בינת אדם, שער איסור והיתר סה

1(מז) שאלה מעשה שחתכו בסכין של בשר מולייתא של גבינה חם שהיס"ב לאחר שהניחו אותו בכ"ש ונתערב הסכין בשאר סכינים ודין דבר גוש:

2הנה דין זה דסכין והמולייתא מבואר בסי' צ"ד ס"ז ודין הסכינים הנערבים מבואר בסי' ק"ב סעיף ג' אך כל האחרונים ובראשם מהרי"ל חולקים על הרשב"א בזה וס"ל דכלי לא בטיל ואנן כמאן נעביד והנה הפ"ח הק' דכשישתמש בזה הסכין בשר יטעו' טעם חלב והוי מבשא"מ דטכ"ע דאורייתא ע"ש ואמנם נ"ל דזה תליא דאי אמרי' דכ"ש מבשל בדבר גוש וא"כ נאסר הסכין מדאורייתא אבל אי אמרי' דאינו אלא מבליע ומפליט וא"כ אינו אסור אלא מדרבנן ובבו"ח דוקא דרך בישול אסרה תורה והנה ממש כל האחרונים הסכימו לא"וה ורש"ל דבדבר גוש אפי' בכ"ש כיון דליכא דפנות המקררות מבשל לעולם עיין סי' צ"ד וש"ך סי' ק"ה וכן מוכח דעת המ"א בא"ת סי' שי"ח ס"ק מ"ה דאסור לטוח שום על הצלי אם הוא רותח שהיס"ב דדבר גוש אפי' בכ"ש מבשל וכ"ש צלי ע"ש והרי בשבת מותר ליתן בכ"ש (כדאי' בש"ס ופוסקים) אע"ג דמבליע ומפליט דאינו אסור אלא מבשל וע"כ ס"ל דמבשל וה"נ מוכח מא"וה שם כלל ל"ז שכתב דאם חתך בשר בסכין חולבת ב"י הבשר אסור בהנאה והרי קיי"ל בסי' פ"ז וכ"כ הא"וה כלל ל' דין ה' דב"ות שאינו אלא מדרבנן מותר בהנא' אע"כ דס"ל דדבר גוש מבשל ממש והוי דרך בישול ולפ"ז יש בסכין הנ"ל איסור דאורייתא כקושית הפ"ח:

3אך המנ"י כלל ס"א בסופו הקשה ע"ז מגמרא חולין פ' כ"ה דמקשה הש"ס סוף סוף כ"ש הוא והא התם מיירי מדבר גוש ומאי פריך ומזה הוכיח דע"כ אינו רק מבלי' ומפליט ויש לדחות כמש"כ הת"יט ר"פ כ"ה דלא גרסינן להאי קושי' כלל ע"ש עוד נ"ל ראיה גדולה מהא דאי' מעשרות פ"א מ"ז ונותן לחמיטה ולתמחוי כו' ופי' הר"ש ורע"ב חמיטה היא עוגה וכשמוציאין מן התנור רגילין להחליק פניה בשמן וקמ"ל דלא חשיב בישול דהאש קובעת למעשר אבל האי לא חשיב בישול ע"כ הרי בהדיא דאינו מבשל אע"ג דהוי גוש ואמנם צ"ע הרבה וכי גרע דבר גוש שנתבשל ע"ג האש מהפקעת ביצה ע"ג סודרין שהוחם ע"י האש דקיי"ל דאם גלגל בשבת דחייב דהוי תולדות אור והט"ז והמ"א שם סי' שי"ח כתבו באמת דאסור לטוח שום על הצלי אפי' אינו אצל המדורה וכ"כ רש"י בשבת ק"ט ד"ה שורקא שממנו הוציא הב"י דין זה דאפי' אינו כנגד המדורה אסור ובאמת הרמב"ם בפי' כ' חמיטה ותמחוי הם שמות לכלים ודלא כפי' ר"ש אע"כ דבר גוש כ"ז שהוא רותח מבשל ומה שהקשה המנ"י מגמרא דחולין דפריך סוף סוף כ"ש הוא צ"ל החילו' כמ"ש רמ"א בסמן ק"ה סעיף ג' דבאמת כ"ז שלא הניח הגיש בכ"ש יש לו דין כ"ר ומבשל אבל כשהניחו כבר בכ"ש הכלי גורם הקירור ואינו מבשל עוד רק מבליע ומפליט לקצת פוסקים ופריך שפיר הגמרא סוף סוף כ"ש הוא כיון שכבר מונח באלפס ולפ"ז ע"כ מוכח דלא מיבעיא הצד שמונח בכ"ש דאינו מבשל דהכלי גורם הקירור אלא אפילו מה שלמעלה ובצדדים אע"ג שאינו נוגע בכלי גם כן אינו מבשל דאל"כ עדיין קשה מ"פ הש"ס כ"ש הוא והא יש לגזור שיגעו הבשר והגבינה למעלה ובצדדין ולמה דחק הש"ס לתרץ שמא יעלה באלפס כ"ר שאין דרך להעלות על השולחן בכ"ר אע"כ שמקצת הבשר שנוגע בתבשיל גורם הקירור אף למעלה ולצדדים ופי' הרא"ש והרע"ב צ"ע שהרי הוכחתי דע"כ כ"ש שאינו מונח בכלי הוא מבשל ולפ"ז אף דברי המ"א שהבאתי אינו מדוקדק אף שהדין שכ' הוא אמת דאף שלא כנגד המדורה אסור כ"ז שהוא רותח וכדאיתא בהדיא ברש"י אבל מה שסיים שכ"כ הפוסקים דדבר גוש אפילו בכ"ש מבשל וע"כ ז"א דכיון דמונח כבר בכ"ש אזי אינו אלא מבליע ומפליט אבל לא מבשל וזה אינו ענין לשבת. ולפ"ז צ"ע ג"כ על האו"ה שהבאתי שכתב דהבשר אסור בהנאה דכיון דכתבנו דאינו מבשל וא"כ בבו"ח אינו אלא מדרבנן וכל בו"ח שאינו מדאורייתא מותר בהנאה וא"ל דס"ל או"ה דכיון דאיכא נמי דוחקא וגוש מבשל נמי כדמצינו דחומץ וציר גורם בישול אפי' בכ"ש ומגמרא דחולין לק"מ דהתם מיירי בלא דוחקא ליתא מהא דאיתא בא"ח סמן שי"ח סעיף י"ח ובסימן שכ"א סעיף י"ט דמותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור אפילו בכ"ר לאחר שהעבירו מן האש והא הוי גוש ודוחקא ומעשים בכ"י לחתוך בשבת דבר גוש שהיס"ב בסכין ואפילו כשמונח בכ"ר ול"א דיבשל הבלוע' בסכין אע"כ דאינו מבשל הבלוע ולפ"ז צ"ל דס"ל לאו"ה דדוקא עוף בחלב או כבוש דאין בו שום צד דאורייתא בזה מותר בהנאה אבל כשהוא דרך בישול רק מחמת שנתקרר אינו מבשל כיון דעכ"פ מבליע ומפליט ס"ל דאסור בהנאה ג"כ ולפ"ז כיון שהוכחנו דבלוע זו שבסכין אינו אלא מדרבנן וא"כ יש כאן הרבה צדדים להקל. חדא שהרי הש"ע ורמ"א לא מחלקים בין גוש לצלול לעולם אינו אלא מבליע ומפליט בכ"ש וגם הש"ע ורמ"א והרבה אחרונים הכריעו כרשב"א דכלי בטל ברוב ומכ"ש לאחר שתשהא מע"ל כמו שכתב הש"ך ולכן יש להתיר ואמנם בסכין של איסור לדעת המחמירים דגוש עכ"פ מבליע ומפליט וא"כ יש כאן איסור דאורייתא כקושית הפ"ח צ"ע ואמנם באו"ה כלל ל"ד סוף דין ט"ו מוכח דס"ל דדבר גוש אף בלא דוחקא ואפילו כשכבר מונח בכ"ש מבשל שכתב דטעלר שהודח צריך ס' נגד כולו דלפעמים נותנין עליו בשר רותח עכ"ל:

4ואמנם מה שכתבתי והבאתי ראיה מהא דחותכין בשבת גוש ומסימן שכ"א זה תלוי בחקירה א' הא דקיי"ל אין בשול אחר בשול לענין שבת אם הכונה דבדבר מבושל ל"ש כלל בשול וא"כ אין לחלק בין שבת לב"וח כיון דל"ש בו בישול וא"כ שפיר יש ראיה דכמו דמותר בשבת לחתוך גוש ול"א דיבשל הבלוע מחמת דוחקא ה"נ בו"ח ואמנם י"ל דבודאי שייך בשול אחר בשול רק בשבת דבעינן מלאכת מחשבת ואם כן כיון שכבר נתבשל ואם כן אין הבישול השני עושה פעולה משא"כ בב"וח יש לומר שפיר דיש בישול אחר בישול (והגאון בעל בית מאיר השיב לי על זה באריכות): ולכאורה יש ראיה דבבו"ח יש בישול אחר בישול מחולין דף ק"ח ע"ב דמוקי להא דרב דאמר חלב מותר בנפל ליורה רותחת דמבלע בלע ומ"פ והא כיון דהחלב כבר נתבשל ל"ש בה בישול ולכן מותר משא"כ הבשר שנתבשל בחלב ויש לדחות דהא עכ"פ אסור מדרבנן ורב אמר חלב מותר ולכך הוצרך לשנות מבלע בלע:

5והנה לכאורה מוכח דלעולם ל"ש בשול בגוש אף קודם שהניחו בכ"ש מהא דאיתא בפסחים פ' כ"ש אבל סכין ומטבילין בהם פרש"י סכין בשעת צלייתו והרע"ב כתב לאחר צלייתו וכ"מ מפי' רמב"ם ובהל' ק"פ פ"ח משמע דמפרש כרש"י וצ"ע דבדף ע"ו איתא סכו בשמן תרומה יקלוף ופריך למ"ד תתאה גבר אמאי סגי בקליפה ומשני שאני סיכה דמשהו עבדו לי' וע"ש בתוס' שכ' דלדעת המקשן ע"כ מיירי שסכו אחר צלייתו ולא נשתהא בתנור אחר סיכה כלל דאל"כ על ידי רתיחת אור היה נבלע אפי' למאן דאמר עילאה גבר ע"ש ולפ"ז אי נימא דדבר גוש מבשל אף אי נימא כיון דמשהו הוא אינו מבשל יותר מקליפה ק' מאי איריא סכו בשמן תרומה הא אפי' בשמן חולין אוסר משום מבושל בפסח דאפי' במי פירות אסור אע"כ דאינו מבשל ואמנם ע"כ ז"א דהא כתבנו דע"כ כשלא הניח בכ"ש לכ"ע מבשל. וראיתי דהרמב"ם שם הל' ז' כתב דמותר לסוך במי פירות חוץ מן המים והכ"מ לא כתב מאין הוציא וראיתי שגם התוס' סוף כ"ש כתבו כן ולפ"ז לא ק"מ ושפיר י"ל דמבשל: