בינת אדם, שער איסור והיתר נ

1ואך עדיין צריכין אנו לברר אם מותר לשאוב בכלי מן החביות או דוקא ע"י עירוי:

2הנה הב"י כתב דמה שכ' הרא"ש דלשאוב בכלי אסור היינו דוקא משום דמעיקרא הי' בבור והשתא בכלי והוי כפירש אבל התולעים שנתגדלו בכלים אין חילוק בין כלי ראשון לשני וע"כ כונת הב"י דבכלים מיתר אפילו לשאוב דא"ל דכונתו רק לערו' מכלי לכלי דא"כ אין מקום לקושיתו מן הרא"ש שהרי בבורות ל"ש עירוי אע"כ דס"ל להב"י דאם גדילתן בבור א"כ אם שואב בכלי אפילו אם פרשו רק לדופני הכלי הוי פירש וחיישינן שמא פרשו וחזרו וה"ה דביד נמי אסור לשאוב וכמו שכתב בהדיא הכלבו אבל מה שנתגדל בכלי דין כלי ב' כראשון וכמו שכ' בד"מ ראיה לזה וכן הפ"ח ע"ש וכ"כ רש"ל ושי"ח ולבוש והש"ך ולח"מ ופ"ח אך הכו"פ שדי בי' נרגא דכ' דבודאי אין חילוק בין בור לכלי אלא החילוק הוא בין שאיבה לעירוי דדוקא במערה מותר דכ"ז שהוא עם המשקה אף אם יפרוש לדופני הכלי השני מותר דהיינו רביתא אבל לשאוב אפי' מכלי אסור דכיון דנדבק השרץ באחורי הכלי וכשמוציא הכלי לחוץ הרי השרץ על דופן הללי מבחוץ בלא משקה וחיישינן שמא ירחוש מחוץ לפנים שדרכו בכך לקרב אל המשקה וכל היכא דחיישינן אסור ובאמת הוא סברא ישרה ואמנם נ"ל דא"ו לומר על כל הגדולים אשר מפיהם אנו חיים לא העלו סברא זו על לבם אע"כ דס"ל דאטו צד פנימי וחיצון גורם איסור והיתר אלא שהתורה התירה כל שהוא דרך גדילת התולעת כדאמרי' היינו רביתא ודרך התולעת להתקרב אל המשקה ולא לרחק אך כ"ז שהיא בתוך אויר המשקה לא נקרא פירש כלל שכן דרכם שלא להיות דוקא תמיד במשקה אלא בתיך חלל הכלי והבור ששם המשקה אבל אין דרכם לצאת חוץ לאויר וחלל הכלי (דוגמא לדבר כל היכא דמדדה והדר חזי לקיניה) ולכן כשיצא חוץ לאויר החלל על שפת הבור והכלי אסור שכבר פירש ממקום חיותו ואמנם הא תינח בכלי שנתגדלו בו משא"כ בכלי ששואב בו והכניסו כולו למקום המשקה א"כ צד החיצון והפנימי כולן שוין שהרי א"א שלא יהיה משקה טופח גם על צד החיצון מהכלי ששואב וא"כ כל המשקה שיש בפנים ובחוץ הוא הכל חיבור א' וא"כ אף אי נימא שלאח' שנתייבש המשקה מבחוץ רוחש לפנים הכל הוא דרך גדילתו שהרי מעולם לא פירש ממקום חיותו אדרבה מתקרב למקום חיותו ולא נקרא פירש כלל ובזה מקויימים כל דברי הגדולים הנ"ל ויצאנו בהיתר:

3וראיתי בש"ג שכ' וז"ל אם יכול לקחת בכלי מן המים שבכלים שהשרצים בהם ולשתותם בכלי אחר הרא"ש הביא ב' דעות כו' ע"ש וזה דלא כמו שכ' הב"י לחלק בין בורות לכלים אבל ברא"ש לא נזכר כלל ממים שבכלים אלא דקאי אבורות וכדברי כל הגדולים הנ"ל ורש"ל ביש"ש כ' על דברי ב"י דיפה כ' דאפי' בבורות אינו אלא חומרא דבגמ' לא נזכר אלא פירש ממש או סינן והבו דלא להוסיף ובבאורי רש"ל על הסמ"ג בלאוין ססי' קי"א כתב רש"ל בשם באורי רא"ש שפעם א' מצא תולעים בחומץ והוכיח עם הלומדים שאמרו שאינם רוצים לבדוק החומץ ע"ש וכפי הנראה שנעלם מהם דברי ר' ירוחם שהביא הב"י ואמנם אפי' נעלם מהם לא ידעתי מה עלה על דעתם לאסור תולעים שבחומץ יותר מבמים והרי בהדיא כ' הרמב"ם שדין א' לכל המשקין עם המים וצ"ע אם לא שנאמר שהתולעים לא גדלו בחומץ אלא שנפלו לתוכו: