בינת אדם, שער איסור והיתר יב

1(ח) שאלה ריאה שהיא שחורה כזפת וכיוצא בה מה דינה:

2תשובה הנה התב"ש הביא בשם ראב"ן ורוקח דכ' אהא דרבא כדיותא טרפה כדיו יבש והנה לא היה צריך להביא ממרחק לחמו שהרי גם רש"י במקומו פירש כן כדיותא קורט דיו יבש והנה התב"ש הק' מנ"ל להקל דמשמע דוקא כדיו יבש טריפה אבל כדיו לח דהיינו דיהה ממנו כשר מנ"ל הא דהא התם בנדה דף כ' במראות אדומים פליגי אמוראים אם דיהה טהור או לא ור"ל דרש"י קשה ליה קושית תוס' בחולין מ"ו ע"ב ד"ה אוכמי דהא אמר רבא כדיותא טרפה ושם אמר רבא ריאה דקיימי גילדי גילדי אוכמא אוכמא חזותא חזותא כשרה והגם שרש"י ראה דברי בה"ג שפירשו אוכמא היינו ככוחלא לא ניחא ליה בזה חדא דלא אשכחן בש"ס אוכמא שיהיה ככוחלא ע"ש בנדה עולא דהוי לבוש בגד אוכמא כו' ועוד דא"כ ל"ל לגמרא לאשמעינן אוכמא שהרי זה נכלל בחזותא והיינו מראות כשרות ולכן ס"ל לרש"י דבאמת שחור ג"כ כשר בריאה וכדיותא דטריפה היינו כדיו שחור. אך קשה שהרי רבא אמר כדר' חנינא דאמר שחור אדום אלא שלקה ואם כן משמע דכל שחור הוא לקותא ונהי דבנדה טהור דקים להו לחז"ל דאם הוא שחור כחרת אזי היה האדום כמראה אסורה ואם אין שחור כ"כ היה גם האדום דיהה אבל בריאה כל שהוא לקותא טרפה אך רש"י אזיל לשיטתו דהתם בנדה אי' דאמר עולא כולן דיהה מכאן טהור כשחור ואלא מ"ש שחור דנקט ס"ד אמינא הואיל ואמר ר"ח שחור אדום הוא אלא שלקה הילכך אפילו דיהה מכאן נמי לטמא (פרש"י דהאי אדום הוי וע"י לקותא הושחר) קמ"ל פרש"י דאין דרך דם אדום המשחיר על ידי לקותא להיות דיהה הרי להדיא דרש"י ס"ל דאם אינו שחור כחרת לא הוי לקותא כלל ואם כן שפיר ס"ל לרש"י דבריאה נמי כשר:

3והן הן דברי הרוקח סימן שפ"א דכתב וז"ל כדיותא טריפה כקורט דיו שחור כר"ח בפרק כל היד שהוא שחור כחרת אבל דיהה מכן טהור ה"ה בריאה כשר כדרבא ריאה דאסיק גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה ככוחלא כשרה מוריקא וכשותא טריפה כרב סמא כבשרא טריפה כדאמר רב הונא והנה פשוט כוונת הרוקח דכדיותא ר"ל כקורט דיו כמו גבי נדה אבל דיהה מכן טהור ה"ה בריאה כשר וע"ז כתב דאי' לזה כדרבא דאמר ריאה דאסיק כו' אוכמי אוכמי כו' כשרה וא"כ ק' קו' התוס' שהרי כדיותא טריפה וכמו שכתבנו לעיל על פירוש רש"י אע"כ דכדיותא ר"ל כדיו יבש אבל דיהה מכאן כשר גם בריאה אבל מדר"ח לחוד אין להוכיח דדיהה מכאן כשר כריאה שהרי ורבא יליף לה מדר"ח והתם כנדה אינו טמא אלא דוקא כדיו יבש וכדאמר התם קמ"ל וכמו שפרש"י שם דזה אינו שהרי י"ל דהכי פרושו קמ"ל דדוקא אם הוא שחור כחרת דאז קים להו לחכמים כשהיה אדום היה במראה טמאה אבל בדיהה מכן אע"ג שגם הוא אדום שהרי כל שחור אדום הוא אלא שלקה מכל מקום כיון שאינו שחור כ"כ ה"ה כשיהיה אדום היה דיהה ממראה טמאה אבל לעולם כל שחור הוי לקותא ולכן הוצרך לדייק מדמכשיר רבא אוכמי מוכח דס"ל לרבא דדוקא שחור כחרת הוי לקותא אבל דיהה מכן אין כאן לקותא כלל וא"כ אף בריאה כשר:

4ונ"ל דלפ"ז הוא מחלוקת בין הראשונים שהרי בה"ג והרי"ף והתוס' כולם דחקו א"ע לפרש דאוכמי אוכמי ר"ל ככוחלא ולא רצו לפרש כפרש"י שחור והיינו משום דס"ל כיון דאמר רבא כדיותא טריפה היינו ע"כ כדיו לח כמו בכל הש"ס בשבת דף ק"ד ובגיטין דף י"ט ובמגילה דף י"ח דמפרש הגמרא דיו דיותא והיינו ע"כ כדיו לח וכן הוא בסוטה דף י"ז והוא דיהה מדיו יבש כדאיתא התם בהדיא בנדה ועל זה אמר רבא כדר"ח וע"כ ס"ל רבא דכל שחור הוא לקותא ומה דאמר התם קא משמע לן היינו כמו שפירשנו לעיל ולכן הוצרכו לדחוק דאוכמי אוכמי רצה לתור ככוחלא שהרי דיהה מכן טרפה בריאה ואם כן מוכח מדברי בה"ג ורי"ף ותוס' דס"ל דכל מיני שחור הוי לקותא בריאה וטרפה: ולכאורה יש להביא ראיה לשיטתם דע"כ כל שחור הוי לקותא ודלא כרש"י שהרי בסוכה דף ל"ג ע"ב אמרינן היו ענביו אדומות פסולה כדר"ח האי שחור אדום הוא אלא שלקה ולפרש"י א"כ מאי מייתי מר"ח שהרי דוקא שחור כחרת הוי לקותא אבל שאר שחור אינו לקותא כלל וא"כ היה לו לומר אם היו אדומים כאחד מן המראות הטמאות וכיון שאמר סתם אדומות משמע דכל אדום הוי לקותא:

5והנה יש להביא ראיה דבכל המראות אסורות אף דיהה מכן טרפה דהתם בחולין אמר רב סמא ככשותא וכמוריקא וכביצה טרפה ופריך אלא ירוק דכשרה היכי דמי ומשני ירוק ככרתי והנה בין לס"ד בין למסקנא משמע דכל מיני ירוק געל טרפה וק' הרי רב סמא לא חשיב רק ככשות' וכמוריקא כו' וידוע שיש כמה וכמה מיני צבעים געל שאינו כג' מינים דחשיב ר"ס וא"ר למה משני דאינו כשר אלא דוקא ככרתי ונ"ל דהענין הוא כך שהרי בנדה שם תנן ד' מראות אדומים טמאים באשה דהיינו כדם הקזה וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג ופליגי שם אמוראים אם דיהה מכל מראה ומראה טמא או טהור ולכאורה אינו מובן שהרי אנו רואים לעינים שכל דם הוא אדום רק שיש דם שהוא חזק באודם ויש שהוא דיהה ולכאורה משמע דד' מראות אלו הם זה למעלה מזה וכענין שאמרו במראות נגעם כבהרת וכסיד כו'. וע"כ הדיהה של מראה הראשונה שהוא כדם הקזה הוא יותר אדום מקרן כרכום ואם כן איך ס"ד דכקרן כרכום יהיה טמא וכיון שהוא דיהה מדם הקזה היא טהורה הרי נגד קרן כרכום מראה זו בקראת עמוק ולכ"ע בכולן עמוק מכן טמא ולכן נ"ל שאין ענין ד' מראות הללו זה למעלה מזה אלא כל אחד ואחד יש לו צבע בפני עצמו הגם שכולם הם אדומים אבל אין אחד אדום מסוג של חבירו והוא כמו שידוע לסוחרים שמראה האדום נחלק לד' מינים ונקראים בלשון אשכנז א' פאנש ב' אינקארנאט ג' ראזע ד' קארמזין והם האבות של כל מראה אדמומית כי כל שאר מראה אודם הוא רק תולד' מאחד מד' מראות הנ"ל וידוע שבכל מראה ומראה יש ג' מינים אחד נקרא פאנס האמיתי וכן ראזע האמיתי וכן כולם ובכל א' ואחד יש עמוק מזה והוא נקרא טונקיל פאנס ודיהה ממנו ונקרא בלאד פאנס וכן בכולם וכן חלקו חז"ל מראות הדם לד' חלקים בדרך משל נאמר דם הקזה הוא בדרך משל כעין אינקארנאט וכקרן כרכים בדרך משל דומה לפאנס וכן כלם והסימן שנתנו חז"ל הוא הצבע האמיתי וציון שבכל אחד יש עמוק ודיהה ע"ז נחלקו האמוראים אם סומא או טהור. והנה כמו שמראה האדום נחלק לכמה מינים כן כל צבע וצבע נחלק לכמה מינים והם האבות והשאר כולן תולדות כידוע לכל הבקיאין בסחורות צבועים והנה גם מראה געל נחלק לכמה מינים שאנו קורין גאלד געל זאפרען געל שוועבל געל ועוד כמה מינים וכל צבע וצבע יש בו ג"כ עמוק ממנו ודיהה ממנו וחז"ל חלקו המראה געל לג' אבות והם ככשותא וכמוריקא וכביעתא והם הכוללים כל מיני געל ואם כן פריך שפיר אלא ירוק דכשרה היכי דמי שהרי ג' אלו הם הכוללים של כל צבע געל ומסיק דבאמת דהכל אסי' אלא ירוק ככרתי ר"ל בל"א והנה התם בנדה פריך למ"ד דבכולן דיהה טמא למה חשיב במתניתין ד' מראות ליתני סתם אדום טמא ומשני למעוטי דיהה דיהה וא"כ היכא נמי קשה למה מסיק הש"ס דכל מיני ירוק געל טרפה ולמה לא משני דדוקא כג' מראות הללו האמיתי דהיינו ככשותא וכמוריקא כו' אסיר וירוק דכשר היינו בדיהה ממנו אע"כ דס"ל להש"ס דדוקא בנדה דתני בהדיא דיהה טהור אבל היכא דלא אתמר בהדיא אף דיהה טמא:

6ולפ"ז קשה להתיר כמראה הזפת כיון שהוכחתי דדיהה אסור וכן נוטין מדברי בה"ג ורי"ף ורמב"ם ותוס' ואמנם מה שהוא דיהה ממראה זפת דהוי דיהה דדיהה יש להתיר בהפ"מ דבזה י"ל דכ"ע מודים דכשר וא"ל דא"כ למה מסיק דמראה געל הכל אסור והא י"ל דירוק געל כשר היינו בדיהה דריהה י"ל דזה לא נחשב כלל עוד למראה ירוק וכדאמרינן התם בנדה דאפילו למ"ד דכלן דיהה טמא מ"מ דיהה דדיהה טהור ואע"ג דבנדה קיי"ל דכל מראה שחור טמא ואפי' דיהה הרבה כמו שכתב הרמב"ן בהל' נדה שלו פ"ג דין ג' והר"ן בחי' נדה י"ט ע"ב ד"ה ב"ה מטהרין דלדידן אפילו כזית ואפילו דיהה ממנו ודיהה דדיהה טמא ומה שכתב התב"ש לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו אינו מספיק דהרי מסקי' ביבמות קי"ט מה לי איסור כרת ומה לי איסור לאו ועיין במל"מ פי"ג מהלכות שגגות שכתב בשם מהרי"ק דדוקא בדבר שהוא מותר מן הדין אלא שחכמים גזרו בו ואסרו משום גזרה בזה יש לחלק ולומר דבאיסור כרת גזרו אבל לא באיסור לאו אבל דבר שאסרו משום ספיקא אין לחלק כלל ועיין עוד במל"מ פ"א מהלכות י"ט הל' ז' ואם כן הא דמחמרינן במראות היינו מטעם ספיקא ואם כן אין חילוק ואפשר י"ל דדוקא בדבר שמצינו שגזרו חכמי ש"ס שפיר י"ל דאין לחלק אבל במראות לא מצינו זה בגמרא שגזרו שלא לראות דם נדה אלא מדאשכחן לאמוראים שלא רצו לראות וא"כ כ"ש אנחנו ואם כן כיון שאין זה גזירות חכמים י"ל שפיר דלא קבלו עליהם אלא להחמיר באיסור כרת אבל באיסור לאו בדבר שנוכל לעמוד עליו להקיף למרא' זפת שהיא דיהה ואם זה יהיה דיהה מזפת הוי דיהה דדיהה יש לסמוך להקל בהפ"מ ושעת הדחק כדעת רש"י ורוקח וכמו שכתב התב"ש ולא עוד די"ל אז דאפילו ריעותא לא הוי לענין ב' לריעותות שהרי הבאתי לעיל דברי רש"י בנדה דאם אינו שחור כחרת אינו לקותא כלל כנלע"ד: