בית יוסף, אורח חיים פח:ג

1ומ"ש רבינו שהכרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו אפי' אם הם בחוצה לארץ כתב הר"ן דאיכא מ"ד דכיון דבמוקפין חומה תלינן ביהושע דוקא בארץ אבל בחוצה לארץ אפילו מוקפין חומה מימות יהושע קורין בארבעה עשר דמה ענין יהושע בח"ל אבל בתוס' הביאו ראיה שאפילו בח"ל קורין בט"ו מדאמרינן (ה:) רב אסי קרא מגילה בהוצל בי"ד ובט"ו מספקא ליה וכו' והוצל בח"ל היתה כדאמרי' בסוף כתובות (קיא.) ואין זו ראיה לפי שכתוב במקצת נוסחאות רב אסי קרא מגילה בהוצל דבנימין אבל הרמב"ן כתב דמשמע דמוקפים דח"ל קורין בט"ו דהא לרבי יהושע בן קרחה דאמר כל המוקפין חומה מימות אחשורוש אפילו בח"ל קורין בט"ו ומדר' יהושע בן קרחה נשמע לרבנן במוקפין חומה מימות יהושע בן נון דהא לא פליגא אלא בזמן דרבנן תלו לה בזמן יהושע בן נון וריב"ק תלי לה בזמן אחשורוש אבל בעיירות שבח"ל לא נחלקו גם זו אינה ראיה דאיכא למימר דהא בהא תליא אלא שהוא ז"ל הביא עוד ראיה מדגרסינן בירושלמי הכרך שחרב ונעשה של עו"ג וכו' ואם הירוש' מתפרש כך יש ללמוד ממנו שהכרכין מוקפין חומה שבח"ל קורין בט"ו וכן דעת הגאונים ו"ל עכ"ל וכ"כ הרמב"ם שכרך המוקף חומה מימות יהושע בן נון קורא בט"ו אף אם הוא בח"ל. ואיכא למידק למה חלקו מצוה זו לימים חלוקים וקבעו יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכין משא"כ בשאר המצות ותירץ הר"ן שמפני שהיהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים שבשושן לא נחו מאויביהם ביום א' שהרי היהודים הפרזים נחו בי"ד והיהודים שבשושן כחו בט"ו ועשו כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה לפיכך כשקבעו עליהם י"ט לדורות קבעוה לכל א' ביום שנח בו והושוו כל הכרכים המוקפין חומה לשושן שמפני שבה היה עיקר הנס וכ"ת תינח לר' יהושע בן קרחה דאמר דבמוקפין חומה מימות אחשורוש תליא מלתא אבל לדעת תנא דמתניתין דאמר מימות יהושע בן נון הא לא דמי לשושן ומה ראו לקבוע להם יום ט"ו וי"ל דהיינו טעמא כדי לחלוק כבוד לא"י כדאיתא בירוש' ופירוש הענין שכיון שהוצרכו לחלוק בין מוקפין לשאין מוקפין כשם שנחלקה שושן משאר עיירות אילו תלו הדבר מימות אחשורוש היתה א"י שהיתה חרבה באותם הימים נדונית כפרזים והיה גנאי בדבר ולפיכך תלו הדבר בימות יהושע בן נון כדי שתהא נדונית ככרכים שאע"ג שעכשיו אין להם חומה כיון שהיתה מוקפת מימות יהושע בן נון הרי דינה כאילו יש בה חומה כדאמרינן בגמרא עכ"ל וק"ל על דבריו מדאמרי' בגמרא (ב:) ותנא דידן יליף פרזי פרזי כתיב הכא ע"כ היהודים הפרזים וכתיב התם לבד מערי הפרזי הרבה מאד מה להלן מימות יהושע בן נון אף כאן מימות יהושע בן נון ופריך אלא שושן דעבדא כמאן ופירש"י אי ילפינן הך ג"ש היאך עשו אותם שבשושן בט"ו הא פרזי הוא ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע אמר רבא שאני שושן הואיל ונעשה בה נס ופירש"י הואיל ונעשה בה נס שנתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג ב' ימים על כרחן לא נחו עד ט"ו וכן קבעו לדורות ואם כדברי הר"ן מאי פריך אלא שושן דעבדא כמאן הא כל עיקרן של מוקפין לא עבדי בט"ו אלא להדמות לשושן ורבא אמאי קאמר שאני שושן הואיל ונעשה בה נס. דמשמע דאי לאו האי טעמא היו בני שושן קורין בי"ד ומוקפין כדקיימי קיימי בט"ו ואילו לדברי הר"ן אם לא היו בני שושן קורין בט"ו גם המוקפין לא היו קורין בט"ו שהרי לא קבעו בט"ו למוקפין אלא כדי לדמותן לשושן ולפיכך נ"ל דנהי דטעמא דרבי יהושע בן קרחה הוי כדכתב הר"ן שקבעו ט"ו למוקפין כדי לדמותן לשושן וכדאיתא בהדיא בגמרא מ"ט דרבי יהושע בן קרחה כי שושן מה שושן מוקפת מימות אחשורוש וכו' לתנא דידן לא הוי טעמא משום הכי אלא היינו טעמא כיון דמצוה זו הוקבעה בזמן חרבנה של א"י ראו חכמים שבאותו הדור לעשות וכר לא"י בנס זה וכדאמר בפרק בתרא דר"ה דאית לן למעבד זכר למקדש ולפיכך תקנו שמוקפין חומה מימות יהושע יקראו בט"ו ושאר העיירות יקראו בי"ד ואילו לא היו מחלקין ביניהם לא היה לא"י זכר בנס זה ויש קצת סעד לזה בדברי הרמב"ם שכתב כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימי יהושע קורין בט"ו וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה מימי יהושע קורין בי"ד ושושן הבירה אף על פי שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בט"ו שבה היה הנס שנאמר ונוח בט"ו בו ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה כדי שיהו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפים חומה אע"פ שהן עתה חריבין הואיל והיו מוקפין חומה בימי יהושע קורין בט"ו ויהיה זכרון לא"י בנס זה ע"כ ומאחר שכתב דין המוקפין קודם שכתב דין שושן הבירה משמע דטעמא דמוקפין בט"ו לא תלו בשושן ומ"ש כדי שיהיו חורין כבני שושן לאו למימרא דמוקפין תלו בבני שושן אלא הוי כאומר שיהו קורין בט"ו ומ"ש ולמה תלו הדבר בימי יהושע ה"פ למה חלקו מוקפות מימות יהושע משאינן מוקפות והיינו דמסיים בה כדי שיהיה זכרון לא"י בנס זה ואם איתא שסבת חלוק מוקפין משאינן מוקפין היא מטעם א' וטעם כדי לחלוק כבוד לא"י אינו אלא לומר למה תלו בימות יהושע ולא בימות אחשורוש מאי ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה דקאמר