בית יוסף, יורה דעה קפג:יב
בית יוסף · Beit Yosef, Yoreh De'ah 183:12
Open in the reader →1ומ"ש בזבה שאסורה לשמש כל היום שמא תראה ותסתור כלומר שמא תראה בו ביום אחר תשמיש ונמצאת סותרת כל שלפניה וטבילתה פסולה משנה בסוף נדה (שם) מודים ברואה תוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שהם מטמאין משכב ומושב וחייבים בקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה ה"ז תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויים כלומר שאם טבלה ביום שימור דזבה קטנה ושמשה בו ביום הרי בעילה זו תלויה ומגען ג"כ תלוי שאם תראה בו ביום תסתור כל מה שלפניו ונמצאת טמאה למפרע ונמצא זה שבעל זבה וחייבין קרבן על בעילתן ומגען טמא למפרע ותניא בההוא פירקא (סז:) ואחר תטהר רבי שמעון אומר אחר מעשה תטהר פירוש כיון שספרה זבה גדולה מקצת יום שביעי מז' נקיים תטהר ע"י טבילה אבל אסרו חכמים לעשות כן שמא תבא לידי ספק משמע בהדיא שאסורה לשמש ביום ז' אף לאחר טבילה ואף ע"פ שרש"י והתוס' פירשו דאסרו חכמים לעשות כן אטבילה קאי דאם תטבול חיישינן שמא תשמש מ"מ מינה נשמע דאסורה לשמש באותו יום ומיהו אם היה רבינו מפרש כדפירש"י והתוס' לא היה לו לכתוב טובלת ביום ז' דהא לדידהו אסורה לטבול בו ביום הלכך משמע שהוא ז"ל מפרש דאסרו חכמים לעשות כן לאו אטבילה קאי אלא אתשמיש וכן נראה מדברי הרי"ף בפרק ב' דשבועות מדברי הרמב"ם בפ"ו מהא"ב דאתשמיש קאי ולא אטבילה אבל סמ"ג והתרומה הסכימו לדברי רש"י והתוספות וכן כתב המרדכי וכתב דכן משמע מתוך האלפס ולא נ"ל מתוך דברי הרי"ף אלא כמו שכתבתי ומשמע לי דלדעת רש"י והתוספות כי היכי דאסרו חכמים לזבה לטבול בשביעי כדי שלא תבא לשמש בו ביום הכי נמי אסרו לזבה קטנה לטבול ביום השימור כדי שלא תבא לשמש בו ביום ותראה בו ביום אחר כך ונמצא שבעל זבה לפ"ז צריך לומר שמה שכתב רבינו בזבה קטנה שתטבול ביום השימור הוא כדעת הרמב"ם בפרק הנזכר דאילו לפירש"י והתוס' וסמ"ג וסה"ת מדרבנן אסורה לטבול ביום השימור וק"ל שרבינו כתב בסי' קצ"ז שחכמים אסרו לזבה לטבול ביום ז' גזירה שמא יבא עליה אחר טבילתה ותראה ותסתור מנינה ונמצא שבעל זבה וזה כדברי רש"י והתוס' שאסרוה לטבול בז' משום גזירה והיאך כתב כאן שטובלת ביום שביעי ויש לומר דאפשר דרבינו מפרש ההיא דר' שמעון כפירש"י והתוס' וכמו שכתב בסימן קצ"ו ומה שכתב כאן שטובלת בז' הוא מדין תורה ומה שכתב שאסרוהו לשמש לא מדרבי שמעון יליף לה ולא מגזירת חכמים הוא אלא מן התורה שמאחר שהוא יכול לבא לידי איסור כרת אם ישמש ודאי שאסור לו לשמש מן התורה שאדם מוזהר ועומד שלא יביא עצמו למקום שיבא לעבור על איסור כרת ואם נפשך לומר דרבי' מפרש ההוא דר"ש כדעת הרי"ף והרמב"ם דלא קאי אטבילה אלא אתשמיש צריך לומר שמה שכתב בסימן קצ"ז לאסור טבילה לא מדרבי שמעון אסר לה אלא מדאיתא בפרק תינוקת (נדה סז:) אמר ליה רב פפא לרבא מכדי האידנא כולהו נשי ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשבעה משום דרבי שמעון דאמר אחר תטהר וכולי דלדעת הרי"ף והרמב"ם שגם הם סוברים דהאידנא אסורה לטבול בז' כמבואר בהדיא בדברי הרמב"ם בפרק י"א וכדמשמע מדברי הרי"ף בפ"ב דשבועות ע"כ צריך לומר שהם מפרשים דה"ק כיון דרבי שמעון אסר לשמש כדי שלא תבא לידי ספק אף אנו אסרנו לה לטבול כדי שלא יבואו לידי ספק וכך היה מפרש רבינו גם כן ואע"ג דגזירה לגזירה הוא כבר כתבו הרשב"א והר"ן דמשום חומר כרת חששו: