בית יוסף, אורח חיים ל:כו
בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 630:26
Open in the reader →1ומ"ש סמך הסכך על העמודים פירוש והעומדים תקועים בארץ שאם היו תקועים במטה או בכרעים היינו דינא קמא כדפרישית אלא כשהם תקועים בארץ מידי ומשום הכי קאמר שאפילו אין גבוה י' מן המטה עד לסכך כשירה שמאחר שהסכך אינו נסמך על המטה ולא על כרעים לא חשיבא היא קרקעית הסוכה אלא הארץ שבה קבועים העמודים שעליהם נסמך הסכך וכיון שמהארץ לסכך גובה י"ט כשירה אע"פ שמהמטה עד לסכך פחות מי"ט לית לן בה כיון דאי שקיל לה למטה איכא אויר י' והסוכה מתקיימת דמטה לחודה קיימא ואין הסוכ' נפסלת בשביל שהכניס בה מט' ומיעט אוירה ואע"ג דאי שקיל לה למטה נפסלת הסוכ' משום דאין לה דפנות שכרעי המטה הם דפנותיה לית לן בה דאנן בתר סכך אזלי' למדוד ממנו ולקרקעיתו י' וכל היכא דשקיל לה למטה ואכתי קאי סכך לא חשיבה מטה קרקעית דידיה ודפנות הללו אינם מעלות ומורידות לענין זה: והר"ן כתב שנראין לו דברי הראב"ד בפי' משנה זו שלא קבע הסוכה על המטה אלא סמכה עליה ואם המטה זזה הרי הסוכה נופלת והיינו דאמרינן לפי שאין לה קבע בהמטה עומדת לינטל ותיפול הסוכה כיון שאינה אלא סמוכה ומ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה היינו טעמיה דאע"ג דתנן וכולן כשרים לדפנות ה"מ כשאין הסכך עומד עליה אבל להעמיד הסכך בדבר שאין מסככין בו אסור מדרבנן שמא יאמרו זה עומד וזה מעמיד כשם שראוי להעמיד כך מסככין בו ואע"ג דתנן העושה סוכתו בראש האילן כשירה ול"פ ר"י אע"ג דאילן פסול לסכך בו שאני אילן דלא חזי לסכך ולא שכיח דמסככי ביה ומש"ה לא גזר ר"י ומיהו נא נהירא דאילן שכיח לסכך וכדתנן הדלה עליה את הגפן והרמב"ן תי' בההיא דלא במסכך ע"ג האילן עסקינן אלא שקרקע הסוכה נתן באילן ונעץ ד' קונדיסין בקרקע הסוכה וסיכך עליהם ובכה"ג אע"פ שמחובר סומך את המעמיד לית לן בה דמעשה קרקע בעלמא קא עביד והיינו דאמר אביי ל"ש אלא סמך אבל סיכך ע"ג המטה כשירה כלומר שאם נעץ ד' קונדיסין במטה וסיכך עליהם כשירה ואמרינן עלה בגמרא למ"ד מפני שאין לה קבע הרי יש לה קבע כלומר שאע"פ שהיא מיטלטלת ע"ג המטה כיון שאינה נופלת כשמטלטלין המטה כה"ג קבע מיקרי וכשירה ולמ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה כיון שאין הסכך נסמך ממש על המטה אע"פ שידותיו וקונדסיו סמוכות עליו ובירו' אמרו שהמסכך ע"ג המטה בענין זה חשבינן המטה קרקע הסוכה ובעינן שיהא חלל הסוכה י' מגב המטה ועד הסכך ולענין הלכה כיון שהרי"ף כתב הא דאמר אביי ל"ש וכו' משמע דס"ל דקי"ל כר"י וטעמא משום דכל היכא דשקלי וטרו אמוראי אליבא דחד תנא משמע דהלכתא כוותיה ולא משמע דרבי יהודה אזיל לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן מדאמרינן לפי שאין לה קבע דא"ה הו"ל למימר ר"י לטעמיה ועוד דהא אכתי איכא למימר לטעמא דמ"ד מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה דודאי לדירת קבע לא הוה חייש דאיהו גופיה אוקמא בשטה הלכך נקטינן כר"י דכשם שאין מסככין בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידין בו משום גזירה ואף ע"פ שעכשיו נהגו לסמוך סוכות ע"ג כתלים שאין מסככין בהם לפי שאין גידולן מן הארץ ה"ט משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן וכו' וסיום דבריו כתבתי בסי' תר"כ כל זה לפי שטתו של הרי"ף אבל הרז"ה פוסק כד' חכמים עכ"ל ובתה"ד כ' דאין קפידא אם מעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שהרי כתב הרא"ש דטעמא דקבע עיקר ולא טעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה ונראה דמוכח נמי מדברי הרי"ף דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא מדלא מייתי בפסקיו ההיא פלוגתא והוא נפקותא גדולה בדבר דעביד התלמודא איכא בינייהו נעץ ד' שפודין של ברזל וסיכך עליהם דלמ"ד משום קבע כשר ולאידך פסול אלא ע"כ סבר דטעמא דמקבל טומאה ליתא וטעמא דקבע עיקר עכ"ל: