בית יוסף, אורח חיים צא:ו
בית יוסף · Beit Yosef, Orach Chayim 691:6
Open in the reader →1עשרת בני המן צריך לכתב' כשירה ולא כשאר שירות וכו' בס"פ קמא וכו' (טז: ) כל השירות כולן ככתבות אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה מאי טעמא שלא תהא תקומה למפלת' ופירש"י אריח הוא הכתב לבינה הוא חלק שהוא כפליים מן הכתב והאריח חצי לבינה שלא תהא להם תקומה להרחיב צעדיו תחתיו וכ' הר"ן שיותר נראים דברי ר"ת שכמו שאריח הוא מן הכתב כמו כן לבינה הוא מן הכתב וה"פ כל השירות אריח ע"ג לבינה וכו' וקורא השיטה הארוכה לבינה והקצרה אריח כעין שכתובות שירת הים ושירת דבורה חוץ משירה זו שאריח ע"ג אריח ואת ואת ואת שהן תיבות קצרות זו למעלה מזו ולבינה קורא לשמות שהם ארוכות והם ג"כ זה למעלה מזה ומאי דקאמר שלא תהא תקומה למפלתן טעמו של דבר שכשהחומה שוה בשני ראשים ואין בה בליטות אין להוסיף עליה ולחזקה כמו שהיו יכולים אם היו שם בליטות ושיני החומה שאז יוכלו להוסיף על הבנין ולחזקו וכגון זה שירת הים משא"כ זו שהעמיד הצד שלה כל א' שוה מב' צדדיו ושירת האזינו נמי כיוצא בזו היא שעמודיה שוים מפני שיש בה מפלתן של רשעים כדכתיב מראש פרעות אויב וכתיב כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו ומיהו כל שיטותיה ארוכות כדמוכח במסכת סופרים ולא תקשי לך הא דאמרינן כל השירות כולן אריח ע"ג לבינה וכו' דה"ק כל השירות שיש בהם אריח ולבינה הם נכתבים אריח ע"ג לבינה לבינה ע"ג אריח חוץ מזו שאע"פ שיש בהם אריח ולבינה הם נכתבים אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה אבל שירת האזינו אין אריחין כלל עכ"ל וכתב המרדכי בירושל' בעיא כדין לעכב או למצוה ומסיק לעכב וצריך להאריך וי"ו דויזתא גם זה שם וי"ו דויזתא צריך לממתחי' בזקיפא מאי טעמא דכולהו בחדא זקיפא איזדקיפו וכ' הר"ן י"ל דלאו למימרא דבעי לאורוכי טפי משאר ווי"ן שהרי לא מצינו שנימנית במסורה באותיות גדולות אלא לפשוט ראשו הכפוף והיינו ל' מתיח' שהוא זקוף מל' זקיפה ואחרים פי' שצריך להאריך בה בקריאתה ולא יחטוף אותה והרא"ש כתב יש מפרשים מותח בקריאתה ויש מפרשים בכתיבתה והיא מאותיות גדולות ע"כ וז"ל א"ח פירש הרא"ש צריך לממתחיה לזקוף ראשו הכפוף וכל המאריכו אינו אלא טועה לפי שלא מצינו ויו זה בתוך אותיות גדולות עכ"ל ירושלמי א"ר יוסי ב"ר בון צריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופה עשרת בסוף דפא בפרק בני העיר וכתב בה"ג פר"י כזה* איש ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא עשרת ומדקדק מל' ואת בסופה ע"כ בסוף שטה ר"ל שאת בסוף הדף והלא אמרי' שעשרת בסוף דפא אלא בראש שטה ובסוף שטה ר"ל עכ"ל וכן נהגו: