או של גבינה צריך ללבן אבנים באש ויניח על הדף ויערה עליהן או בקערה גדולה שאין יכול להכניסה בכלי יעשה להם כן כי לפעמים נשפך מן המולייתא רותחת על הדף ע"כ צריך כלי ראשון עכ"ל : מצאתי כתוב בשם ספר אגודה בשעת הגעלה לא יגעילם בצבת דבמקום לקיחת הצבת לא סליק דיקולא דמיא : כתב הרשב"א בתשובה (סימן תק"ג) שהרמב"ן היה אומר שאין מגעילין אלא במים ולא בשאר משקין והוא ז"ל חולק עליו וסברת הרמב"ן כתב הר"ן בס"פ כל הבשר וכתב בא"ח שכל זה לכתחלה אבל בדיעבד מותר והמים מעורבים באפר שקורין לישיאה נראה שדינן כשאר משקין וכתב עוד שדעת הר"ש בפ' דם חטאת כדעת הרשב"א : וכתב עוד בא"ח חמי טבריא דינן כרותחין לענין בליעה אבל אין מגעילין בתוכן אפילו דברים שדינן בכלי שני לפי שאינן תולדות האור וכבר אז"ל כבולעו כך פולטו מה בולעו ע"י תולדות האור אף פולטו כן ואם נאסרו ע"י חמי טבריא אפשר להכשירן על ידן או על ידי חמי האור :