בית יוסף, אורח חיים ג:ה
בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 503:5
Open in the reader →1כתב בעל העיטור דוקא קודם אכילה יכולה להרבות בבישול וכו' והתוספות כתבו בפ"ק דביצה (יא:) גבי הא דאמרי' רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא וכן רגילים העולם שמערימים וצולים התרנגולת ואוכלין ממנה מן הכבד ומיהו ה"ר שמואל היה אומר דהיינו דוקא קודם אכילה אבל לאחר אכילה לא וכ"כ בהג"א שם וכן דעת הריב"ש בתשובה וכתב דמ"מ אם עבר ובישל אחר אכילה בהערמת אכילת כזית אין לו דין מערים לאסור עליו התבשיל אלא דין מבשל במזיד או בשוגג יש לו דשרי ובפ"ב דביצה גבי הא דתניא מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים פי' רש"י ובלבד שלא יערים לאחר שבישל לצורך לומר עוד אני צריך להזמין אורחים ויבשל תבשילין ויותירם לשבת וכתבו התוס' ע"ז וא"ת מ"ש מההיא דרב אדא מערים ומלח גרמא גרמא וי"ל דשאני התם דהוי איבוד אוכלין בעלמא ומשום שמחת יום טוב התירו דאי לא"ה חייש שמא יסרח הבשר ומימנע ולא שחיט אבל הכא בבישול דחמור וגם היה יכול לעשות תקנה על ידי עירוב תבשילין מבעוד יום עכ"ל משמע מדבריהם דאפילו קודם אכילה נמי כל שמבשל קדירות יותר מכדי צורך היום הוי מערים ואסור מיהו אם אוכל מעט מכל אחד כיון דקודם אכילה הוא מבשלם אפשר דשרי וכ"כ רבי' ירוחם גבי מי שלא הניח עירוב תבשילין שיוכל לבשל ולאפות לצורך יו"ט ואוכל מכל מין ומין ואם יותיר יותיר עכ"ל וכ' הרשב"א שנשאל על א' שהתיר לטפל ביום טוב ראשון בצק בגבינה לצורך ליל יו"ט שני ובלבד שיתן מעט מאחת מהנה לתינוק א' והביא ראיה מרב אדא בר אהבה דמערים ומלח גרמא גרמא והוא ז"ל השיב שטעה שאם אתה אומר כן למה הוצרכנו להתיר למלאות קדורה בשר מחמת שהתבשיל יפה בזמן שהקדירה מליאה בשר והא לדברי המתיר מותר לבשל כמה חתיכות בזא"ז ואפי' בקדירות מוחלקות כיון שהוא רוצה לאכול אחד מהחתיכות ועל מה שהביא המתיר ראיה מרב אדא דמלח גרמא גרמא כתב דטעות גמור הוא בידו דהתם היינו משום שמחת יו"ט והתירו סופן משום תחלתן שאם אי אתה מתיר לו כן אף הוא לא ישחוט ואתי לאימנועי משמחת יו"ט והערמה זו מותרת לפי שלא באה לו מחמת פשיעתו כאותה הערמה דאפייה מחמת שנאבד עירובו בפשיעתו וכ"ש עכשיו שלא רבים יחכמו ולא עדיפי מבני בשכר והמרדכי כ' בפ"ב דביצה אמר רבא הלכה כרשב"א ל"ש תנור קטן וכו' ומשמע אפילו בהערמה והא דתניא לקמן ואם הערים אסור מוקמינן ליה בתלמודא דחנניא היא ואליבא דב"ש ורבינו יואל התיר לאפות ביום טוב לצורך ברית מילה שחל להיות ממחרת בחש"מ והוה יום חגם שלא היו יכולין לאפות אם לא ביו"ט ולא הוה די לקהל בתנור אחד והתיר לאפות בב' פעמים מפני צריכות פת אחד לכל תנור ותנור לשנים וג' ישראלים ע"כ אבל הגה"מ כ' בפ"א על מ"ש הרמב"ם ממלאה אשה תנור פת אע"פ שא"צ אלא לככר אחד בפר"ח כתב ובלבד שלא יערים כך קבלתי מרבותי היינו דלא כרבינו יואל שהתיר ג' תנורים מליאים לצורך ברית מילה של מחר בחש"מ רק ע"י צריכות פת א' מכל תנור ע"כ לשון הגהות חדשות ודבר פשוט הוא שאין הלכה כרבינו יואל שהרי הגהות והרשב"א פליגי עליה בהדיא וכ"נ מדברי התוספת בפרק כל שעה (פסחים לז.) גבי היתר אפיית פת עבה וכ"נ שהוא דעת כל הפוסקים: כתב הרמב"ם בפ"א אפה כדי לאכול ביום טוב והותיר מותר לאכול המותר בחול וכתב הרב המגיד זה פשוט ונלמד מדין מי שלא עירב עירובי תבשילין: כתב המרדכי בפ"ב דביצה מעשה היה בקולוני"א שאפו לכתחילה פשטיד"א מיו"ט לחבירו והתירו רבני קולוני"א בדיעבד באכילה כר"י דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למ"ש בין לו בין לאחר וכ"ש בי"ט דקיל ורבינו יואל אסר דע"כ לא שרי ר"י אלא גבי שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי ביה אבל יו"ט דקיל אי שרי ליה אתי לזלזולי ביה ואסור וכן אמר ה"ר אביגדור שראה שבא מעשה לפניו וצוה להשליך לאיבוד ואפילו ליתן לשפחתו אסר לו עד כאן לשונו ובתשב"ץ כתב שמהר"ם התיר אשה שאפתה מי"ט ראשון של ראש השנה לחבירו מדתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל והרמב"ם כתב בפ"א המבשל או האופה ביו"ט כדי לאכול בו ביום או שזימן אורחים ולא באו ונשאר התבשיל והפת הרי זה מותר לאוכלו בין בחול בין בשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור. ואפי' בשבת שאחר יו"ט מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד וכתב ה"ה שכתב כן מדאמרינן גבי יו"ט שחל להיות ערב שבת ונאכל עירובו קודם אפייה ובישול מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור ואמר רב אשי דטפי החמירו במערים מבמזיד ולמד משם דכ"ש במערים לצורך חול דאסור וכן כתבו המפרשים עכ"ל וכ"כ הריב"ש בתשובה וז"ל הרשב"א שאלה תבשיל שנתבשל בי"ט ראשון לצורך י"ט שני אם מותר: תשובה זו בעיא בגמרא עבר ואפה מאי ואתינן למיפשטא מדתניא מי שהניח עירובי תבשילין וכו' ודחי רב נחמן והרי"ף לא פסק בה כלל ומיהו מסתברא דשרי חדא דמדדחו לה רב נחמן ורבה ש"מ הכי ס"ל ועוד דהו"ל משל דבריהם דאי מדאורייתא מישרא שרי דהא איכא הואיל וכ"נ מדבריהם אע"פ שלא כתב כן מפורש וכ"פ בעל העיטור ולזה דעתי נוטה: ויותר נ"ל הלכה שאפי' היו לו מאכלים אחרים ה"ז מותר ואע"פ שהקשו שם מהא דתנן המעשר פירותיו בשבת וכו' ואוקימנא בדאית ליה פירי אחריני ותו אקשינן מהמטביל כליו בשבת ואוקימנא בדאית ליה כלי אחריני א"נ אפשר בשאלה אני אומר שלא עמדו הדברים במסקנא שהרי חזרו והקשו עוד שם מהמבשל בשבת בשוגג יאכל וכו' ופירקו איסורא דשבת שאני ומסתברא לי דהשתא דאתית להכי כולהו אינך נמי איסורא דשבת נינהו ובהנהו הוא דאסרי במזיד דידהו אבל בי"ט כלל לא דמעיקרא הוא דמהדרי לפרקינהו כדי שלא תחלוק בין שבת ליו"ט אבל בסוף דלא קם ליה פריק פירוקא אחרינא דסגי לכולהו וכן נ"ל יישובן של דברים עכ"ל: