בית יוסף, אורח חיים סו:יב
בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 66:12
Open in the reader →1ומ"ש רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין קודם ק"ש ופו' בפרק היה קורא (ברכות יד:) רב משא ידיה וקרא ק"ש ומנח תפילין וצלי והיכי עביד הכי והתניא וכו' ואסיקנא שלוחא הוא דעוית ופירש"י השליח קלקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא וחשיב דלא אזיל והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו וכתבו התוס' והמרדכי דמהכא משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה וכן בטלית מניח אדם טליתו בין גאולה לתפלה וכן מצינו שר"י בר יהודה שלח אחר טליתו ושהה השליח וכבר קרא ק"ש בברכותיה ונתעטף בטליתו וגמר י"ח והביא ראיה מהא דרב מ"מ יש לחלק בין תפילין לטלית דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין כדאמר עולא (שם) כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ותפלה נמי כדאמרן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל אבל ציצית שאינו אלא חובת טלית שאם אין לו טלית פטור מציצית ויכול לקרות ק"ש בלא ציצית ודאי דהויא הפסקה והר"מ מקוצי היה אומר דאפילו מכאן אין ראיה דמצי למימר דהניח תפילין בלא ברכה ולאחר י"ח משמש בהם ובירך עליהם ע"כ ודעת ה"ר יונה והרא"ש והרשב"א ז"ל כדברי התוספות שמחלקים בין טלית לתפילין אלא שמדברי התוספות נראה דתפילין מיהא שמותר להניחם מותר לברך עליהם ג"כ מיד שהרי הר"מ מקוצי בא לחלוק עליהם בזה. וכן נראה בהדיא מדברי הגהות מיימון בפ"ב מה' ק"ש והרא"ש והרשב"א לא הזכירו הברכה כלל ואם נאמר שהם סוברים כדברי הר"מ מקוצי צ"ל שמה שכתבו שלא יפסיק להניח טלית היינו כשסיים כבר גאל ישראל דכל שמתעכב בהנחת הטלית הוא מפסיק בין גאולה לתפלה אבל קודם שגמר גאל ישראל יכול להניח טלית בלא ברכה בעודו קורא ק"ש וברכותיה שהרי בעוד שהוא קורא ק"ש מותר לו לעסוק במלאכתו חוץ מבפרק ראשון כמו שנתבאר בסימן ס"ג ומדברי רבינו נראה דלתפילין מותר להפסיק ולברך ודלא כהר"מ מקוצי ולטלית לא יפסיק לברך עליו אבל להניחו בלא ברכה משמע דשרי מיהו נ"ל דהיינו דוקא קודם שיגיע לגאל ישראל אבל אחר שגמר גאל ישראל צריך הוא לסמוך גאולה לתפלה ואינו מפסיק ביניהם בהנחת טלית אפילו בלא ברכה ולענין מעשה נ"ל כדברי הר"מ מקוצי הילכך כל שלא גמר גאל ישראל מניח תפילין וציצית ואין מברך עליהם עד אחר שיתפלל שאז ימשמש בהם ויברך ואם גמר גאל ישראל מניח תפילין ואין מברך עליהם עד אחר תפלה אבל טלית אינו מניח : כתב הרא"ש בתשובה כלל ד' שמי שיודע שלא יוכל להעמיד עצמו בלא הפחה כדי שיקרא ק"ש ויתפלל אבל נראה לו שיוכל להעמיד עצמו בשעת ק"ש לבד בין אהבה לק"ש יניח תפילין ויברך דאנוס הוא וכתבו רבינו בסי' פ': כתבו התוספות והמרדכי ר"פ היה קורא דמשמע בפרק אין עומדין דאין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה וכתב בת"ה דדברים אלו מגומגמים מאוד ואין לסמוך עליהם משום דדייקינן ובדקינן בכל פרק אין עומדין ולא אשכחן רמז מזה ומ"מ העלה דקשה לסתור דבריהם מפני כך ואף כי אשר"י כתב דמהר"ם לא הסכים דשרי לענות אפילו בק"ש וברכותיה ונהי נמי דאנן לא נהיגינן כוותיה בהא אלא כדברי המתירים מ"מ הבו דלא לוסיף עליה בין גאולה לתפלה עכ"ל ואע"פ שהרוקח כתב בסי' שכ"א אם אומרים קדיש או ברכו או קדושה יכול לאומרו בין גאל ישראל לתפלה מהר"י קולון כתב בסי' מ"ב שנראה מתוך דברי ר"ת שאין לענות שהרי כתבו בשמו שהיה ממתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש או ברכו ולא היה רוצה לסיים ברכת גאל ישראל שלא להפסיק בין גאולה לתפלה ע"כ וכדברי ר"ת יש לנהוג הלכה למעשה. ועוד יתבארו דיני סמיכות גאולה לתפלה בסי' קי"א: