עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבית יוסף

בית יוסף, אורח חיים כו:יג

בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 526:13

Open in the reader →

1מעשה שמת תינוק בן ל' בי"ט השני ואומר הריב"א כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו וכו' וה"ר יעקב בן הר"י הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מת משמע דע"כ לא פליגי אלא כשמת ביום ל' דאילו עברו עליו ל' יום הא קי"ל (שבת קלה:) דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ואם מת בתוך ל' יום הרי הוא כאבן ואין דוחין י"ט לצורך קבורתו וכ"כ בהג"מ פ"א מה' מילה וז"ל נפלים אשר נהגו להסיר ערלתם בצרור אבן אסור אפילו בי"ט ב' של גליות דהא דאמרינן גבי י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ה"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו ויש בזיון בשהייתו אבל נפל דאין מצוה לקוברו כדמוכח בכמה מקומות בתלמוד שמטילין אותו לבור אין י"ט נדחה על צרכי קבורתו ועוד דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תורה אך שהמנהג להסירו משום תקנת הפושעים דאמרינן בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנה על פושעי ישראל עכ"ל וכן כתוב בהגהות אחרונות דמרדכי בסוף עירובין: (ב"ה) ויותר נראה לומר דבתוך ל' כיום ל' והמתיר בזה מתיר בזה ונראים דברי המתיר והוא שגמרו שערו וצפרניו שהרי על סמך זה דרוב נשים יולדות וולד קיימא אנו מוהלים בשבת לכל סתם וולדות שאין אנו יודעים שכלו להם חדשיהם ודברי ההגהות אינם אלא בנפלים שאנו יודעים בוודאי שלא כלו להם חדשיהם : כתב הר"ן בפ"ק דביצה איכא מ"ד דכיון די"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן קורעין בו שאף זה כבודו של מת ואינו נראה שאין אלו עסקיו וכן דעת הרמב"ן שלא לקרוע כלל עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בסוף פ"ו מה' י"ט אין קורעין בי"ט כלל אפי' קרוביו של מת וכתב ה"ה שכן עיקר ואפי' בי"ט שני האחרון של פסח ושל עצרת ושל סוכות שהקובר בהם את מתו נוהג בהם אבילות לדברי הגאונים אף בימים אלו אינו קורע לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וכ"כ רבינו בטור י"ד סי' ש"מ. אם אומרים צידוק הדין וקדיש בי"ט כתב רבי' בטוי"ד סימן ת"א. דיני מת לו מת ברגל או קודם הרגל ושמע שמועה ברגל כ' רבינו בסי' תקמ"ז ותקמ"ח ובספר י"ד בה' אבל. כתוב בתשובת הרשב"א דאע"ג די"ט שני לגבי מת כחול הוא מ"מ אסור בתפילין דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ומת שאני דמשום כבודו הקילו וכן לענין ז' ימי אבילות דרבנן הקילו ופשוט הוא. כתב הכלבו בסימן קי"ד כשמת בליל י"ט ב' משכימין וקוברים אותו למחר קודם תפלה וכשמת ביום קוברין אותו אחר אכילה: