בינת אדם, שער איסור והיתר פד

1(סה) שאלה בסעודות גדולות נוהגין להשאיל כלי חרס מצופין וכלי זכוכית מן חנווני ישראל אם צריכין טבילה:

2תשובה הנה דין זה תליא בפלוגתא בסימן ק"כ סעיף ח' דהב"י כתב בשם י"א דאם קנאו ראשון שלא לצורך סעודה א"צ טבילה ואף שכתב שיש מי שאומר משמע שיש חולקים ז"א דלא מצינו חולק בדבר והרבה פעמים מצינו הכי בש"מ ומשמע בב"י דה"ה אם קנאו ראשון לסחורה וכ"כ הט"ז ס"ק י' בשם הב"י ואף שהב"י כתב להיפך דאם קנאו ראשון לסחורה והשני קנה ממנו חייב כיון שהג"א לא כתב כן רק כיון שהוא שאול בידו מ"מ משמע דלהב"י לחתוך קלפים ולסחורה שוין ולכאורה יש לחלק כענין שכתב הפ"ח ס"ק י"ט וז"ל כתב האו"ה דסכין קטן של סופרים שתותכין בהם קלפים אסור לאכול בהם ארעי אם לא טבלם כו' ול"נ דאזלינן בתר רוב תשמישו ואף מאן דפליג בהגעלה מודה הכא עכ"ל ואם כן י"ל דדוקא בסכין שרוב תשמישו קלפם ע"ז כתב הב"י דא"צ טבילה כיון שגם ביד הראשון לא נתחייב דהולכין אחר רוב תשמישן דלא כאו"ה אבל בכלי זכוכית דשייך סברת או"ה שכבר נתחייב ביד הראשון דהראשון אסור להשתמש אפי' ארעי א"כ גם השני אף שהוא שאול בידו חייב אך מפ"ח שם ס"ק כ"א כ"ב משמע דאין מחלק בזה אלא החילוק אם הראשון קנה לסעודה או לסחורה וס"ל דאפי' הראשון מותר להשתמש אפי' בזכוכית בדרך ארעי וגם פשטא דלישנא דהג"א משמע שכתב שקנאו לחתוך בו קלפים ולא כתב כמו שכתב האו"ה סכין קטן של סופרים אשמע דאיירי בסתם סכין אלא שקנאו לקלפים וכיון שלא קנאו לסעודה מקרי אינו נתחייב ביד הראשין והב"י מדמה ג"כ לסחורה משמע דפליגי על או"ה או כסברת הפ"ח או מטעם דכ"ז שאינו משתמש כו' לא נקרא נתחייב ולפ"ז נראה דא"צ טבילה:

3אך הט"ז והש"ך חוששין לסברת או"ה לטבול בלא ברכה מ"מ כיון שהב"י מסכים להג"א ורמ"א ג"כ לא הביא דעת א"וה משמע דמוד' להב"י אף שהביא דעת א"וה דהראשון אסור להשתמש ביה אפילו ארעי ש"מ דס"ל ג"כ דמשום זה לא מקרי נתחייב ביד ראשון והפ"ח חולק ג"כ על א"וה וא"כ לצורך שבת או אורחים או סעודה גדולה שיש לחוש שיסברו ויהיה הפסד או שאין פנאי יש לסמוך להשתמש בלא טבילה דטבילת כלים אלו לכ"ע אינו אלא מדרבנן ואפשר דגם א"וה לא כ"כ אלא בכלי מתכות דלהרבה פוסקים הטבילה דאורייתא וכן ראוי להחמיר בכלי מתכות דהוי ס' דאורייתא: