בינת אדם, שער איסור והיתר ל

1(יח) שאלה אחד שלקח בהמה והיא צולעת ונסתפקו בה אם בא מחמת שנשמט בוקא דאטמא או אפשר מחמת דבר אחר אם מותר לאכול מחלבה מחיים דהוא הפ"מ:

2תשובה לדעתי אין חילוק בין הבהמה לחלב דאם הדין שאם נאבד הירך בלא בדיקה טריפה ה"ה החלב אסור וכן להיפך דלא מסתבר כלל לומר שהחלב מותר ולאחר שישחוט הבהמה ותאבד הירך תהיה הבהמה אסורה כמש"כ רש"י חולין י"א אתמול אכלנו מחלבה. וכן לחלק ולומר דנאבדה כשר מטעם נשחטה הותרה אבל החלב שהיא מחיים ועדיין היא בחזקת אמ"ה אסור לא נהירא לי כלל וכלל. לפי שמבואר בשער החזקה סי' כ"ה דהטעם דאמרי' דריעותא מחיים גרוע לא מטעם דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור טריפות אלא ר"ל כיון שיצאה מחזקתה מחיים הרי נראה שיצאה מרוב בהמות כגון ס' אם מום מקיפו והיינו אם הוא מחמת שמזגה רע וכגון שנשמט הירך ע"י חולי אבל אם נשמט מחמת מכה וכיוצא בו או מחמת שנסתבך רגלה בקוצים וכיוצא בו והיא בריאה ככל הבהמות ואין לה מכה טרי' וגם לא נודע אם הכה אותה (דאם הכה איתה והיא צולעת טריפה כמש"כ לעיל סי' י"ב בשם רש"ל) רק מה שצולעת בזה לא יצאה מחזקתה מחיים עכ"פ אין חילוק בין הבהמה להחלב דאם איתרע חזקת הבהמה ה"ה החלב אסור ואם לא איתרע הבהמה גם החלב הותר וכדמצינו בביצת ספק טרפה שאסורה ולא מחזקינן לומר דדוקא שאין לה חזקת היתר ואין לדקדק ממה שכתב הש"ע בסימן פ"ו סעיף ג' דמשמע דוקא בב' תרנגולת דליתא דכ"כ אגב ביצת נבלה ושם הוא רבותא כמו שכתב הש"ך שם ס"ק י"א וכ"מ דאל"כ הל"ל שפק ביצת טרפה או ביצת כשרה ולמה כתב אלא אגב נבלה כ"כ:

3ומעתה נדון על הבהמה שהיא צולעת ונשחטה ונאבדה עצם הקולית קודם שנבדק אם נשמטה או איעכל או לא והנה נ"ל דאם לא נודע אם היתה שמוטה כלל אע"פ שהיתה צולעת הבהמה כשירה לא מבעיא אם נוכל לומר ולתלות בשגרונא כמו בהמה שגוררת רגליה בסי' ל"ב סעיף ז' ובט"ז שם ס"ק ו' דכשרה ואפי' את"ל דאינו דומה לשגרונא דמחמת שגרונא גוררת רגלה או שאינה יכולה לעמיד אבל צולע אינו דומה לזה מ"מ כשר דהוי ס"ס שמא לא מחמת שמוטה אלא שד"א גורם לה לצלוע וכמו שיקרה הרבה בב"ח שכאשר יהיה לו כאב בא' מן ג' עצמות שיש לו ברגל הוא צולע אף שלא נשמט כלל הבוקא ואת"ל שנשמט שמא לא איעכל ניביה וגם הוא מתהפך דאיעכול בלא נשמט כשר כדאיתא ברמ"א הגם שפ"ח מחמיר בזה הוא יחיד בדבר וגם ספק ג' ואת"ל דאיעכול שמא לא איעכול רוב ניביה רק מיעוטא:

4ואמנם אם ידעינן ודאי שהיא שמוטת ירך כ' הש"ך בסי' נ"ה ס"ק ל"ג דדעת הרב והב"ח להטריף אפי' אי חזינן דלא נפסקו הגידין כלל וכ"כ רמ"א במקום שאין הפ"מ ואמנם בת"ח כלל פ"ה כ"כ בשם או"ה והמעיין באו"ה שם משמע להדיא דליתא וכבר השיגו שם המנ"י וכ"מ להדיא בש"ד סי' פ"ו וז"ל ונוהגין להטריף כשיש לנו ספיקא בבוקא דאטמא דשמא איעכול ניביה משמע דוקא כשיש ספק אם איעכל ניביה והיינו בנפסק כמו שכתב הרש"ל וכ"מ להדיא מהגהת או"ה שם וא"כ כשהוא לפנינו ואנו רואין שלא נפסקו יש להתיר במקום הפסד. ואם אינו בקי בנפסק יש להטריף אף במקום הפסד מרובה אע"ג דיש כאן ספק ספיקא שמא לא נפסק ואת"ל שנפסק שמא לא נתעכלו כמו שכתב הפ"ח ס"ק ט' דבנפסק אין שייך בקיאות ואף אנחנו בקיאין בזה ואם הוא אינו בקי דעת שוטים הוא זה ולא מקרי ספק אבל אם נאבדה הירך ולא ידעינן בה שום ריעותא רק שנשמט הירך ואילו ידעינן בה שלא נפסקו היה כשר וא"כ י"ל מטעם ס"ס שמא לא היה בניביו שום ריעותא שלא נפסקו ולא נתעכלו אלא הם שלמים ובריאים ואת"ל שהיה בהם שום ריעותא שמא מחמת ריעותא זו עדיין לא נטרפה שמא נפסקי ולא נתעכלו או שלא נתעכלו רובן ובזה אין צריך להתהפך כמש"כ הש"ך בכלל ס"ס בסימן מ"ח בהמסס ובה"כ שנמצא בהם מחט ולא היה ידוע אם ניקב לחוץ ונאבד דכשר בהפ"מ כמש"כ הש"ך שם בס"ק כ"ה והיינו משים דמוקמינן הבהמה על חזקתה שהיא בחזקת אינה נקובה כמש"כ הש"ך שם בס"ק ל"ז בשם הרשב"א וכ"ש לדעת התוס' שהביא הש"ך בסימן נ' דבספק השקול מוקמינן הבהמה אחזקתה אך י"ל דוקא בקורקבן דעורו עב וא"כ לא שכיח אבל בשמועה י"ל דשכיח שיתעכל וכמ"ש סוף שער רו"ח בהשמטה וצ"ע. וכ"ז כשהבהמה היתה בריאה אבל בחייה או מכה טרי' ע"כ יצאתה מחיים מחזקתה וטרפה אפי' בהפ"מ כמו שהארכתי בשער רו"ח סימן כ"ה ולענין החלב עיין בכללי ס"ס סימן נ"ח ולעיל סי' כ"ה ולענין מכירה לנכרי מבואר ג"כ שם עוד נ"ל בענין זה דאפי' שהיית יב"ח או לידה אינו סימן להכשיר החלב וכמו שכתבתי בח"א כלל י"ד סימן ל"א בשם הפ"ח בשבירת גף דחיישינן בכל זמן שמא היום תנקב וא"כ ה"נ י"ל שמא בכל יום נגמר העיכול ולענין למכרו לנכרי נתבאר שם בכללי ס"ס סימן נ"ח ועיין לעיל סימן כ"ה: